70 שנים אחרי

רוב העולים שהגיעו ב־1949 - חסרי מקצוע

ב־15 במאי 1950 פורסם השנתון הסטטיסטי של ישראל, שסיכם את שנת 1949. מהנתונים עלה שבעלי מקצוע היו מיעוט זעיר מקרב 240 אלף העולים שהגיעו לארץ.

על פי השנתון, 40 אחוזים מהגברים שעלו ב־1949 הצהירו שאין בידם מקצוע. כ־28 אחוזים היו בני 15 ומטה. "כך יוצא שמכל אלף עולים - גברים, נערים וילדים - 68 אחוזים הם חסרי כל השכלה מקצועית", צוין בסיכום השנתון.

השנתון פירט את חלוקת המקצועות של עולים גברים שהצהירו שהם מחזיקים במשלח יד: 213 מתוך כל אלף בעלי מקצוע היו עובדי הלבשה, 186 פקידים, 137 סוחרים, 96 עובדי הובלה ותחבורה, 81 בעלי מקצועות חופשיים שונים, 73 עובדי מזון וטבק, 68 פועלי בנייה, 64 פועלי מתכת, 54 עובדי עץ ו־28 היו חקלאים ודייגים.

לפי נתוני השנתון, המצב היה חמור בהרבה בנוגע לכישורים המקצועיים של הנשים העולות: רק אחת מתוך כל 25 עולות החזיקה במקצוע כלשהו. מקרב בעלות המקצוע, 49 אחוזים באו מענף ההלבשה, 22 אחוזים היו פקידות, 18 אחוזים בעלות מקצועות חופשיים, 6 אחוזים חקלאיות ו־5 אחוזים בעלות מקצוע בענף הטבק והמזון.

"ומה יהא על רופאים, מהנדסים, אגרונומים, מתכנני ערים, מומחי כלכלה ועוד, הדרושים לנו לפיתוח המולדת? מאיפה יגיעו הם?" תהה סופר העיתון "דבר" בסקירה שפרסם על השנתון.

שרת העבודה, גולדה מאירסון, הגיבה על ממצאי הדו"ח הקשה במהלך סיור עיתונאים שערכה בדרום הארץ, ובמסגרתו חנכה את לשכת העבודה בבאר שבע: "אנו נפשיל שרוולים ונפעל במרץ, כדי שכף רגלם של העולים החדשים לא תדרוך בלשכות העבודה. אנו נדאג להכשיר את אחינו העולים במקצועות נדרשים, והם ימצאו פרנסה מכובדת בקווי הייצור שבמפעלי התעשייה, במרחבי השדות החקלאיים ובבניין הארץ".

"כל אזרח למטווח": נפתחה תחרות ארצית לקליעה למטרה

במטווח בגבעת אולגה נפתחה לקראת ל"ג בעומר, שנחוג בשבוע הראשון של מאי 1950, תחרות ארצית בת שלושה ימים שאורגנה על ידי הצבא, ובה השתתפו גם גורמים אזרחיים רבים. צה"ל הקים בצמוד למטווח מחנה צבאי, שסיפק את כל צורכי הקלעים בשלושת ימי התחרות, כולל סידורי אוכל ולינה באוהלים.

היתה זאת התחרות הארצית השנייה, והיא משכה אליה לא פחות מ־300 קלעים. וכך דיווח עליה העיתון "על המשמר": "נברך שהחיינו על ספורט עממי חדש זה. הסיסמה היא 'כל אזרח למטווח, כל כדור למרכז המטרה'. לצערנו, עדיין אין בישראל מטווחים אזרחיים שבהם יכולים האנשים להתאמן, ולכן רבים רוכשים ניסיון בסיסי ב'לונה פארקים', שם הם יורים להנאתם ברובה אוויר".

בין המשתתפים בתחרות היו גם ותיקי ארגון ההגנה, שהקדימו ביום אחד את בואם לתחרות. "באתי מוקדם כדי להתאמן", סיפר ל"על המשמר" אליהו ברמן, חבר ההגנה לשעבר. "בהגנה הייתי קנעקר (בעל יכולת), ואני לא רוצה לצאת כאן קאקר (חדל אישים)", סיכם.

לפני פתיחת התחרויות נערכה מסיבת עיתונאים, שבה מסר ראש מחלקת ההדרכה בצה"ל, חיים לסקוב (לימים, הרמטכ"ל החמישי), ש"ועדת הקליעה (לימים, התאחדות הקליעה) הוקמה ופועלת במרץ, ול"ג בעומר מוכרז בזאת באופן רשמי כחג ענף הקליעה בישראל".

בסיום התחרויות זכה בגביע ארגון "הציידים" מחיפה. למקום השני הגיעו יוצאי ההגנה במחוז גליל, ואת הפרס השלישי קטפו חברי בסיס חיל הספר. קלעים מצטיינים במסגרת התחרות זכו ב"סיכת הקלע".

הצליינים מציפים את ישראל

קבוצה ראשונה של עולי רגל נוצרים נחתה בארץ ב־12 במאי 1950. הדבר אירע חודשים אחדים אחרי שלארץ הגיעו נציגי ארגון נוצרי קתולי בשם "קוסטודיה דה טרה סנטה", כדי לבדוק אם קיימת בישראל הצעירה תשתית תיירותית מתאימה לאירוח צליינים מאיטליה ומצרפת.

אנשי ה"קוסטודיה" היו אורחיה של חברת הנסיעות הישראלית "פאטרה", ולאחר שסוכמו הפרטים - פנתה "פאטרה" לגורמים ממשלתיים והצליחה לשכנעם להקציב סכום של 20 אלף דולר לשיווק ישראל כיעד טיולים מעניין ואטרקטיבי באיטליה ובצרפת.

הצליינים, ששילמו על טיולם בארץ סכום של 210 דולר, טסו מרומא או מפריז ונחתו בשדה התעופה שבלוד. הם שהו בישראל שלושה ימים, ובבוקר היום הרביעי עברו לירדן דרך שער מנדלבאום שבירושלים. בתום שלושה ימי שהות בירדן טסו בחזרה לאירופה משדה התעופה שבעמאן.

בטקס חגיגי שנערך בשער מנדלבאום, לפני מעבר קבוצת התיירים הראשונה לירדן, הרעיפו האורחים שבחים רבים על ישראל, הרבו לספר ביופייה של הארץ ואמרו ש"שלושה ימים הם המעט שבמעט לביקור בארץ התנ"ך". רבים סיכמו ש"אין ספק" שישובו לביקור נוסף בישראל.

אברשה בנימיני, ראש אגף הצליינות במשרד התחבורה, שהיה ממונה גם על התיירות, אמר לעיתונאים שסיקרו את הטקס: "זאת קבוצת הצליינים הראשונה בתור ארוך של קבוצות שיגיעו אלינו מאירופה מדי שבוע בשבוע. אנו צופים ל־20 אלף עולי רגל עד סוף השנה, ואין ספק שהמבקרים בישראל יהפכו לשגריריה, ורבים נוספים יבואו בעקבותיהם".

מבצע לילי נגד מהמרים

בלילה של 13 במאי 1950 ערכה משטרת תל אביב מבצע לחיסול נגע משחקי הקלפים וההימורים הלא חוקיים במועדונים בעיר. דובר המשטרה מסר ש"במרתף בניין ברחוב מרכזי בתל אביב איתרנו כ־50 מסובים סביב שולחנות, חלקם אישים מכובדים וידועים", והוסיף: "במקום אחר תפסנו מהמרים ברולטה, ובשלישי שיחקו המהמרים פוקר על סכומים בגובה משכורת חודשית ממוצעת".

העיתון "מעריב" דיווח, על פי מקורות אמינים, ש"המידע בנוגע לחלק ממועדוני הקלפנות הגיע למשטרה מנשים שבעליהן היו מעורבים במשחקים".

"קרפיון במקום נקניק"

כבר שבועיים אין נקניק ונקניקיות על מדפי חנויות המכולת ברחבי הארץ. בעיתונים פורסמו מכתבי תלונה של קוראים רבים שדרשו: "השיבו לנו את הנקניק!". במענה לפניית כתב העיתון "מעריב" לשר האספקה והקיצוב, דב יוסף, ענה דובר המשרד: "אמנם אין נקניק, אך האם התקבלו במערכות העיתונים שבחים על כך שהשוק מלא בדג הקרפיון, שהיה חסר עד לא מזמן? הקרפיון בריא וטרי, אפשר להכין ממנו שפע של מטעמים, וברור שאילו היה חסר קרפיון והנקניק היה בשפע - היינו מקבלים תלונות באותה מידה".

באר מים התגלתה ביפו

מיפו נמסר שבשדרות ירושלים אותרה באר מים השופעת בקצב של 250 מ"ק לשעה. היתה זו הבאר החמישית שאותרה ביפו והראשונה בחלקה היהודי של העיר. במסיבה חגיגית שנערכה במקום לרגל חשיפת הבאר הודיע מהנדס המים, ג' אפשטיין, ש"עם הגילוי המרנין של באר זאת לא יחסרו עוד מים לתושבי יפו גם בימי הקיץ השחונים, בתנאי שהתושבים ישקו את הגינות רק בשעות הלילה".

הנעלמים / בתי חרושת שהיו

"מיצי"

בית חרושת שהתמחה ברקיחת מיצי פירות, ששווקו לקיוסקים ושימשו תמציות להכנת גזוז בטעמי לימון, פטל, דובדבנים וענבים. "מיצי" הקפיד להוציא מדי פעם לשוק מיץ חדש בטעם אקזוטי, כגון מנטה, קוקטייל פירות ו"פיקנטי". המפעל שיווק את תוצרתו בסיסמה "מיצי גזוז - על טהרת הסוכר", בזמנים שבהם עדיין לא היתה מודעות ציבורית לסכנה הבריאותית הנלווית לצריכת סוכר גבוהה. עם השנים, כשהקיוסקים הלכו ונעלמו מהנוף העירוני - נעלמו גם המיצים של "מיצי".

הצרכנייה / פריטים מאז

"אינסטמטיק"

מצלמה פופולרית שהוציאה חברת קודאק ב־1963 וזכתה להצלחה עולמית מסחררת. לישראל הגיעה ה"קודאק אינסטמטיק" לראשונה כעבור שנה, כשיובאו 150 מצלמות כאלה כדי לשמש פרסים בהגרלת כרטיסי הוועד למען החייל. ה"אינסטמטיק" היתה מצלמה פשוטה שהפיקה תמונות מרובעות, ללא כיוון פוקוס, אך היה בה חידוש טכנולוגי מהפכני: קוביות פלאש חד־פעמיות, שחוברו לגוף המצלמה והוחלפו בכל צילום שדרש תאורה מלאכותית.

"אם חקלאות כאן - מולדת כאן"

באולם "אהל שם" בתל אביב נפתחה ב־10 במאי 1950 ועידת האיכרים והחקלאים, שאליה הגיעו אלף צירים מכפרים וממושבות בכל רחבי הארץ. לרוחב הבמה נמתח שלט ועליו ציטוט מדברי האיכר, הסופר והמנהיג הציוני משה סמילנסקי: "אם חקלאות כאן - מולדת כאן". דיוני הוועידה התמקדו בצורכי הסקטורים החקלאיים השונים, ונשיאה, צבי בוטקובסקי, הודיע ש"ללא סיוע ממשלתי משמעותי, עתיד החקלאות הישראלית לוט בערפל". בצילום: "האיכר בשדה", כרזה של קרן קיימת לישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו