בימי מלחמת העולם השנייה הם היו ידועים כ"שבעת הגמדים של אושוויץ", והיו נתונים לניסויים חולניים בידי הרופא הנאצי ד"ר יוזף מנגלה. למרבה ההפתעה, כל שבעת הגמדים היהודים ממשפחת אוביץ שרדו את מחנות ההשמדה בשואה.
כעת השחקן האנגלי ווריק דייויס, הכוכב נמוך הקומה משבעת סרטי הארי פוטר, מספר לאתר "הסאן" הבריטי איך משפחת אוביץ נגעה בו.
"אושוויץ זה שם שמעודד טרור", כותב דייויס. "היה זה גדול מחנות ההשמדה בלב הפתרון הסופי של הנאצים – התכנית לרצוח כל יהודי שקיים על כדור הארץ. היום, אושוויץ משמש כזיכרון לשישה מיליון היהודים שנספו בשואה".
הוא מספר כי הגיע לאושוויץ-בירקנאו בדצמבר 2012, ומצא את המקום בערפל מקפיא. "הגעתי כדי לצלם סרט תיעודי על הישרדות כנגד כל הסיכויים, אגדה מהחיים שגדול בכמה מידות על סיפורי האחים גרים", אמר.
"עשיתי דרכי למקום בו ב-18 במאי 1944 הגיעו שבעה אחים גמדים – משפחת הגמדים הגדולה בעולם – אחרי מסע של שלושה ימים בעגלת בקר מגטו הונגרי-רומני. הם היו רוזיקה (57), פרנזיסקה (55), מיקי (34), אליזבת' (30), אברהם (30), פרידה (28) ופרלה (23). איתם הגיעו עוד חמישה אחים בגובה נורמלי, בגילאים 18 חודשים ועד 58 שנים".
דייויס ממשיך ומתאר: "נזכרתי בתגובתה של פרלה למראה הארובות המעשנות, שקראתי איפשהו. 'זו בטח מאפיה', אמרה. 'את לא יודעת איפה את?' אמר לה גבר לבוש בפיג'מת פסים. 'זו לא מאפיה, כאן זה אושוויץ! בקרוב תראי את התנורים האלה מקרוב'.
אבל גורל שונה ציפה למשפחת אוביץ. בני המשפחה נשלחו לד"ר מנגלה. הרופא האכזר רצה לבודד את הגנים האחראיים על גדילה במשפחה הזו, שמאד סקרנה אותו. "עכשיו יש לי עבודה ל-20 שנה", אמר בשמחה כשראה אותם לראשונה.
מרבית הגמדים צולמו ונורו במקום. כשמשפחת אוביץ נזרקו לידיו של "מלאך המוות", הם טענו שמכירים עוד שתי משפחות גמדים, כך הצילו את חייהם של 12 יהודים.
דיוויס כותב, כי ספרם החדש של יהודה קורן ואילת נגב על משפחת אוביץ שנקרא: "הגמדים של אושוויץ" ליווה אותו במסע: "כשהייתי בתאים של המשפחה, השתמשתי בספר כדי לטפס לדרגש הגבוה יותר. ניסיתי לחשוב מה הם עברו כשפני ניסיונות אנושיים".
לאחר שחרור המחנה נמצא מרשם התרופות של המשפחה. הרישום הראשון שנמצא – יוני 1944. מנגלה לקח מח עצם מעמוד השדרה של כל בני המשפחה. ללא משככי כאבים. דם נלקח מהם כמה פעמים ביום. הוא שפך מים חמים וקרים על אוזניהם ועקר את שיניהם.
פרלה הייתה מודאגת שמא מנגלה יתחיל סדרת ניסויים שנייה, אכזרית יותר. "היינו בטוחים שמהמחנה הזה לא נצא על שתי רגליים". דייויס מתאר כיצד הוא מתקשה לדמיין איך זה לחיות עם מחשבה כזאת.
ב-17 בינואר 1945 מנגלה ברח. עשרה ימים לאחר מכן הכוחות הרוסים חדרו לאושוויץ ושחררו את כל 5,800 האסירים שנותרו בחיים. לאחר שמונה חודשי גיהינום, משפחת אוביץ שוחררה כשכולם בחיים.
דייויס מספר כיצד בני המשפחה הועברו לרוסיה ומשם לחיפה, שם בנו את חייהם יחד, כמקשה אחת. "הייתה להם דירה גדולה, שני בתי קולנוע ובית קפה. מנגלה ברח לברזיל שם מת משבץ ב-1979. בשנת 2001, בגיל 80 התראיינה פרלה ואמרה: 'ניצלתי בעזרת חסדו של השטן', כתב.
את מאמרו מסכם דייויס: "אם אני הייתי באירופה בימי המלחמה, גם משפחתי הייתה נלקחת לאושוויץ. אני בר מזל שאני חי בתקופה נאורה, של חופש. תקופה בה משפחתי יכולה לנהל אורח חיים נורמלי. אל לנו לשכוח את לקחי העבר ואת חשיבותה של משפחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו