תקיפת שדות התעופה המצריים בראשית מלחמת ששת הימים סוקרה לאורך השנים ותועדה בצורות רבות ומגוונות, אולם זווית שפחות נשמעה היא זו של הטייסים המצרים שחוו את התקיפה מהקרקע, בשדות התעופה בסיני ובתעלה.
עדויות של טייסים מצרים מהיממה הראשונה לתקיפה, שהחלה בשעה 08:45 בבוקר בשדה התעופה באל-עריש, מביאות את הסיפור המלא, מהצד השני "לא הייתה לנו שום התרעה מוקדמת, התקיפות הישראליות פשוט מחקו את כל שדה התעופה אל-עריש, ובערב כבר העבירו את כל הטייסים לקהיר", מספר הטייס פיקרי אל-גאהרמי, שהיה בשדה ברגעי התקיפה. טייסים מצריים אחרים זעמו על כך ששדה התעופה באל-עריש, שהותקף כאמור ראשון, לא העביר את הדיווח ישירות וכך לאנשים בשדות התעופה האחרים לא נותר זמן להתכונן. נהוג לומר שהיה פער של עשר דקות בין התקיפה הראשונה לזו שאחריה, אבל לא ברור אם הערכת הזמן הזו היא מדויקת.
מבצע מוקד ב"ישראל היום":
- נחשפו פרטים חדשים על מבצע מוקד
- הבוקר בו השמידה ישראל 450 מטוסי אויב
- מבצע מוקד: כך הכריע חיל האוויר את המלחמה
בכל מקרה, מוסטפה חאפז, טייס משדה התעופה קירביט, מספר כי "הייתי מתוכנן לטיסה מאוחר יותר באותו יום. זה היה רגיל אצלנו בחיל, לא היה מטוס לכל טייס, ולכן הייתי בבסיס. פתאום שמעתי פיצוצים. הסתכלתי החוצה וראיתי ענני עשן ומטוס סופר מיסטר ישראלי מנמיך לתקיפה. האינסטינקט הראשון שלי היה לברוח לכיוון התעלה, רצתי וכשהגעתי לשם אמרתי לעצמי: "מה אתה עושה אידיוט אחד?" מייד רצתי חזרה לכיוון מפקדת הטייסת, שם מצאתי קצין אחר, ממדוח טליבה, איש מצוין, שרץ לרכב שלו. פתחתי את דלת הנוסע וטסנו למסלול צדדי כי הראשי היה הרוס, שם עזרתי לו לעלות על מטוס מיג. לא ידענו בכלל מה מצב המטוס וסייעתי לו לצאת לדרך במהירות. אחר כך ניסיתי למצוא עבורי מטוס גם כן, אבל אז הגיע גל תקיפה שני, בשעה 08:50, ומי שניסה להמריא ועוד לא הצליח נפגע על הקרקע.
"אחרי התקיפה הזאת הגיעו המכונאים שלנו שברחו אחרי ההפצצה הראשונה. מצאתי מיג 17 וטסתי איתו, לא ידעתי אם הוא בכלל מחומש או פועל טוב, רק ידעתי שהוא מתודלק. הסתובבתי סביב הבסיס כדי להגן עליו, ואז ראיתי מיראז' ישראלי מנמיך ומפציץ את הקרקע. טייס שלנו, שהמטוס שלו נפגע, נטש מגובה הרצפה. למזלו הוא שרד, כי בדרך כלל אי אפשר לנטוש מתחת גובה של 250 מטר. אני פתחתי באש על המיראז' שלוש פעמים, אבל הוא היה מהיר ממני בצורה מתסכלת לגמרי ככה שלא היה לי הרבה מה לעשות", מסכם הטייס המצרי.
בעיה נוספת וקריטית שהייתה למצרים בעת התקפת הפתע של מבצע מוקד הייתה העובדה ששר החוץ המצרי היה בטיסה עם שר ההגנה העיראקי לאורך הגבול בין ישראל למצרים, ושר ההגנה המצרי היה גם הוא באותו סיור אבל במטוס אחר. לכן, ברגע קריטי של התקיפה המפקד העליון של הצבא המצרי לא יכול היה לנהל את כוחותיו מחדר הפיקוד. למעשה, שר החוץ המצרי ושר ההגנה העיראקי נחתו בבסיס בסיני זמן קצר לפני שזה הוצא לחלוטין מכלל פעולה. לשר ההגנה המצרי לא שיחק המזל הזה והוא היה צריך לטוס עם הטייס שלו עד קהיר באותה שעה קריטית. אובדן הקשר הזה היה חשוב מאד להובלת התקיפה הישראלית באותן שעות.
מטוס מצרי מופצץ בסיני ביום הראשון למלחמה // צילום: לע"מ
חסין מוסטפה חסן היה בשדה התעופה ברי חמדה בעת התקיפה הישראלית. לדבריו, "אחרי התקיפה השלישית לא היו בשדה מטוסים פעילים. רצנו לחולות עם הנשק האישי שלנו וירינו עם הרובים על המטוסים, זאת הייתה קומדיה עצובה, טייסים במלוא היכולת שלהם יורים עם רובים על מטוסי אויב. אחרי כמה דקות הם הלכו והשקט חזר למדבר, רק המטוסים שלנו בשדה בערו. זה היה 100-0 לטובתם".
מוסטפה חאפז, שהמשיך בהגנה על הבסיס שלו עם מטוס נוסף, אפילו הספיק להיכנס לקרב עם מטוסים ישראליים. "אחרי התקיפה הרביעית, כשעמדתי לנחות, היו לפני ומעלי 3 מטוסים ישראליים. הקצין שטס במטוס מאחורי אמר לי: "מוסטפה, מעל הראש שלך", הרמתי את הראש, ראיתי את המטוסים והחלטתי לטוס לכיוון שלהם. הם עשו היפוך וניסו לפגוע בי. אני גם פתחתי באש אבל נפגעתי פעמיים בלי לפגוע. בדיוק אז הם נעלמו ואני חזרתי לנחיתה. הצלחתי לנחות למרות שהמטוס היה פגוע מאד. לא כל כך חששתי שהמטוס יעלה באש, כי כמעט לא היה לי דלק. אחרי שנחתי ראיתי כמה המטוס היה פגוע קשות. התחילה שריפה קטנה אבל איכשהו כיביתי אותה עם מטף".
למרות העדויות הללו, הטייסים המצריים מציינים שלמרות ההפתעה חלק מהטענות על גודל ההצלחה הישראלית היו מוגזמות, ובחלק מהמקרים חיל האוויר שלנו הפציץ מטוסי דמה ומסלולי שדות תעופה ישנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו