"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דילמת נתניהו מורכבת, אך השליטה בצירים - הכרחית

סוגיית הריבונות מעמידה את רה"מ בצומת החלטות אסטרטגי • ההיבט הביטחוני דורש בירור מיידי • למרות הסיכונים, מדובר בהזדמנות היסטורית • פרשנות

,עודכן
צילום: צחי מרים // נתניהו בבקעת הירדן

הדילמה בסוגיית הריבונות בבקעת הירדן וביישובי יו"ש, מעמידה את ראש הממשלה נתניהו בצומת החלטות אסטרטגי, מהקשים והמרכזיים בתולדות מדינת ישראל. בצומת אסטרטגי, ההחלטה תמיד מורכבת. הדילמה של נתניהו מורכבת שבעתיים.

מהאגף השמאלי, בתמיכת קצינים ומשרתי ציבור לשעבר, מציבים נגדו מסכת סיכונים מסועפת עד כדי ביטול ההנחה שבכלל יש כאן הזדמנות. מהצד הימני - מנקודת המבט של נציגי מפעל ההתיישבות - מציגים לא רק סיכונים ביטחוניים, אלא אף חשש לצעד אל־חזור, המעביר לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון מחצית מהשטח שנותר עדיין בידי ישראל, המוכר כשטחי C. למול המחלוקת עם מחשבי הסיכונים משמאל, יש לנתניהו תמיכה ציבורית מספיקה. גם תמיכה של קבוצה הולכת וגדלה שמציגה עמדה ביטחונית אלטרנטיבית. הדילמה הקשה יותר היא זו המוצבת על ידי נציגי מפעל ההתיישבות.

בדילמה דומה עמד בן־גוריון בשנת 1937, כשהסכים לתוכנית החלוקה של ועדת פיל. "מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו... איננה המטרה הציונית, אולם היא עשויה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה", הסביר אז בן־גוריון. הדברים מבטאים את הגיונו האסטרטגי של בן־גוריון שפעל לאורך כל דרכו בתודעת תורת שלבים, במאבק חלוצי הנמשך לאין קץ. ספק אם דפוס היגיון זה מבטא את גישת נתניהו, וטמון כאן עניין לבירור עמוק.

נתניהו בבקעת הירדן // צילום: צחי מרים
נתניהו בבקעת הירדן // צילום: צחי מרים

בהיבט הביטחוני, לעומת זאת, נדרש בירור מעשי ומיידי. הוא מתמקד קודם כל בסוגיית השליטה בצירי התנועה הראשיים. ראש הממשלה מבטיח כי גם ביישום תוכנית טראמפ, צה"ל ימשיך להיות אחראי לביטחון במרחב, בוודאי במה שקשור לצירי התנועה הראשיים. אלא ששליטה ביטחונית כשלעצמה אינה מספיקה. אם הציר יהיה בחלקו בריבונות פלשתינית, לא ניתן יהיה למנוע בנייה צפופה משני צידיו. יעילות השליטה הביטחונית הישראלית תוגבל כך עד כדי הפיכתה לבלתי אפשרית.

עוד בנושא:

ריבונות: דווקא הזדמנות לשיפור יחסי ישראל-ירדן

כוננות לקראת ריבונות: במערכת הביטחון נערכים להשלכות המהלך המדיני

ריבונות? מוקדם לחגוג

בהבנה זו, התנה ראש הממשלה יצחק רבין את ההתקדמות ביישום תוכנית אוסלו בהשלמת צירים עוקפים כמו ציר המנהרות בדרך לגוש עציון וציר עוקף רמאללה. צירים אלה לא נסללו רק על מנת להקל על תושבי עופרה וגוש עציון בדרכם לירושלים. הם הותוו כתנאי מבצעי הכרחי שאפשר ב"חומת מגן" את תנועת כוחות צה"ל בין גזרות הפעולה ביו"ש.

על כן, בצירים ראשיים כמו הצירים 5 ו־35, חייבת להתקיים שליטה ישראלית מלאה. כך גם לגבי ציר 60 מצפון ומדרום לירושלים, המשמש חיבור קריטי בין ירושלים ליישובים העוטפים אותה, מצפון - בגוש עלי־אריאל ומדרום - בגוש קריית ארבע. בלעדי ציר 60, ירושלים תהיה חסומה למיצוי תפקידה המטרופוליני ותמשיך להתנהל כעיר קצה.

החלת הריבונות, למרות הסיכונים, היא אכן הזדמנות היסטורית. יש ליישם אותה בתודעת החזון הנצחי בתהליך אינסופי לגאולת העם והארץ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר