החשש ממהלך הריבונות מובן, אבל אסור להחמיץ את ההזדמנות

עכשיו, כשכל העניינים מאחורינו - הבחירות, הקואליציה, ואפילו תחילת משפט נתניהו - מגיע הרגע ההיסטורי. בפני מדינת ישראל נפתח חלון הזדמנויות שלא היה כמותו מאז מלחמת ששת הימים. בגיבוי מעצמת העל היחידה בעולם, רשאית ישראל להעביר לרשותה בשבועות הקרובים חלקים נכבדים משטחי יהודה ושומרון.

זהו צעד שרק לפני שנתיים-שלוש, אפילו תחת ממשל טראמפ, איש לא יכול היה לדמיין. זוהי החלטה שהייתה כמובן מביאה למפולת בינלאומית, לו הייתה מתקבלת בתקופת ממשל אובאמה. והנה, אירוע שהוא בגדר נס מדיני, קורה לנגד עינינו.

כמו בכל צומת דרכים היסטורי, גם החלטת הריבונות אינה נטולת סיכונים. מדינות באירופה מתנגדות. מדינות ערב, ובפרט ירדן, מאיימות. אמנם אין לבטל את הסכנות או לזלזל בהן, אך כנגדן חובה להעמיד את היתרונות ואת הרווחים שלא היו כמותם.

כמו בכל סוגיה הנוגעת לפלשתינים, גם לריבונות לא חסרים מתנגדים. בשמאל סבורים שהשטח הפלשתיני קטן מדי. בימין סבורים שהוא גדול מדי. תומכי ההתיישבות חוששים לעתיד היישובים הקטנים. מתנגדי ההתיישבות מוטרדים מקיבועה הנצחי.

כבודן של הדאגות במקומו מונח, ובכל זאת, השרים, הח"כים, מקבלי ההחלטות ולמעשה כולנו כאזרחים, חייבים להתרכז בעיקר. חזון טראמפ הוא הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור. כדאי לשים לב לדברים שאומרים גורמים אמריקניים לימין הישראלי (ראו בידיעה הראשית), "אם עכשיו אתם מטרפדים את מה שהוצע לכם, אל תבואו אלינו שוב".

עוד בנושא:

• נתניהו על החלת הריבונות: "יש לנו תאריך יעד ליולי ואנחנו לא מתכוונים לשנות אותו"

• כל מה שרציתם לדעת על החלת הריבונות

• דיווח: ארה"ב מתכוננת להכיר בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון

• ביו"ש מברכים: "הריבונות - צדק היסטורי"

זו לא רק הסבלנות האמריקנית הפוקעת, אלא גם ניתוח קר של המצב. אם נשיב ריקם את היד המושטת שמגיש לנו טראמפ - בוודאי אם נעשה זאת אחרי כל הטובה שגמל איתנו כאשר הוא זקוק לכל קול ערב הבחירות בארה"ב - הנשיא בהחלט יוכל להתייאש מאיתנו. טראמפ יזכור זאת אם ייבחר, אך התרחיש הגרוע יותר הוא מקרה שלא ייבחר.

כי יריבו ג'ו ביידן, סגנו של אובאמה כזכור, הוא זה שעורר מהומה בינלאומית רק בגלל החלטה ישראלית לקדם תוכנית בנייה ברמת שלמה בירושלים. בלי ריבונות, המריבות איתו ייסובו על הקפאה בבירה. עם ריבונות, הוויכוחים יהיו על ביטולה או על צמצומה. האם האפשרות השנייה לא עדיפה?

אכן, ההכרעה קשה, ואולם ברגעים כאלה נדרש לאחוז את ההיסטוריה בקרניה. דוד בן-גוריון אימץ את מפת החלוקה על שלל חסרונותיה, וכשהאיומים מבחוץ היו גדולים בלי שום השוואה לימינו. על אחת כמה וכמה: כעת, כאשר הסכנות פחותות לאין ערוך, והתועלות ברורות כשמש - אסור להחמיץ את השעה.