לפני שלוחצים play על הסינגל הטרי של אמיר אבו, אפשר לקבל רושם מוטעה עליו. עם שם כמו "בלאגן", הדבר הראשון שעולה לראש הוא שיר מסיבות פופי מרים, בניחוח ים־תיכוני. אבל כמה שניות אל תוך ההאזנה, מתגלה בלדה של יוצר שלחלוטין עונה להגדרה "רגיש". הבלאגן שעליו הוא שר הוא בלאגן שבלב.
את אבו, ערבי מוסלמי בן 26, חלקכם אולי זוכרים מ"דה פור", תוכנית הריאליטי המוזיקלית של רשת שלא החזיקה מעמד והסתיימה אחרי תשעה פרקים בלבד. הוא נולד וגדל בבאר שבע ולמד בבתי ספר יהודיים כל חייו. את חיידק המוזיקה קיבל מאביו, נגן עוד. כדי לאזן את החיידק הבעייתי עם קצת פרקטיקה, למד אבו הנדסת בניין.
אחרי "דה פור" הקליט קאברים בערבית לשירים בעברית, צילם קליפים עצמאיים והפיץ אותם ברשת. גם ב"בלאגן", השיר החדש שלו, הוא מפגיש בין שתי השפות שמקיפות אותו כל חייו.
"זה השיר הראשון שאני והמנהלת האמנותית שלי, נופר מקובר, כתבנו יחד, והוא האני האמיתי שלנו", אומר אבו, "הוא מתעסק בבלאגן שיש בנפש. רגשות מבולבלים".
יש המכנים אותו "עומר אדם הערבי". "זה התחיל מקאבר שעשיתי לשיר של עומר אדם, 'פעם בחיים'", הוא מספר, "התחילו לשלוח לי כל מיני סטוריז של עומר שומע את זה. הוא עצמו העלה את הקאבר אצלו בסטורי, וזה התחיל לעורר עניין אצל אנשים בתעשייה. יצא שעשיתי עוד קאבר של עומר, ואז התראיינתי בעוד כמה מקומות והכותרת היתה 'עומר אדם הערבי'. זה קודם כל מחמיא לי, כי עומר הוא זמר מדהים".
מה אתה חושב על התוספת "הערבי"?
"באופן בכללי אני חושב שקטלוגים הם דבר מיותר. אני בא לעשות מוזיקה, לשיר גם בעברית וגם בערבית, כי זה בעצם מייצג את מי שאני: ערבי מוסלמי שגר בבאר שבע. החברים היהודים שלי אף פעם לא גרמו לי להרגיש שונה. דיברתי עברית אפילו לפני שדיברתי ערבית. אני יכול לפעמים לחשוב בעברית, אבל לחלום בערבית. הכל מישמש אחד גדול. ההורים שלי חינכו אותי שאנחנו לא שונים מאף אחד, ואף פעם לא הרגשתי שונה. למדתי בבית ספר יהודי ובחיים שלי לא הרגשתי אפליה. אני חושב שזה עניין של מה שאתה משדר לאנשים".
