סיוט ליל קיץ
אם הנשיא טראמפ יפרוש או יפסיד בבחירות בנובמבר הקרוב, אמריקה תתהפך עלינו בחמש דקות
לא פרשן ולא בן פרשן אני, ואיני מבין הרבה בענייניה של אמריקה, אבל תרחיש עולה אל מול עיניי, ואני משתף אותו איתכם. לא יודע אם זה תרחיש אמיתי, או שהפחדים שלי מקרינים לי סרט רע בסראונד.
בסיוטיי הנשיא טראמפ מפסיד בבחירות, או פורש עוד קודם. הכוח היחיד שיכול להפיל אותו הוא כוח שלא מציית למחשבה עסקית, שהוא מורגל בה, אלא למחשבה מדעית, שהוא זלזל בה. בסוף המדע תמיד מנצח. הקורונה אולי תשלח את דונלד אל מגדלי טראמפ, ואת ג'ו ביידן לדיור המוגן במגדלי הבית הלבן.
אם הדמוקרטים ינצחו, ביידן, הנמצא בהידרדרות קוגניטיבית נראית לעין, יהפוך לבובה בידי האגף הפרוגרסיבי במפלגה, שהשתלט עליה בכוח האלימות ברחובות והאלימות של הדיבור התקין. או אז, בנובמבר הקרוב, אמריקה תתהפך עלינו בחמש דקות. כל הבחירה ללכת רק על טראמפ, שהיתה נכונה ומוסרית אך לא בטוח שחכמה, תגיע פתאום לקופה, והמחיר יהיה גבוה.
ראש הממשלה, שהיה אורח רצוי בוושינגטון, שהיה בעל ברית מחויב ונאמן, יהפוך לאישיות בלתי רצויה. הסימן הראשון יהיה חזרה לעסקת הגרעין עם איראן והסרת הסנקציות החונקות שהטיל טראמפ. הנימוק יהיה זכויות אדם. התוצאה: עוד מאות אלפים הרוגים במזרח התיכון. זכותם למות.
גם אירופה, שנדחקה לעמדת קוריוז בהשפעתה על ישראל כשהאח הגדול, אחינו דונלד, עמד לצידנו עם נבוט ענק ביד, תתעורר מרבצה ותסיט את תשומת הלב של אזרחי האיחוד המתפורר מכיבוש היבשת שלהם על ידי מהגרים פוגעניים, אל ישראל, שתידרש לרדת על הברכיים.
תוסיפו לזה את הכלכלה הפגועה, את התסיסה החברתית, את מערכות היחסים המכוערות בין אנשי הציבור שלנו, את התקשורת ואת בג"ץ, שאיבדו את אמון הציבור לגמרי - ותגיעו לעתיד קרוב אפשרי, בעוד ארבעה חודשים, שכל הפאסון יוצא מאיתנו בבת אחת. ואז, גם אויבינו היושבים סביבנו יקבלו עזוז נעורים וינסו להצטרף לחגיגה.
תקופה חדשה בפתח. אולי. הלוואי שלא. צריך להיערך לה. אם בשעת מצור נשרוף איש את אסמי החיטה של רעהו, שזה מה שכרגע קורה בטוויטר למינהו, נחזור על הסיפור שנציין השבוע, בי"ז בתמוז, עת הובקעו חומות ירושלים. חייבים למצוא גשרים בינינו, להרגיע דחוף את הציוצים הארסיים ושאר ההתבטאויות, לחזור לשתף פעולה. מבחן לפנינו. רק ביחד נעבור.
ועוד עניין: אסור לספח סנטימטר. תזמון מהגיהינום. לא לתת לדמוקרטים עוד עילות להתנער מאיתנו לחלוטין. התזמון הטוב חלף. עכשיו אסור.
ואולי זה רק סיוט ליל קיץ.
יהלומים
ברכות לאבי כץ (קופיקס לשעבר) ולבתו חגית על פתיחת הרשת החדשה לממכר יהלומים מלאכותיים. מהפכת החמישה שקלים בטבעות נישואים.
בצד הברכה יש גם בעיה, והיא שאי אפשר להבחין בין יהלומים המיוצרים במפעל לבין כאלה שכורים ממעמקי האדמה. יש רק מעבדה אחת בעולם שיודעת להבחין, בטח לא הצורף השכונתי שלכם.
מה הבעיה? שהרבה מנשי העולם, וכמה גברים, מחזיקים בטבעת, בשרשרת, בעגילים, במשהו שיש בו יהלום אמיתי. כזה ששווה הרבה כסף. נשים מחזיקות יהלומים גם כתכשיט וגם כקופה לשעת חירום, "הכי הרבה אמכור את היהלומים". עכשיו האוצר לשעת חירום הזה מתאייד, כי השוק מוצף ויוצף פי כמה ביהלומים מהונדסים. הם לא נולדו בעומק מאות קילומטרים תחת מכבש קליפת כדור הארץ ואש התמיד של הליבה, אלא בתנור, ביפן, בעשרה ימים, אבל הם זהים לגמרי. אוי.
בתוך זמן לא רב ערך היהלומים שבידי הציבור יירד מאוד. יש לך תעודת יוחסין, גברת? לא? אז המחיר לפי שווי תעשייתי. ואז עולה השאלה ברוח הימים האלה: תעודת יוחסין? האם לא מדובר בגזענות? לשפוט יהלום על פי מקום מוצאו וכך לקבוע את ערכו? הרי שניהם באו מהפחמן ואל הפחמן ישובו, אז מה עניין תעודות היוחסין האלה? מה, יש אבנים פריבילגיות? יש אבנים שקיומן שווה יותר? הפוליטיקלי קורקט יכריע גם את המערכה הזאת. ערך האבנים יתרסק.
וזה רק אומר שלתת לאבנים ערך שבנוי על הסכמה שזה הערך שיש להן, בלי קשר למה שאפשר לעשות בהן, זה עניין מסוכן וזמני. ייתכן שנגמר הזמן של היהלומים, ומי שמבינה זאת, תמהר למכור כשעוד יש קונים, וגם תיזהר לא לקבל ממני אף פעם עצות כלכליות. לשכות התעסוקה מלאות באנשים שנפלו בפח העצות שלי.
ואין לי אף יהלום.
כנרת
השבוע הוחלט כי 90 אחוזים מחופי הכנרת יוכרזו כחופי רחצה ופנאי. נהדר. בכלל, משהו טוב עובר על הכנרת, החופים שהוכרזו כשקטים, המים שמילאו את האגם, המוני בית ישראל שחוזרים לאחר סגירת האופציה לנופש באגמי הגויים.
רק בנושא אחד עדיין לא טיפלו. אופנועי הים. מה הטעם להכריז על חוף כשקט, אם כל מי שיש לו כסף לכלי הטרור הסביבתי הזה ולנגרר שיביא אותו אל הכנרת יכול פשוט להיכנס לאגם, להתניע ולעשות מה שבא לו במים - חראקות, גלים, סיכון המתרחצים, זיהום המים בפליטות של דלק ושמן, ויותר מכל - רעש שמשתלט על השלווה והופך את השהות לבלתי נסבלת.
כבר שנים אני מדיר רגליי מהכנרת בגלל אופנועי הים. המצב שבו אדם אחד חובב אקסטרים משתלט על האווירה ועל האקוסטיקה של אלפי אנשים הוא סוג של בריונות סביבתית, השתנה בקשת מהמתקנים הנטושים של הלונה גל על כל האנשים שבאים להירגע בחוף ולא ביקשו לקבל את מנת האדרנלין שלהם דווקא שם.
בשלו התנאים למהלך נוסף במסגרת שדרוג הכנרת לעולם החדש: איסור מוחלט של כל שימוש באופנועי ים ובסירות מנוע מהירות. לא סביר שכמה עשרות אנשים משתלטים על משאב טבע כה נדיר במקומותינו וכה ייחודי, והופכים אותו למגרש המשחקים שלהם.
רוצים לעשות שמיניות במים בכלים מפלצתיים מוּנעי דלק? סבבה. שיחפרו אגם מלאכותי איפשהו, עדיף רחוק, ייעדו אותו לספורט מנועי־ימי, יביאו תנועת מטיילים למקום ויחזירו את כנרת שלי, הו כנרת שלי, לבעליה האמיתיים, כל עם ישראל שאין לו אופנוע ים.
אגב, בשבתי כראש המועצה לתכנון ארצי למקווי מים אני מוכן לשקול היתר לכלים ספורטיביים ימיים מונעי חשמל לפעול בכנרת. הם שקטים, נקיים, והרבה פחות מפריעים. יש כבר כאלה בשוק. והכי טוב: מפרשיות למיניהן. כמה יפה תהיה כנרת מלאה במפרשים צבעוניים, עד שתבוא רוח אחר הצהריים ותסחף אותם לעין גב.
ישראל היא מקום נהדר, אנשים חמים, לבבות פתוחים. בחסות העניין הזה יש אנשים שמנצלים את חוסר הגבולות הישראלי כדי לפלוש למרחבים האקוסטיים של הזולת בכוחנות. קריוקי, למשל. אני מנחש שיש התאמה גבוהה בין עורכי ערבי קריוקי בסלון וימותו השכנים, לבין מחזיקי אופנועי ים וימותו המתרחצים (לפעמים ממש ימותו, למרבה הצער). בכל אלה צריך לטפל תוך יצירת חלופות למי שלא יכולים בלי ווליום אימתני, שנותן אישור לקיומם.
בקרוב אפתח ליין קריוקי אופנועי ים בבריכה אצלנו במתנ"ס. כולם מוזמנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו