המקום האחרון שבו הייתם מצפים למצוא סוד מדעי הוא ספר כתוב בעברית מהמאה ה-15, אבל שם בדיוק הוא היה. וכך, אחרי שסודו של הצבע הכחול ששימש לאיור כתבי יד יהודיים בימי הביניים נחשב כאבוד במשך כאלף שנים, הוא התגלה לאחרונה מחדש בספר בן 500 שנה שנכתב בפורטוגזית ובאותיות עבריות.
אמנות האיור של כתבי היד עברה בסוד מאב לבן ומאומן לשולייתו, שביקשו לשמור על סודות המקצוע מפני מתחרים, ואף על פי כן, דרכי ההפקה של כל הצבעים ששימשו לאיור כתבי יד בימי הביניים התגלו במהלך השנים והפכו לנחלת הכלל. כל הצבעים – מלבד אחד: הצבע הכחול הקרוי פוליום, צבע שדרכי הפקתו והשימוש היו ידועים בעת העתיקה ובימי הביניים, אך אבדו בתחילת המאה ה-19 ולא התגלו מחדש למרות ניסיונותיהם של קבוצות חוקרים רבות במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.
לאחרונה הודיעה קבוצה של חוקרים מאוניברסיטאות בפורטוגל – ובהם מומחים לשימור כתבי יד, כימאים ובוטניקאים המתמחים בחקר הצומח של המדינה – כי הצליחה לפצח את סוד הצבע תוך שהיא מסתמכת על ספר בעברית מהמאה ה-15.
הספר העתיק, הקרוי "הספר של הכנת כל הצבעים לכתבי יד מאוירים", משמר בקפדנות את אמנות הכנת הצבע ומציע רשימה של מרשמים ומרכיבים להפקה של 11 צבעים שונים עם שמות ציורים כמו "פסיפס זהב", "עופרת אדומה", "עץ ברזיל", "דיו קרח", "ורמיליון" וביניהם גם הצבע הכחול "פוליום". הספר, כאמור, נכתב בפורטוגזית באותיות עבריות, וזאת מתוך רצון להקשות על קריאתו בידי אנשים לא רצויים. מחבר הספר לא ידוע, אך ככל הנראה הוא היה יהודי בן המאה ה-13 שהתמחה באיור ספרי תנ"ך בעברית; העותק שבעזרתו פיצחו החוקרים את סוד הצבע הוא עותק משנת 1462 שהועתק בידי יהודי פורטוגלי בשם אברהם אִבּן חיים, רק כמה עשרות שנים לפני גירוש ספרד ופורטוגל. בספר הישן יש מידע רב על פירות הצמח הזעירים שמהם מופק הצבע, פירות לְשִׁישִׁית הַצַּבָּעִים, מתי וכיצד לקטוף אותם ואיך לייצר מהם את הצבע המיוחד, אך עדיין נדרשו לחוקרים יותר מעשר שנים של ניסויים כדי להצליח להפיק את הצבע מחדש ולצבוע באמצעותו בדים.
במהלך עבודתם גילו החוקרים שכרוזופורידין, תרכובת הצבע המופקת מהצמח, מובחנת מבחינה מבנית משאר הצבעים הכחולים הטבעיים הידועים למדע כמו האינדיגו (שבו צבועים הג'ינסים שלנו) והאנתוציאנין (שמעניק לכרוב הסגול את צבעו); כמו כן התגלה שבדומה לתכלת המקראית, המופקת מהחילזון ארגמון קהה קוצים ומשמשת לצביעת פתילי הציצית, גם מכרוזופורידין ניתן להפיק שני צבעים שונים: סגול וכחול, אך בעוד שהתכלת של הציצית מקבלת את הגוון הכחול שלה דווקא בעקבות חשיפת תמיסת הצבע לאור השמש בעת הכנתה, בעוד תמיסה שלא נחשפה לאור שמש נותנת צבע סגול, בצבע ששימש לאיור כתבי היד המצב הפוך: חשיפה של בד צבוע בפוליום לשמש גרמה לו לאבד את צבעו הכחול ולהפוך לסגול.
עכשיו, בזכות הגילוי, יוכלו משמרי כתבי היד לצבוע מחדש כתבים שצבעם הכחול של איוריהם דהה ולשמר את הצבע המקורי שבו אוירו, ובין היתר לסייע גם בשימור כתבי יד מאוירים של התנ"ך ושל המשנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו