אני פוגש בן אדם שלא ראיתי כמה זמן, ושמח לראותו. הוא פורש ידיו לחבקני. לא באוויר. בפועל. אני נסוג. הוא לא מתבלבל ועובר להצעה ללחיצת יד. אני אומר לו: ממש לא. הוא מגחך ואומר: אתה מאמין בקורונה, הא? אני מופתע.
קורונה זאת לא אמונה. זאת ידיעה. זה מדע. אני לא משחק עם הנגיף. שיאכל למישהו אחר את הריאות. ותפסיקו לגרום לי לסרב לחיבוקים שלכם, גם אני מתגעגע לזה בדיוק כמוכם.
לא למדנו כלום. בלחץ קבוצות הלחץ הרשויות פתחו את החיים מהר מאוד, כאילו הריחוק הפיזי כבר הפך לטבע שני, ועכשיו פשוט נקיים אותו גם בהתנדבות. חשבו שמעכשיו נגיעת מרפק מספקת אותה שמחת מגע שחיבוק מייצר. אז חשבו. יפה המחשבה לחושב, פחות לניבוי העתיד.
אותי מפליא כל העניין של המרפקים. איך שודרג לו המרפק מסמן של כוחנות, דחפנות, ישראליות, לאיבר של מגע ומפגש. ממקום יבש, הדורש הזנת קרם מסיבית כי משעמם לו שם בפינה, למקום שמעביר את כל עסיסי החיים בין האנשים. דשדש בשולי המצעד, ועכשיו הוא מקום ראשון, כבר תשעה שבועות ברצף.
האנשים שהחליטו שהכל נגמר מחבקים זה את זה פול בודי מסאז', לא שמים מסיכות, נוהרים לים - ועלולים להיות המנוע להיווצרות הגל השני. אם לא נוכל לעמוד ביצרים הבלתי ניתנים לכיבוש - יצר החיבוק, ויצר הים, והחיבוק בים, וים של חיבוקים - שוב ייסגר הכל, והפעם באשמת החילונים, וכל היתרון המאפשר התנשאות על החרדים ייעלם בשנייה. לא חראם? גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד, זה לא נגמר עדיין. תורידו עדכון.
שאלת השאלות היא למה דווקא עכשיו, כשכולנו מתפרעים, ביבי לא מדבר בכל ערב. למה נראה שההופעות התכופות היו רק אמצעי לצבירת כוח, לא לשרת באמת. כי עכשיו המאני טיים למניעת הגל שני, ומי שלא פועל במלוא השפעתו, לא עושה את תפקידו. ואין תירוצים.
ביבי נעלם, שללו בידו, וכחלון סיים לפני הזמן, וברסי התפטר. נעזבנו לבדנו, קורבנות ליצר החיבוק שלנו. אולי יולי אדלשטיין יופיע ערב־ערב במסיבת עיתונאים לייב מול הציבור בזום? למה לא? שהציבור יהיה העיתונאי, שמפגשי הענק בזום יעברו לתחום העיתונות. זה יהיה מרתק.
רושם על זה פטנט. יולי, דבר איתי עוד לפני יוני.
אמיליו
קיבלתי הודעה: "אמיליו במעצר". ליבי נחמץ. אמיליו הוא ידידי האמן אמיליו מוגילנר, איש יוצא דופן, יוצר חד־פעמי ולוחם סביבה נחוש. את ידו הימנית איבד בקרב בנס ציונה, כשניסה לעצור בגופו גנבי חול. ירו בו ולקחו את ידו הטובה. כזה איש הוא אמיליו. פסל, צייר, יזם, איש בוער בתשוקתו לעולם טוב יותר. מכירים את פסל הראש הענקי מול רמת חובב? הוא בנה.
אז למה אמיליו במעצר? כי הוא הצית עמוד תאורת לד, שנושא גם אנטנה של הדור החמישי. מעשה חמור. אמיליו נפל קורבן לתיאוריית קונספירציה ששוטפת את העולם. אנשים חשדנים ברחבי תבל שורפים עכשיו מתקני שידור של 5G, למרות שמדעית, פיזור של אנטנות רבות בעלות הספק נמוך דווקא מקטין את החשיפה לקרינה, ולמרות שקרינה בלתי מייננת, כמו של סלולר, אינה מסוכנת בשום דרך ואופן.
אז למה מציתים? כי מאמינים למידע כוזב שמופץ ברשתות החברתיות, שלפיו הדור החמישי של התקשורת הסלולרית לא רק מסוכן, אלא אחראי גם להפצת הקורונה, והוא שלב בדרך להשתלטות על גופינו ומוחותינו. אם תטרחו להיכנס לקבוצות של החבר'ה האלה, תגלו שברפרטואר של הקונספירציה מופיע גם ביל גייטס בתור הרשע, ונטען שהחיסון לקורונה, כאשר יימצא וישווק, יכלול גם שבבי מעקב שיושתלו בסתר בגוף של כולנו. מתנגדי חיסונים נוטים לאמץ גם את הסיפור הזה אל חיקם הבלתי מחוסן.
בעידן הזה של המידע החופשי, שבו כל אדם הוא תחנת שידור ללא צורך בשום הכשרה, בקרה או אחריות, יש אנשים רבים שמפיצים מידע שהוא שקר מוחלט. הבעיה היא שתמימים רבים קונים את הסחורה ומתגייסים לפעולה. לא מחסנים ילדים, שורפים מתקנים, מבעבעים אי־הסכמה לסדרי החברה.
אני חושב שזכות הביטוי החופשי הלכה רחוק מדי. כל עוד מדובר ברעיונות, טיפשיים ככל שיהיו, שנשארים על המסך - למי אכפת. אבל כשרעיונות כאלה, שהוגים אנשים צמאי כוח והשפעה, פוגעים בבריאות האזרחים ובתשתיות חיוניות - צריך לחייב את הרשתות לסנן, לעצור, לחסום משתמשים. הדמוקרטיה הלכה טיפה רחוק מדי, והפכה לכלי שבאמצעותו מנסים לחסל אותה מבפנים. לטיפול שר הסייבר החדש.
ואמיליו? ביקשו שאכתוב מכתב לטובתו. אז זה המכתב שלי. הוא איש תמים, וטוב, ורוצה עולם נהדר. והוא עשה מעשה חמור מאוד בעיניי, אבל חשוב הרבה יותר לעצור את מי שמפיצים את השקרים שגרמו לו לפעול. ואסור לחפף את הטיפול בזה, כי המון אנשים עם מצית מחכים לאישור בשתיקה להדליק עמודי תאורה ושידור.
קטע זה נכתב על ידי הצ'יפ שהשתיל בי ביל גייטס. ביפ ביפ.
מזגן
באו 40 מעלות, הלך המזגן. האמת היא ששמתי לב שהוא מאותת את מצוקותיו כבר בחורף, אבל אמרתי, הקיץ לא יגיע לעולם. והנה נכנס הקיץ בסערה, נתן את כל המופע שלו ישר על שיר הפתיחה, והמזגן אמר - וואלה, אחי, לא יודע להתמודד עם זה. נשף ומת.
התקשרתי לחֶברה. שאלו מה קוד התקלה. אמרתי. אמרו: "כרטיס". כשאומרים "כרטיס", זה מופע שאני לא אוהב לקנות לו כרטיס. לא במזגן, לא במדיח, לא במקרר, לא במנוע. חדשות רעות.
שאלתי: "כמה הכרטיס?". אמרו: "2,000 שקלים. שווה לך לקנות מזגן חדש". אמרתי: "אבל זה רק חלק קטן מהמזגן, יש מדחס, ומעבה, ושלט, ותושבת, לא יכול להיות שעדיף להחליף הכל בגלל כרטיס אלקטרוני". אמרו: "כרטיס - 2,000. חדש - 1,300. ואגב, אין כרטיס במלאי".
לקחתי חדש. רגשי אשם מכאן עד סין. השיטה שמאלצת אותנו לקנות מוצרים שלמים חדשים במקום לתקן קלקולים, כדי להזיז את כלכלת המזרח, היא שיטה מושחתת מהיסוד. הרגשתי כמו עבריין כשזרקתי את המזגן הקודם לפח. כמה נחושת, אלומיניום, לוחות אם, חוטי אב - הכל לזבלה. עצה לשרה החדשה להגנת הסביבה: חוק "חלק ממוצר לא יעלה יותר ממוצר חדש מאותו סוג".
נחפזתי להחליף את המזגן, כי הוא בחדר הילדות, שבימי שרב מתרחש בו אפקט חממה הביל. כשאני הייתי בגילן, אמא שלי היתה מגיפה את תריסי העץ בכל צהריים קיציים ושופכת מים על הרצפה, שתתקרר. את החמסינים של היום הפטנט הזה כבר לא משכנע, אבל בזיכרון שלי הקרירות של המים הנמזגים היתה עמוקה, טוטאלית, לא קור דרדלה שנעלם מייד כשהמזגן כבה.
אוהב אני את החום. כמו לטאה מדברית אני מתחיל להפשיר ב־30 מעלות, אבל פורח ב־35, ושיהיה יבש בבקשה. השבוע היה השבוע הכי טוב בשבילי בשנה. כבשן לוהט, בלי גרם לחות. הגוף שלי הרגיש שחזר הביתה, למצרים הקדמונית.
אבל אני יודע שאני במיעוט, ורבים סובלים מאוד. בייחוד יוצאי אירופה. ואני תוהה מתי האבולוציה תפעל את פעולתה ותתאים סוף־סוף את כל יושבי הארץ הזאת, שבאו ממקומות ממוזגים טבעית, לתנאים פה, ותשחים את עורם, ותעלה להם את התרמוסטט הפנימי, ותאפשר לכולם ליהנות מהמתנה, שרק תלך ותגדל בשנים הבאות - חום אש.
מדברים על התקררות בסוף השבוע הזה. באסה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
