יוזמה: "להטיס ילדי התפוצות למחנות קיץ בישראל"

בשנה שעברה לא הופיע בחומר לבגרות באזרחות הפרק הנוגע לעם היהודי בתפוצות. מסתבר שהוא נשמט במהלך הליך המיקוד, שבו מצוינים הנושאים המופיעים בבחינות. אלא שלאור מגפת הקורונה הנוכחית נראה אך טבעי שהפרק הזה יהיה חובה וילמד בשנים הבאות וביתר שאת. ההכרה בקהילות השונות בתפוצות כחלק שווה ערך בעם היהודי אמורה לחדד את תפקיד המדינה בפיתוחן ובשגשוגן, קל וחומר ברקע משבר הקורונה הגלובלי.

בכל הנוגע לעולם החינוכי הרשמי, בפרק הרלוונטי באזרחות מצוין, כי "על ישראל לפעול להנחלת מורשת, חינוך ותרבות יהודיים ליהודי התפוצות". ויש מי שסובר שהמשבר הנוכחי עשוי להוות נקודת ציון עבור הגדרת תפקיד ישראל בעניין.

הפרקים הקודמים בפרויקט "יהדות בצל המגפה":

-אור בתוך החושך: הקורונה תסייע למנוע התבוללות?

-ג'יב אל אוויה: בעולם לומדים עברית מפאודה

"ישראל צריכה ויכולה לסייע יותר בהשלמת החוויה החינוכית לחניכי מחנות הקיץ שבוטלה פעילותן - ואף בהטסתם לישראל לצורך כך", אומרת ח"כ לשעבר ד"ר עינת וילף, לשעבר יו"ר ועדת המשנה ליחסי ישראל והעם היהודי. "במקביל יש לקדם סיוע ארגוני וטכני לישיבות ובתי כנסת בתפוצות שאיבדו זמן יקר בלימודים והשלמתם מרחוק. כל אלה הם נגזרת של העובדה שישראל היא הגורם החזק בעולם היהודי ומכאן שיש לה אחריות לשלמותו ולעתידו של העם היהודי".

"הפרויקט הציוני הגדול הוא המעבר לרבנות לריבונות", מסבירה וילף. "כמדינה, הגיע הזמן להביא לקיצו את המבנה הגלותי שהעניק סמכות לרבנים. הם כמובן יכולים להיות פרשני טקסטים ומורים וזהו בעיניי המסר שעלינו להעביר לעם היהודי. לאורך זמן, מטרת מדינת ישראל היא להיות מדינה שאין בה סמכות רבנית, כי אם ריבונית בה היהודים קובעים את גורלם. זהו הרעיון שלדעתי משלים את המהפכה הציונית".

"משימת העל" שאליה אנו נדרשים לחנך היא הבטחת המשך הקיום המשמעותי והרלוונטי של היהדות והעם היהודי לדורי דורות", יורה עמי אינפלד, מנכ"ל מליץ – המכונים לחינוך יהודי ציוני. "כל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים כל שכן הדור הזה שלנו נושא את אחריות להתבוננות פנימה, לשאול ולבחון מהם דרכי החירות האפשריים לאדם בדורו". לדבריו, "משבר הקורונה פשוט זירז את הפצת המסרים שלנו במליץ".

וכיצד זה מתבטא בפועל? אינפלד מסביר: "החינוך היהודי בתקופה זו מחייב התבוננות משולבת. מזה כמה שנים שארגונים חינוכיים אנו מנסים להאיר על החשיבות של מעבר נכון לעיסוק יהודי - חינוכי - קהילתי - באמצעים הטכנולוגיים כגון זום ומערכות עיצוב דיגיטליות ואינטרנטיות. השאיפה היא להגביר את תפיסת השייכות לעם והעמיות היהודית ולהעצים את נתיבי הקשר בין קהילות וארגונים חינוכיים בעולם היהודי".

"ילדינו עסוקים רוב שעות היום בעיצוב חזותי טקסטואלי כדרך לביטוי רגשי וערכי בשימוש בכלים נגישים במכשירים הניידים שלנו. אנחנו בוחרים, בונים ומגדירים את מעגלי השיוך שלנו בלחיצת כפתור. תמיד נמצאים במרחק נגיעה באין סוף מקורות, מידע ותוכן. ולכן אפשרויות ביטוי והיכולת להשפיע ולחולל שינוי נמצא ממש בכף יד. האתגר החינוכי בעיני הוא לחנך ליהדותיות עכשווית, רב גונית, משמעותית ורלוונטית, להתמקד בחינוך לבחירה אישית של מרכיבי זהות ולשאול איך כל בחירה מקדמת את משימת העל".

בניגוד לתפיסות עמוקות ונרחבות שלא פעם אובד עליהם הכלח, אינפלד מדבר על התחדשות ותזוזה מתמידים. "חשוב להבין שאנו לא פועלים בחלל ריק ושזכות הקיום שלנו תלוי ברלוונטיות שלנו כלפי העולם". אינפלד מסכם. "במצב של עסקים כרגיל" , ארגונים חינוכיים היו ממשיכים להתאים את המודלים החינוכיים לטכנולוגיה החדישה. ברור שלא תהיה אחידות והסכמה על אופני הביטוי היהודי והמחלוקות ימשיכו להתקיים, אבל לאור הקורונה יש לנו עכשיו הזדמנות לאחדות בעם ובפרט בעידן של חוסר אחידות"/