דילמת נתניהו מורכבת, אך השליטה בצירים - הכרחית

הדילמה בסוגיית הריבונות בבקעת הירדן וביישובי יו"ש, מעמידה את ראש הממשלה נתניהו בצומת החלטות אסטרטגי, מהקשים והמרכזיים בתולדות מדינת ישראל. בצומת אסטרטגי, ההחלטה תמיד מורכבת. הדילמה של נתניהו מורכבת שבעתיים.

מהאגף השמאלי, בתמיכת קצינים ומשרתי ציבור לשעבר, מציבים נגדו מסכת סיכונים מסועפת עד כדי ביטול ההנחה שבכלל יש כאן הזדמנות. מהצד הימני - מנקודת המבט של נציגי מפעל ההתיישבות - מציגים לא רק סיכונים ביטחוניים, אלא אף חשש לצעד אל־חזור, המעביר לרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון מחצית מהשטח שנותר עדיין בידי ישראל, המוכר כשטחי C. למול המחלוקת עם מחשבי הסיכונים משמאל, יש לנתניהו תמיכה ציבורית מספיקה. גם תמיכה של קבוצה הולכת וגדלה שמציגה עמדה ביטחונית אלטרנטיבית. הדילמה הקשה יותר היא זו המוצבת על ידי נציגי מפעל ההתיישבות.

בדילמה דומה עמד בן־גוריון בשנת 1937, כשהסכים לתוכנית החלוקה של ועדת פיל. "מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו... איננה המטרה הציונית, אולם היא עשויה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה", הסביר אז בן־גוריון. הדברים מבטאים את הגיונו האסטרטגי של בן־גוריון שפעל לאורך כל דרכו בתודעת תורת שלבים, במאבק חלוצי הנמשך לאין קץ. ספק אם דפוס היגיון זה מבטא את גישת נתניהו, וטמון כאן עניין לבירור עמוק.

בהיבט הביטחוני, לעומת זאת, נדרש בירור מעשי ומיידי. הוא מתמקד קודם כל בסוגיית השליטה בצירי התנועה הראשיים. ראש הממשלה מבטיח כי גם ביישום תוכנית טראמפ, צה"ל ימשיך להיות אחראי לביטחון במרחב, בוודאי במה שקשור לצירי התנועה הראשיים. אלא ששליטה ביטחונית כשלעצמה אינה מספיקה. אם הציר יהיה בחלקו בריבונות פלשתינית, לא ניתן יהיה למנוע בנייה צפופה משני צידיו. יעילות השליטה הביטחונית הישראלית תוגבל כך עד כדי הפיכתה לבלתי אפשרית.

עוד בנושא:

ריבונות: דווקא הזדמנות לשיפור יחסי ישראל-ירדן

כוננות לקראת ריבונות: במערכת הביטחון נערכים להשלכות המהלך המדיני

ריבונות? מוקדם לחגוג

בהבנה זו, התנה ראש הממשלה יצחק רבין את ההתקדמות ביישום תוכנית אוסלו בהשלמת צירים עוקפים כמו ציר המנהרות בדרך לגוש עציון וציר עוקף רמאללה. צירים אלה לא נסללו רק על מנת להקל על תושבי עופרה וגוש עציון בדרכם לירושלים. הם הותוו כתנאי מבצעי הכרחי שאפשר ב"חומת מגן" את תנועת כוחות צה"ל בין גזרות הפעולה ביו"ש.

על כן, בצירים ראשיים כמו הצירים 5 ו־35, חייבת להתקיים שליטה ישראלית מלאה. כך גם לגבי ציר 60 מצפון ומדרום לירושלים, המשמש חיבור קריטי בין ירושלים ליישובים העוטפים אותה, מצפון - בגוש עלי־אריאל ומדרום - בגוש קריית ארבע. בלעדי ציר 60, ירושלים תהיה חסומה למיצוי תפקידה המטרופוליני ותמשיך להתנהל כעיר קצה.

החלת הריבונות, למרות הסיכונים, היא אכן הזדמנות היסטורית. יש ליישם אותה בתודעת החזון הנצחי בתהליך אינסופי לגאולת העם והארץ.