יש לה פוטנציאל, אבל...

 

ב־23 בפברואר 2002 התקשרה חיילת צעירה ואנונימית מחיל ההנדסה, תושבת קריית גת, לאולפן תוכנית הרדיו של דידי הררי, וביקשה בנימוס לעלות לשידור במסגרת תחרות כישרונות.

כתבת: סיגל ארביטמן

צילום: קובי מאירי

עריכה: חנן פישר

"מה שמך?" שאל הררי.

"נינט טייב", השיבה החיילת האלמונית.

"ומה תשירי לנו?"

"'שמע ישראל', של שרית חדד". 

קשה היה להתעלם מקולה הצלול ומיכולותיה הווקאליות של הזמרת הצעירה. נינט דורגה במקום הראשון וקיבלה מקום בתחרות "המלך הבא" של "יס", ששודרה בערוץ בריזה. את התחרות היא סיימה במקום השלישי, לאחר ביצוע מפואר לשיר "חיים שלי" של זהבה בן. אבל למרות ההישג, אף אחד לא יכול היה לצפות את מה שקרה שנה לאחר מכן. 

"אם אני לא טועה, פעם אחת תפסנו אותה בדרך לבסיס ופעם אחת היא באה אלינו לאולפן", מנסה הררי לשחזר את המפגש הראשון עם נינט. "היא היתה חיילת חמודה עם עיניים מחייכות. אפשר היה לראות שיש שם כישרון גדול ופוטנציאל, אבל לא בממדים שזה פרץ אחר כך". 

"היה ברור שיש מחנות"

נינט טייב, בת 29, גדלה והתחנכה בקריית גת. אמה מרסל מובטלת, ואביה יוסי, עובד במפעל מקומי. היא בת שלישית מתוך חמישה ילדים. היא למדה בתיכון "רוגוזין" המקומי. כבר בגיל 15 זכתה בתחרות ה"פזמונוער" בקריית גת עם ביצוע לשיר "Hero" של מריה קארי. מאוחר יותר זכתה במקום הראשון בתחרות הכישרונות הצעירים של הטלוויזיה החינוכית, "קולות וצלילים".

רגע השיא של נינט הגיע מוקדם, ועד היום היא לא קרובה לשחזר אותו. בתחילת מאי 2003 עלתה לאוויר העונה הראשונה של "כוכב נולד". בשלב האודישנים היא בלטה במיוחד, כשהגיעה אל האולפן במדים, ביצעה את השיר "ילד אסור, ילד מותר" של ריקי גל, וכבשה את השופטים. בשלב מאוחר יותר ביצעה את "מקיץ אל חלום" של גלי עטרי - והפכה מייד לפייבוריטית לזכייה. השיא הגדול נרשם בגמר, שהתקיים ב־28 באוגוסט, כשהיא ביצעה את "ים של דמעות" של זוהר ארגוב וגברה על שירי מימון ושי גבסו לאחר שגרפה 49 אחוזים מהקולות - יותר מ־720 אלף הצבעות. 

רק לשם ההשוואה, בעונה האחרונה של "כוכב נולד" לא הגיעו כל המתמודדים יחד למספר ההצבעות הזה. באותו ערב קיבלה נינט רשמית את תואר המאמי הלאומית. 

"בתקופת 'כוכב נולד' לא ממש ידענו מה קורה בחוץ", נזכר דורון מדאלי, שליווה מוסיקלית את מתמודדי התוכנית. "היה ברור שיש שני מחנות, של שירי ושל נינט. שתי ענקיות, אבל כל אחת מהן היא משהו אחר לגמרי. פשוט לא הבנו עד כמה נינט היא סטארית עד יום אחרי הגמר".

ההפתעה הגדולה, ובעצם הניצוץ הראשון למקוריות ולחשיבה השונה של נינט, הגיעו בביצוע המיתולוגי ל"קח אותי" של להקת היהודים. "אני זוכר שנינט הציעה את זה, ויואב צפיר נכנס לחדר ואמר: 'למה שלא נעשה משהו שהוא קצת שונה?'" נזכר מדאלי. "עשינו את היהודים דווקא בעונה שבה ביצעו את כל הקלאסיקות. זו ההוכחה שאומץ זה משהו שהיה לה כבר שם. היו לה מעט רגעי משבר של לחץ. בסביבות חצי הגמר היה גם רגע שהיא לקחה אותי לחדר וחשבה לפרוש, כי היא לא עמדה בזה שפותחים עליה עין ולא מפרגנים לה. כמובן שחיזקנו אותה והמשכנו כרגיל". 

מאז "כוכב נולד" מנוהלת נינט על ידי טדי הפקות, בבעלותה של טמירה ירדני. היא נחשבת למיוצגת הוותיקה ביותר של המשרד. בתחילת הדרך אחיה אייל היה שותף בניהול של אחותו הקטנה, אבל לאט לאט הוא נעלם מהגיזרה. "הצדדים סיכמו ביניהם שאייל יעזוב את השטח", מספר גורם המעורה בפרטים. "והם באמת עשו את זה בלי דרמות מיותרות ובלי תקשורת". חלוקת הרווחים בין הצדדים לא ידועה, אבל על פי ההערכות בעולם הבידור, ירדני מרוויחה לפחות 30 אחוז מהכנסותיה של טייב. 

אחרי נינט הצטרפו לטדי הפקות פליטי "כוכב נולד" נוספים, ובהם מארינה מקסימיליאן בלומין, רוני דלומי ושי גבסו. שירי מימון עזבה את המשרד בטונים צורמים לטובת ניהול חיצוני. 

בימים אלה מנהלת את נינט מטעם טדי הפקות רותם וחניש, שהיתה מנהלת פורום המעריצים שלה בתחילת דרכה, ומנהלת בין השאר גם את הלהקות איזבו והיהודים. אגב - באופן משונה, וחניש וחבריה הקרובים של טייב מכנים אותה בשם "לילך", כדי שבסביבתם לא יבינו שהם מדברים על הכוכבת הגדולה.

"היתה צריכה להיט קליל"

אחרי השיא ניסתה נינט לרכוב על גלי המומנטום. השיר המקורי הראשון שלה, "כמו ששיר נוגע", יצא לאוויר בנובמבר 2003, כשלושה חודשים אחרי הגמר המפורסם. הוא נכתב במיוחד עבורה על ידי אחד הכותבים המפורסמים והמוערכים בארץ, יענקלה רוטבליט, והולחן על ידי רמי קלינשטיין - הכל כחלק מזכייתה ב"כוכב נולד". השיר הושמע בכל תחנות הרדיו בארץ. בגלגלצ הוא נכנס לפלייליסט מלא כבר בישיבה הראשונה, והושמע עוד באותו יום, ולא כנהוג בדרך כלל, מיום ראשון שאחרי הישיבה. העניין היה בעיקר הזמרת, וזה עזר לשיר להגיע למקום הראשון במצעד השבועי של גלגלצ. הוא החזיק מעמד בצמרת שבוע אחד בלבד. 

במצעד השנתי באותה שנה דורג "כמו ששיר נוגע" במקום ה־27 בלבד, ואילו "ים של דמעות" בביצוע נינט הגיע למקום ה־23. את המקום הראשון באותה השנה קטף שי גבסו, שהפסיד לנינט ב"כוכב נולד", אבל סיים את השנה עם תואר זמר השנה ועם המקום הראשון לשיר "יום ועוד יומיים", שצעד 13 שבועות במקום הראשון במצעד.

"'כמו ששיר נוגע' לא הביא את מה שהקהל ציפה ממנה לקבל, ואולי גם את התגובה האחרת, שהיא ציפתה מהקהל", אומר יענקלה רוטבליט. "הטקסט היה גדול עליה. זה היה טקסט כבד, עם הרבה דו משמעויות, והוא לא התאים לה, בטח לא בתקופה ההיא. היא היתה צריכה להיט פשוט וקליל, שהקהל יתחבר אליו ויידע לשיר". 

"מנסה להיות ילדה רעה"

עוד לא חלפה שנה מאז הזכייה, וכבר נראה שהקריירה המוסיקלית של נינט לא מתרוממת. מסביב לעומת זאת, היא היתה עדיין המאמי הלאומית. כוכבת בקנה מידה ענק. בשנת 2004 הפתיעו מנהליה כשהודיעו שהיא לוהקה לתפקיד הראשי בטלנובלה החדשה "השיר שלנו". עוד הרבה לפני שיהודה לוי נכנס לחייה ואחר כך גם יהפוך לבעלה, היא גילמה את דמותה של נינט לוי, נערה אלמונית מקריית גת שמצטרפת לאקדמיית המוסיקה של ירדנה טמיר ומתאהבת בזוהר להט, שאת דמותו גילם רן דנקר. 

הסידרה, שנכתבה בחלקה הגדול על בסיס סיפור חייה של נינט, שרדה ארבע עונות (366 פרקים) וזכתה להצלחה גדולה. על תפקידה קיבלה טייב את תואר שחקנית השנה בטקס "מסך הזהב" של שנת 2005 ושחקנית השנה בטקס נבחרי ערוץ הילדים ב־2006. 

במהלך הצילומים, ממש כמו בתסריט, התאהבה נינט בדנקר, ויחד הם הפכו לאחד הזוגות החמים בתעשייה. הם עברו להתגורר יחד בדירה משותפת בשכונת בבלי בצפון תל אביב. על הסט פגשה נינט את השחקנית אפרת בוימולד, בת זוגו של לוי דאז, והשתיים, על אף הרקע והפערים, הפכו לחברות טובות. 

"כשהגעתי ל'השיר שלנו' הם כבר היו בתחילת הצילומים", נזכר דליק ווליניץ, ששיחק עם נינט בסדרה. "הייתי בקונטרול וראיתי אותה במוניטור. התגובה הראשונית שלי היתה 'הנה עוד פליטת ריאליטי שלקחו אותה לשחק', אבל אחרי שלוש דקות אפשר היה לראות שמדובר בשחקנית. מה שאפיין אותה, למרות שלא למדה משחק, היה שהיא לא יכולה להוציא מפיה משפט לא אמין. בן אדם אחר עם האמינות הזאת יכול להיות מכה חברתית, אבל בה יש משהו טוב בבסיס, שהופך אותה גם לנעימה וגם לשחקנית טובה. היום היא אולי מנסה להיות הילדה הרעה, אבל הבסיס שלה הוא נשמה טובה. גם חברתית, בתוך הקבוצה, היא היתה נפלאה". 

"היא היתה מקסימה ובעיקר לא ניסתה להיות מה שהיא לא", נזכרת חנה לסלאו, ששיחקה בטלנובלה את נעמי שחר, אמה של נינט. "היא שיחקה עם המון חן. זרקו אותה למים העמוקים והיא היתה חייבת לשחות, אבל אני חושבת שהיה לה נעים על הסט. היא היתה קשובה לעצות ויישמה אותן.

"אני מודה שבהתחלה, כשראיתי אותה, לא חשבתי שככה היא תתפתח. במקצוע שלנו זה לא מה לבחור, אלא זה מה לא לעשות. היא בחרה דברים בפינצטה והיא מתפתחת לאמן מעניין ביותר". 

עם ההצלחה של "השיר שלנו" הגיעה גם הביקורת הראשונה על המאמי הלאומית, שהחליטה לזנוח את המוסיקה לטובת קריירת המשחק. "היתה ביקורת מאוד גדולה אבל לא בהכרח מוצדקת, כי אם היא טובה בזה, אז היא יכולה להיות גם וגם", אומר יורם רותם, מנהל מחלקת המוסיקה של גלי צה"ל. "אבל כבר בתחילת הדרך אתה רואה שהיא עשתה מה שטוב לה, ולא מה שהתבקש. זו היתה הפעם הראשונה שהיא באה ואמרה: 'אני רוצה לעשות משהו אחר'". 

לנינט ומנהליה היה חשוב כנראה לסמן עוד וי של כל כוכב ישראלי: השתתפות בהפקות חנוכה. ב־2004 היא לוהקה לראשונה לפסטיגל על תקן אורחת ב"לא יאומן כי פסטיגל", וב־2005 חצתה את הקווים והצטרפה ל"שיר נולד", הפקת ענק שהתחרתה בפסטיגל. על 74 ההופעות שלה ב"שיר נולד" קיבלה טייב כ־300 אלף שקלים. יהודה לוי, שחקן עם פז"ם גדול משל נינט, ואחד הכוכבים הגדולים של אותה תקופה, הרוויח 420 אלף שקלים. במסגרת קידום המופע נשלחו טייב ולוי לבצע קטע משותף בתוכנית האירוח של יאיר לפיד בערוץ 2. 

בד בבד עם ההופעות החלו להתפשט שמועות על פרידה של נינט ודנקר, ועל התקרבות בינה לבין לוי. "בתעשייה יודעים שהפקות חנוכה מהסוג הזה הן מתכון לאסון בזוגיות, אבל אף אחד לא דמיין שנינט ורן, שעל פניו היו זוג מושלם, לא ישרדו את החג הזה", סיפר אחד מעובדי ההפקה. "אני זוכר שהיו המון התלחשויות בין טייב והבנות בשירותים, וגם יהודה ונינט לא ממש דאגו להסתיר את החיבור הטוב ביניהם, למרות שלא הצהירו על שום דבר בקול רם".

ב־9 בינואר 2006 התפרסמה הידיעה הראשונה על הפרידה של הזוג הכי נוצץ בארץ, אחרי שנה וחצי של זוגיות. עם פרסום הידיעה פנו נציגיו של לוי לכלי התקשורת, כדי לוודא שהוא לא חלק מהדיווחים המתוכננים. את חנוכה ההוא סיימה נינט במקום הראשון עם חידוש לשיר "אמא" של שולה חן, וחבר חדש בשם יהודה לוי.

מילת המפתח: סקרנות

מאז גמר "כוכב נולד" חתומה נינט על חוזה ארוך טווח בחברת "הליקון". עד היום היא הוציאה לרדיו 27 סינגלים - כולל שני הביצועים ל"ים של דמעות" ול"מקיץ אל חלום" - מתוכם 19 שירים מקוריים. "היא תלמידה מאוד חרוצה", מספרת רחל הוכמן, המורה לפיתוח קול של טייב, שמלווה אותה מאז "כוכב נולד". "היא אמנית בכל רמ"ח איבריה מבחינת ההתייחסות למקצוע. אין אצלה הנחות, והעבודה איתה כל כך רצינית שאתה שואל את עצמך איך זמר כל כך צעיר מתנהג ככה. מילת המפתח אצלה היא הסקרנות. היא יכולה לבוא לידי ביטוי ברוקנרול או במיוזיקל, והיא לא מפחדת לגעת בכל הטכניקות. אני תמיד אומרת לה שיש לה בגרון מרצדס. משהו נדיר. זה קול שלא מתעייף.

"כבן אדם היא אסירת תודה ומצטנעת. כשהיא נכנסת יש אור בבית. היא מזכירה לי את הדור של נורית גלרון, גלי עטרי ויהודית רביץ, שהבינו שהקול הוא כלי עבודה, ושצריך לתחזק אותו".

האלבום הראשון של נינט נחשב לאחד האלבומים המדוברים ביותר, עוד לפני שיצא לחנויות. תפקיד המפיק הוצע תחילה לתום פטרובר, סולן להקת היהודים, אך הוא סירב לקבל אותו. זמן קצר לאחר מכן הוחלט כי עופר המאירי ואביב גפן יפיקו את האלבום יחד, אבל אז הודיע מאירי כי הוא פורש.

האלבום נשא את השם "יחפה" ונחשב לנמכר, למצליח ולמושמע ביותר של נינט. אף על פי שגפן טען בעבר כי הוא מכר יותר מארבעים אלף עותקים, בפועל נמכרו כשלושים אלף עותקים בלבד. באופן מוזר, בהליקון מסרבים להעביר את נתוני מכירות האלבומים של נינט.

מתוך אלבום הבכורה נשלחו לרדיו חמישה סינגלים, וכולם הצליחו להיכנס לפלייליסט של גלגלצ. השיר "היא יודעת" נחשב לשיר המצליח ביותר של נינט עד היום. בשנת 2012, שש שנים אחרי שיצא, התנגן "היא יודעת" 237 פעמים בתחנות הרדיו, לעומת 75 פעמים של "ים של דמעות" - כך על פי נתוני "מדיה פורסט".

"אביב גפן ידע לשלב בין הרוק לקהל הגדול", מסביר יורם רותם את הצלחת החיבור בין גפן לנינט. "היא זמרת של קהל גדול, ויחסית למה שהיא הוציאה עד עכשיו, עם המוסיקה של אביב היא הגיעה להרבה קהל".

"אחרי הרבה מאוד מאמצים לנסות לרכז את החומרים היא מצאה מישהו שעבד איתה ועשה אלבום מתוך המחשבות שלה, והתוצאה היתה טובה", אומר מנכ"ל הליקון רוני בראון. "אולי זה לא בדיוק מה שכולם ציפו, שהיא תהיה המאמי הלאומית, אבל כבר באותו זמן זו היתה הבחירה שלה, וכולנו היינו מרוצים".

בראון נמנע מלהתייחס ישירות לשאלה האם האלבום הראשון היה אמור להצליח יותר, ועל אופי החיבור עם גפן. "האלבום הראשון היה תקליט טוב עם לחנים טובים וטקסטים טובים, והעבודה התאימה לכל הצדדים. אביב ונינט לא המשיכו לעבוד יחד, כי לכל אחד היו העיסוקים שלו. זו לא היתה חתונה קתולית, לכל תקליט נבחרו מפיקים אחרים". 

אבל יש גם מי שחושב אחרת. "שיתוף הפעולה עם אביב באלבום הראשון לא הוביל לשום דבר מלבד משחקי אגו", אומר שאול מזרחי, הבעלים של מועדון בארבי בתל אביב ומקורב לנינט. "היה שם פספוס גדול, והשירים שהוא כתב לה לא שרדו. שמענו את האלבום, לא היה משהו שהפיל אותנו או ריסק אותנו, שיר רוק טוב או בלדה קורעת לב, משהו שיישאר לעתיד. היא היתה כחומר ביד היוצר, ובמעמדה באותה תקופה הם היו יכולים להביא תקליט של פלטינה משולשת. עובדה שזה לא הגיע".

אביב גפן סירב להגיב על הנאמר בכתבה.

את אלבום הזהב על "יחפה" קיבלה נינט יום לאחר שהאלבום יצא, במהלך גמר "כוכב נולד 4". אבל הפוקוס שם היה בכלל על הפוני החדש שלה, שקיבל מייד את התואר "פונינט". 

לפוני המדובר אחראים הספר רפי חובב והסטייליסט גדי אלימלך. "כל הזמן מפתיעים אותי עם העיסוק בזה", אומרת נינט על נושא השיער. "זה תמיד נורא מצחיק אותי, שעל כל דבר שאני עושה בשיער יש ניתוחים מעמיקים. בסך הכל עשיתי פוני. מצחיק אותי לדון בזה". 

את יציאת האלבום ליווה סיבוב הופעות בבימויו של דורון מדאלי. בפתח המופע נכנסה טייב לבמה עם שמלה גרנדיוזית, וכבר בתום השיר הראשון היא הוסרה לטובת ג'ינס וחולצה פשוטים. "המסר שרצינו להעביר הוא שמעבר לכל הרעש, יש פה אישה פשוטה שעושה מוסיקה טובה", מספר מדאלי. "רצינו לעשות מופע רוק באווירת התקליט, אבל שעדיין יתאים לאולמות גדולים, וזו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית להביא כל כך הרבה אנשים. אסור לשכוח שהאלבום יצא שלוש שנים אחרי 'כוכב נולד'".

מדאלי לא מרגיש שמשהו בעבודה עם נינט השתנה מאז. "שום דבר לא השתנה. בעיני הציבור נינט מאוד משתנה, אבל בבסיס היא אותה בחורה מדהימה". 

לגבי יחס הקהל אליה, מדאלי עדיין אופטימי. "אני חושב שהצוות של 'כוכב נולד', דווקא בגלל העבודה מאחורי הקלעים, יודע שהיא באמת הזמרת הכי טובה בארץ, ואנחנו כל הזמן חיים על הפער הזה, שהקהל עוד לא יודע". 

חודשים ספורים לאחר סיום העבודה עם גפן, ניתקו השניים את הקשר והפסיקו לבלות יחד את השעות הקטנות של הלילה במסעדת בראסרי בתל אביב. "התחושה של נינט היתה שאביב מנצל את ההצלחה והפרסום שלה לטובת האינטרסים שלו", מספרת מקורבת לזמרת. "אביב לא הצליח להבין שבחיבור הזה עם נינט הוא על תקן המפיק בלבד, ובמקום לקחת שני צעדים אחורה ולהוריד פרופיל, הוא לקח עשרה צעדים קדימה. הוא פשוט לא הבין שהזרקור הוא עליה ולא עליו". 

משבר אמון סלולרי

נינט הלכה בדרך שלה, ועם הפרסום החלו להגיע ההצעות המסחריות. בשנת 2007 חתמה על קמפיין מסחרי ראשון - עם חברת פלאפון. עבור ארבעה סרטונים שהיו אמורים להצטלם במהלך שנה אחת דוּוח כי היא קיבלה כ־400 אלף דולר, אף על פי שבפועל היא קיבלה סכום עצום של כ־600 אלף דולר - ללא ספק, הכסף הגדול שלה עד אז.

"טייב היא בין הבודדים שבפרסומים הורידו את הסכום שהיא הרוויחה, ולא העלו, כפי שהרוב עושים", מסביר גורם המעורב בפרטי הקמפיין. במסגרת החוזה סוכם כי נינט ומנהליה יאשרו את התסריטים. בסופו של דבר, היא צילמה סרטון אחד פחות ממה שתוכנן. הקמפיין, שנשמר בסודיות, עורר עניין רב בתקשורת. אבל המבצע של פלאפון, כך על פי גורם בחברה, נכשל. "החברה מכרה מספר זעום של מכשירים, והמבצע ירד כלא היה. עם כל הרעש והצלצולים, המטרה לא הושגה".

במהלך שיתוף הפעולה בין נינט לחברה נרשם משבר אמון בין הצדדים. באחד הימים צבעה טייב את שערה לסגול, צבע המזוהה עם המתחרה סלקום. באותו יום הופיעה טייב בערב עובדים של פלאפון, ובהפקה שינו את התאורה, כדי לנסות ולהראות ששיערה בכלל כחול.

בשנים שאחרי נרתמה טייב בהתנדבות לככב בקמפיין "ישראל מתייבשת", מטעם רשות המים, וב־2010 הופיעה בקמפיין התרמה למען בית השאנטי.

"בחורה עם לב זהב"

בסוף שנת 2007 לוהקה נינט לסרט הראשון בחייה. היא נבחרה לשחק לצד השחקנית האוקראינית אולגה קורילנקו בסרט המתח של הבמאי דני לרנר "קירות", שבו גילמה אישה מוכה. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל טורונטו היוקרתי. למרות הליהוק המסקרן והביקורות הטובות שקיבלה נינט, הסרט, שעלה לאקרנים ב־2009, לא זכה להצלחה גדולה: צפו בו כ־30 אלף איש בלבד.

צלם הסרט, רם שווקי, מספר על "בחורה עם לב זהב, סופר מקצוענית. אני זוכר חוויות מדהימות. היא תמיד ידעה איפה האור וידעה באיזו עדשה אני מצלם. לא הייתי צריך לבקש יותר מדי. היה לה את הפשן הזה, ששבה את כולם. היא נתנה מעצמה 100 אחוז". 

בימים שאחרי גפן דוּוח כי נינט התחילה לעבוד עם שלום חנוך. "הם דיברו בעיקר על כתיבה, ושלום, עד כמה שאני יודע, עורר אצלה את התחום הזה", מספר משה לוי, המפיק המוסיקלי של חנוך. "בסופו של דבר זה לא הגיע לכדי אלבום, אבל אולי המפגשים האלה הולידו את הדברים שאנחנו שומעים היום".

ביוני 2009 הציגה נינט סנונית ראשונה מהחיבור המפתיע ללהקת רוקפור, אבל הרימה להנחתה למבקרים כשהשם שנבחר לאלבום היה "קומוניקטיבי". חברי הלהקה, ברוך בן יצחק ומרק לזר, הפיקו את האלבום, ונינט כתבה את כולו. באלבום התארחה מארינה מקסימיליאן בלומין בדואט "בשקט הזה", שהלחינה למילים של נינט. 

מהאלבום יצאו חמישה סינגלים. על פי גורמים בתעשייה, הוא מכר כ־2,000 עותקים בלבד. לראשונה, שיריה של נינט התקבלו בצורה פושרת. חלק מהשירים נכנסו רק לפלייליסט ערב ולילה בגלגלצ. הסינגל "יקינתון" אפילו לא התנגן בתחנה. 

"נינט עוברת תהליך, היא צומחת, חוקרת וסקרנית, והיא רוצה שתהיה לה אמירה שלה. בגלל זה היא כותבת את החומרים שלה לעצמה", אומר רוני בראון. "קראנו לאלבום הזה חצי בצחוק 'קומוניקטיבי', כי אלינו זה דיבר. מבחינת הקהל, כל אחד בוחר לעצמו את האוכל שהוא רוצה, וזה לא אומר שאי אפשר לאכול הרבה סוגים של אוכל. 

"השאלה הנשאלת היא למי המוסיקה הזאת פונה. היום אני יכול להגיד לך שנינט בונה לעצמה קהל שאוהב את הסגנון המוסיקלי הזה. אני רוצה לקוות בשביל שנינו, שהתהליכים יסתיימו בהצלחה ובשביעות רצון של שני הצדדים".

בוא לא נשכח שעם כל הכבוד לאמנות, אתם גם חברה שרוצה להרוויח כסף.

"אנחנו בהוויה שלנו רוצים לפנות לקהלים גדולים אבל גם נחושים לכבד את הדרך. אנחנו בוחרים אנשים על פי כישרונם. אנחנו בקשר לגבי בחירת החומרים, בחירת המפיק, ויש לנו הערות ותגובות. הגענו לאן שאנחנו חושבים שרצינו להגיע, והאלבום החדש שהיא מוציאה הוא באמת יותר קומוניקטיבי. זה חלק מהתהליך שאנחנו עוברים איתה".

דמיינת שאלה יהיו החומרים שלה כשצפית בה מבצעת את "ים של דמעות" ב"כוכב נולד"?

"אני מסכים שכילדה, כשהיתה עדיין בצבא, היא באה ועשתה מה שאמרו לה לעשות. מה שראינו ב'כוכב נולד' לא בהכרח מייצג את הקו האמנותי שלה. היא לא עשתה דברים שהיא בחרה אלא שבחרו איתה, והתאימו לתוכנית, וזה התאים לסיטואציה של הפריים טיים בטלוויזיה. אף אחד לא לקח ממנה התחייבות שהיא תמשיך לעשות את זה, ועל זה צריך לכבד אותה יותר.

"היתה לה דרך קלה פרוסה בפניה, והיא בחרה בדרך הקשה. על זה צריך להסיר בפניה את הכובע. בהתחלה היו הרבה ביקורות וגם היום יש הרבה ביקורות, אבל עכשיו יש גם דברים טובים". 

"החיבור עם רוקפור היה נועז", אומר יורם רותם. "אבל אם התוצאה היתה מגיעה לקהל יותר גדול כולם היו יוצאים נשכרים. עובדה שזה לא קרה. מילא אם זה היה כרטיס ביקור לחו"ל, אבל אני לא רואה שמשהו בדיוק קורה. יש פה זמרים צעירים באותו קו מוסיקלי, שעושים את זה יותר טוב ממנה. אז אולי זו לא הדרך שבה היא צריכה ללכת".

לגבי ההשוואה המתבקשת עם שירי מימון, אומר רותם: "שירי הולכת עם אמת אמנותית ולא זזה ממנה. היא זמרת עם קול גדול ומתחברת לקהל גדול, לא עוזבת את המיינסטרים. היא עושה דברים יותר מוצלחים ופחות מוצלחים אבל היא מבינה את הקהל שלה ומודעת ליכולות שלה. מילא לעשות אלבום אחד ניסיוני, אבל נינט היא בזיג זג ששירי לא עושה אותו"

אבי כוכב, שעבד עם טייב הרבה לפני "כוכב נולד", בלהקת הנוער בקריית גת, לא מתחבר לקו המוסיקלי החדש של נינט. "האלבום הראשון שלה היה טוב, אבל אחר כך היא הלכה רחוק מדי לטעמי. אם היתה נשארת על אותו קו של האלבום הראשון, הקהל היה מחבק אותה. אני שומע את הביקורות של האנשים, ואני מבין שהתרחקו ממנה". 

"נינט היא נשמה אמיתית, ומוסיקלית היא יכולה לעשות מה שהקהל רוצה, אבל היא מחפשת לה דרך משל עצמה, היא עקשנית", אומר שאול מזרחי. "היא רוצה ללמוד גיטרה - היא לומדת גיטרה. היא עולה לבמה ובונה את עצמה. מבחינת חומרים היא היתה יכולה לעבוד עם מי שהיא רוצה. ברמה האמנותית היא לא משחקת לידיים של הקהל, וזה ראוי להערצה".

אתה חושב שמבחינה מוסיקלית השיא שלה עוד לפניה? 

"הכל עניין של תהליכים. היא עדיין לא הביאה את הוואו הגדול שלה, אבל היא תביא. התהליך של ללמוד לנגן, של כתיבה, הוא תהליך ענק. היא מחפשת את הדרך להגיע להסכמה ולהשלמה עצמית".

בינתיים היא מאבדת הרבה קהל, פעם ההופעות שלה היו מפוצצות. 

"פעם ההופעות שלה היו מגובות בהרבה רעש, צלצולים ומוזמנים. היום הקהל שבא לראות אותה קונה כרטיסים, ואתה רואה את השינוי בקהל. אני חושב שזה עניין של זמן עד שהיא תביא את המאסטר פיס. היא תהיה הלנה דל ריי או האדל שלנו, כי יש לה את כל הנתונים".

אתה, כבעלים של מועדון, נותן לה להופיע מתי שהיא רוצה למרות שהקהל הצטמצם? 

"נינט היא בת בית פה, ולא כל הופעה חייבת להיות מפוצצת. מהופעה להופעה כמות הכרטיסים שלה הולכת וגדלה, הרבה יותר מאשר בהתחלה. זה לא סוד שבתחילת הדרך היא היתה מינורית, והיום היא כבר מוכרת 600-500 כרטיסים, שזה לא רע. היא כבר לא הנערה שבועטת במוסכמות, היא מחפשת את עצמה, והיא גם יודעת לקבל ביקורת. היא בוחרת בדרך הקשה - כל הזמן בודקת, מקשיבה. היא מגיעה לפה ארבע פעמים בחודש כדי ללמוד ולראות. היא כל הזמן בחיפוש".

"לא חשבתי למי אני פונה"

נינט עצמה ממש לא מתביישת בכיוון המוסיקלי שבחרה. להפך. "אני מאחלת לעצמי להמשיך לשאוף ולהמשיך לרצות", היא אומרת לנו בביטחון. "ברגע שלא יהיה לי לאן לשאוף, אני לא ארצה לעשות שום דבר בחיי. מעניין אותי לעבוד עם ברי סחרוף, עם דודו טסה, עם פורטיס, ויש עוד הרבה".

את מתחרטת על הכיוון המוסיקלי שבו בחרת?

"אפילו לא לרגע. שילמתי על זה מחיר, כמו כל דבר שאתה לא מוכן להתפשר עליו. אבל אני לא מצטערת על כלום".

מה חושבים על המוסיקה שלך בבית?

"חלק אוהבים וחלק פחות, אבל כל אחד ומה שהוא גדל עליו, והטעם שלו". 

חשוב לך אם משמיעים אותך?

"אני ממש לא מתייחסת לזה, בלי להעליב אף אחד. זה לא מה שיקבע אם השיר שלי טוב או לא, או אם אנשים יבואו להופעות. מי שבוחרים את השירים שיתנגנו הם קבוצה של אנשים, ואני לא יודעת עד כמה הם מייצגים את טעם האוכלוסייה. אז זה לא משנה לי".

כשבחרת בסגנון הזה התחשבת גם בדעת הקהל?

"לא חשבתי למי אני פונה, זה היה דו שיח ביני לבין עצמי. אם אני לא אעשה את מה שאני אוהבת לעשות, אני אמות בעצב". 

בשנת 2010 נינט התפתחה לכיוונים חדשים. בפברואר החלה לשדר בתחנת הרדיו 88FM תוכנית רדיו אישית על רוק אלטרנטיבי, בשם "פנדו־נג'נה", בהגשתה ובעריכתה. התנאי שלה, שלא נכתב בשום מקום, היה שהיא תבחר את השירים בעצמה ותגיש אותם כפי שהיא יודעת. כעבור שנה ותשעה חודשים היא הודיעה, בעמוד הפייסבוק שלה, על ירידת התוכנית עקב העבודה על אלבום חדש.

בד בבד היא התחילה לעבוד כדי.ג'יי במסיבות ובאירועים. עבור שעת תקלוט אחת הרוויחה לפחות 5,000 שקלים, וברוב המקרים היא דרשה סכום כפול. לשם השוואה, די.ג'יי בתחילת דרכו בארץ משתכר עבור סט של שעתיים כמה מאות שקלים, ושכרו של די.ג'יי מהשורה הראשונה עשוי להגיע לעשרות אלפי שקלים.

באפריל 2011 עלה בבית ליסין המחזמר "אביב מתעורר", שבו שיחקה נינט לצד קבוצת "צעירי בית ליסין", בבימויו של גלעד קמחי. על תפקידה במחזמר היתה מועמדת לפרס "השחקנית המבטיחה" בטקס פרסי התיאטרון באותה שנה, אבל לא זכתה. גורם המעורב בפרטים מספר כי טייב קיבלה כ־3,000 שקלים להצגה, סכום ששמור בתיאטרון לכוכבים. בסך הכל היא קיבלה כ־150 אלף שקלים עבור חמישים הצגות. השחקנים הצעירים במחזה השתכרו כ־1,000-800 שקלים להצגה.

"חיפשנו מישהי לתפקיד, וגלעד הבמאי נכנס אלי לחדר והציע אותה", נזכרת ציפי פינס, מנכ"לית בית ליסין. "כמעט נפלתי מהכיסא, כי זה היה רעיון נורא משונה, אמרתי לו 'מה?' והוא אמר לי, 'תני לי לנסות'. זרמתי איתו. בדיעבד, זה היה רעיון מבריק. ההצגה עוררה עניין גדול. נינט עברה אודישנים על גבי אודישנים, אם היא לא היתה טובה, לא היינו לוקחים אותה. היא תעשה את זה מצוין גם בעתיד".

על אופי העבודה עם נינט יש לפינס רק מחמאות. "היא בן אדם מקסים ואני לא מתכוונת לזה בתור קלישאה. היא באה מרצון לעבוד, בלי בושה, ממקום שרוצה ללמוד. שים לב שבמקום ללכת לעשות עוד פסטיגל, היא בחרה לעשות מחזמר שביסודו הוא יצירתי ואמנותי. זה היה חלק מהתפקיד, והיא הלכה על זה כמו בן אדם מקצועי. לא משנה כמה היא סלב, לתיאטרון היא באה כאילו היום היא התחילה ללמוד ללכת, בצניעות גדולה ובסקרנות. לא היו לה גינונים של סטאריות". 

"אני מעריץ אותה על זה שהיא לא הולכת עם הציפיות", אומר צדי צרפתי. "היא הלכה נגד כולם ונגד הרוח, וצריך הרבה כוחות נפש לזה. התופעה של נינט מתרחשת פעם בעשר שנים. שילוב של כריזמה וכישרון, ועובדה שעשר שנים היא מעסיקה את התקשורת יום יום. אני יודע שזו לא תופעה רגילה ולא נורמלית. היא בקלות יכולה היתה להפוך לבייבי של העם, לעשות הרבה כסף ולהוציא שרשרת של להיטים, אבל היא לא". 

"היא עשתה דרך אדירה"

נינט לא מפסיקה להפתיע. בשנת 2012 היא עשתה זאת שוב, כשבחרה להקליט את האלבום השלישי שלה באנגלית וניסתה לפרוץ גם מעבר לים עם "Sympathetic Nervous System". היא עצמה כתבה והלחינה את כל שירי האלבום, המפיק היה מייק קרוסי, וניגנו בו חברי להקת רוקפור. הביקורות היללו, אבל ברדיו התקשו לפרגן. נראה שעם ישראל לא מתחבר לנינט באנגלית.

נינט עצמה לא מתייאשת מהניסיון להצליח בחו"ל. "זה עדיין בהתהוות", היא אומרת. "צריך להיות בזמן הנכון, במקום הנכון, וכמובן - לעבוד קשה, כמו כל דבר בחיים". 

מתוך האלבום שוחררו שני סינגלים: הראשון, "I C U" הושמע בכל השנה 126 פעמים, והשני, "What Are You People", הושמע 80 פעמים בלבד, ולא נכנס כלל לפלייליסט של גלגלצ. להיט ישראלי רגיל שמתנגן בתדירות גבוהה יכול להגיע ליותר מ־300 השמעות שבועיות.

רוטבליט: "מצד אחד היא מתעקשת על המוסיקה שלה, וכל הכבוד לה על זה, אני באמת מעריך את הדרך. אבל אני עדיין מעדיף את השירים שלה בעברית. מצד שני, ועם כל הכבוד, בשביל לכתוב שירים באנגלית צריך לדעת. לשרבב כמה קלישאות כל אחד יכול. אז מה היא באה למכור? קרח לאסקימוסים?" 

"לנינט יש קול ענק, אבל היא כל הזמן בורחת מהמיינסטרים", אומר יורם רותם. "היא כל הזמן מתעקשת לבחור בשוליים במקום להישאר בזרם המרכזי. היא לא מנסה להבין מה הקהל רוצה ממנה, אלא מחפשת נישות קיצוניות ומהפכניות, להראות לכולם שהיא משהו מסוים. זה בעוכריה, כי היא לא מצליחה למצות את הפוטנציאל שלה. הקהל רוצה לחבק אותה, והיא לא נותנת. מה שהיא פונה אליו עכשיו זה מעניין, אבל היא לא מגיעה לקהל גדול. לקהל קשה איתה, כי עדיין זוכרים לה את 'השיר שלנו' ואת 'כוכב נולד', לא את הדיסק ואת השירים באנגלית. אי אפשר לצפצף על הקהל כל כך כל הרבה זמן, הרי בסופו של דבר, כל זמר רוצה הכרה". 

"אם אני מקשיב לה לפני עשר שנים והיום, אני חושב שהיא עשתה דרך אדירה", אומר משה לוי. "מסוג של זמרת חתונות טיפוסית, היא עברה להיות היום בעולם שאני אוהב". 

אלבומה הרביעי של נינט, בהפקת "הקולקטיב", ייצא לאור בקרוב. עד כה יצאו ממנו שני סינגלים, ולנינט יש סיבה להיות אופטימית: הסינגל השני, "פרויקט הפיל הכחול", נכנס לפלייליסט המלא של גלגלצ, כמו בימים הטובים.

בעוד חודשיים היא תציין עשר שנים ליום הראשון שבו הופיעה בפריים טיים של ערוץ 2. מאז היא לא נעלמה לרגע. השנה הקרובה צפויה להיות עבורה עמוסה במיוחד: מלבד החתונה המתוכננת עם יהודה לוי, היא תצטלם לסידרת דרמה חדשה ב"הוט" בשם "זגורי", לצד עוז זהבי ומשה איבגי. בנוסף, תצטלם לקמפיין שנוי במחלוקת עבור חברת הלבשה תחתונה. "לא חלמתי שאעשה קמפיין כזה", היא אומרת, "אבל אני לא מצטלמת עם תחתונים וחזייה, בגלל שאני לא באמת דוגמנית. זה לא בא לי כל כך טוב. אבל חוץ מזה - הכל הולך".

בתגובה לכתבה מסרה נינט טייב: "תודה".

erans@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו