מאין יבוא עזרי?

במהלך חיינו המשותפים, התוודענו אשתי ואני למגוון עוזרות בית. היתה לנו אחת שניקתה כל כך טוב, שהתפללנו שהבנות יעזבו לפנימייה, רק שהבית יישאר נקי. היתה אחת שחזקה ביחסי ציבור ופחות חזקה בעבודה, והיא השאירה תמיד בית יותר מלוכלך מזה שקיבלה. היתה זו שקראנו לנו "קופת רבי מאיר בעל הנס", כי למצוא כסף קטן אחרי שהיא היתה בבית היה בגדר נס. היתה סוניה, שהותירה אחריה שובל נעים של שאנל 5, והיתה ב', שחנקה אותנו בריח גוף שלא ידע דאודורנט מהו.

היתה רחלי, שהכינה אחלה קציצות ברוטב שגרמו לילדים לפנטז עליה בתור אמא מחליפה, והיה סיימון מניגריה, שהחליט יום אחד, על דעת עצמו, לצבוע את הבית בוורוד (אבל זו לא הסיבה שהוא גורש מהארץ). והיתה "הדוגמנית", שנהגה להגיע בבוקר עם לוק של גל גדות - ג'ינס צמוד, מגפי עור ותיק אופנתי - ואחרי חמש דקות באמבטיה היתה יוצאת עם מראה הצוענייה הזקנה מסרט של קוסטוריצה.

לאחרונה הרגשנו שעוזרת מספר 8 מתחילה לזייף. אנחנו כבר שנתיים יחד, ואת חלקנו במערכת היחסים הזאת מילאנו בקפידה, כולל צ'ופרים בחגים והעלמת עין מהעובדה שבאופן קבוע היא גונבת חצי שעה. אשתי חשבה שאולי קשה לה, והתחילה לנקות את הבית לקראת בואה, "כדי שיהיה לה כיף לעבוד". אני לא חיכיתי לפרסום המדד והעליתי את שכרה בחמישה שקלים לשעה. אבל כלום לא עזר, וסימני החיפוף צעקו לשמיים. היא אשכרה בגדה בנו, תקעה לנו מקל של ספונג'ה בגב.

ההכרה ש"זה כבר לא זה" לא באה ביום אחד. זה היה תהליך. כמו באהבה, בהתחלה אתה מדחיק, אחר כך מנסה להציל את היחסים, ורק כשאין ברירה חותך. כששמעתי מאשתי את המשפט "היא לא מנקה, אבל זה יותר טוב מכלום", הבנתי שזה נגמר. אני מאמין שבכל הקשור לספקי שירותים, הסטנדרט להשוואה הוא טייסים. "הוא לא טס טוב אבל הוא יותר טוב מכלום" לא היה עובר באל על, אז למה אצלנו?

אחרי שנפרדנו מהעוזרת, בא לי רעיון. "אנחנו חמש נפשות", אמרתי לגברת הראשונה, "אם כל ילדה תנקה את החדר שלה, את תנקי במטבח, אני בסלון, ויחד ניתן פוש באמבטיה - לא צריך עוזרת". יש פה גם מסר אקטואלי של שוויון בנטל וחיסכון בתקציב; כולנו נחווה אירוע משפחתי מלכד, וגם נלמד את הבנות שיעור חשוב על עצמאות לחיים. בסתר ליבי גם פינטזתי על העונג הוויזואלי של אשתי במכנסונים קצרים וגופייה, מחזיקה מקל נוצות ומאבקת את המדפים העליונים, ממש כמו פעם, כשהיינו צעירים.

האישה לא הגיבה, רק נתנה לי את "המבט". אותו חיוך סלחני עם קורטוב של זלזול, שאומר "הנה עוד רעיון דבילי של בעלי החוכמולוג, שלא ייצא ממנו כלום. אבל נזרום עם הטמבל".

וכך, בשישי בצהריים התכנסנו כולנו בסלון, שמנו מוסיקה בפול ווליום, והתחלנו לתת עבודה.

כמובן, טעיתי בכל הנחות היסוד. אשתי לא לבשה מכנסונים אלא טרנינג ישן, מנוקד בטיפות אקונומיקה. היא אספה את השיער בקליפס, והיתה עצבנית ולא סקסית בעליל. הבנות שפכו דלי מים על הפרקט, וכשגערתי בהן התחילו לריב עד שהתפזרו ונעלמו לבלי שוב. הרגשתי שאני עומד להתעלף מרוב מאמץ. הרמת הרהיטים והדלי עם המים וסחיטת הסמרטוט גרמו לי כאבי גב נוראים. התיישבתי על כיסא ותהיתי מה לכל הרוחות חשבתי לעצמי. בערב, אחרי זריקה שקיבלתי במוקד החירום, אמבטיה חמה וק"ג בן גיי שאשתי מרחה לי על הגב, השרירים קצת השתחררו והצלחתי לעמוד.

בהמשך השבוע המצב בבית הלך והידרדר. גללי אבק נעו כמו שיכורים מחדר לחדר, השירותים הזכירו את התחנה המרכזית, ובסלון נוצר ארגז חול קטן.

בחמישי האחרון, שבוע אחרי השקת המיזם "נקי זה הכי, אחותי", המשחק נהיה מלוכלך ממש. שלחתי לאישה מסרון על פגישה פיקטיבית, הודעתי שאגיע מאוחר ושיתחילו לנקות בלעדיי. היא החזירה לי מסרון שיש יום הורים, שהיא לא מוצאת את המכונית, שהיא לא זוכרת איפה אנחנו גרים, ושבכל מקרה היא תגיע רק בחצות. הבנות ביקשו מקלט מדיני בבתים נקיים של חברות. כשחזרתי הביתה, לג'ונגל, נדמה לי שראיתי עכבר חוצה את הסלון בדילוגים. אורחים כבר לא הזמנו שבועיים, והעסק נראה לא טוב. נאלצתי להודות שדוקטרינת "נקה זאת בעצמך" קרסה עד היסוד, והתחלנו לנסות לגייס עזרה מבחוץ.

השארתי פרטים בכל מיני אתרי אינטרנט בסגנון balagan.com ואפליקציית סטייל get-sponga, אבל הטלפון לא השמיע הגה. הפסח המתקרב כנראה יוצר ביקושים חזקים, שגוברים על ההיצע. מצאתי את עצמי עוצר אנשים ברחוב ומתעניין אם הם מכירים עוזרת. הם הסתכלו עלי כאילו שאלתי אם לישראל יש נשק גרעיני. כולם שומרים את המידע לעצמם. חברים אמרו שיחזרו אלי, ונעלמו. חברות של אשתי חשדו בה שהיא מנסה לגנוב להן את העוזרת וניתקו מגע. אגב, היא באמת ניסתה.

כשכבר הגיעו מועמדות לראיון, הבנתי שאין לי דרך לעמוד על טיבן, שאני בכלל המרואיין, ושעלי לספק תשובה לשאלה "למה כדאי לי לעבוד אצלך, חבוב?"

כמו סוכן מכירות של חופשות חורף באילת, התחלתי להתגמש בתנאים. התקציב נפרץ. הביטוחים עלי, נסיעות במונית עלי, וגם שלוש ארוחות ביום, תלושים בחגים, פנסיה, קרן השתלמות ומנוחת צהריים. יצאתי מעורי לשכנע כמה המשפחה שלנו נקייה, כמה אנחנו נהדרים, סבלניים, מתונים ואוהבי אדם. כמו פוליטיקאי לפני בחירות הבטחתי הבטחות שאי אפשר לקיים.

רוב המועמדות לא השתכנעו, אבל אחת כן. היא הגיעה עם הסוכן שלה (!), אז הסקתי שהיא גם זמרת. ברוב נדיבותה היא הסכימה לתת לנו שבועיים ניסיון, "ואחר כך נראה".

סידרנו יפה את הבית ושמנו לה על השולחן ורד ושוקולדים. על הכרית בחדר השינה חיכתה לה מעטפה עם כסף. על דלת הכניסה הדבקתי סמיילי.

לשמחתנו, השבוע הראשון הוכתר בהצלחה. לא הודחנו. מחר היא צריכה להגיע שוב, והמתח בעיצומו. הייתי שמח לעדכן עוד, אבל אני חייב להעביר מגב במטבח לפני שהיא מגיעה, וגם לרוץ להוציא לה כסף. תחזיקו לי אצבעות.

yairn@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו