יש שידורים בהם אדם מוצא את עצמו מייחל לפרסומות או לפרומואים שייקלו את הסבל. יש ערבים שאפילו בקשתו האחרונה הזו לא נענית. הפיגוע המוסיקלי שנקרא הקדם־קדם אירוויזיון (או בשפת העם "שליש קדם אירוויזיון" - כי יש עוד כמה בדרך), התרחש בשידור חי. אי אפשר היה להסיט את העיניים מהמראות המבעיתים, מהקולות המנופצים, מהייאוש על פני המתמודדים - שהבינו להיכן נקלעו מעט מידי מאוחר מידי. האירוע עמד בסימן שנות השבעים, אבל שיחזר דווקא את שנות השמונים: איפור מוגזם, שוביניזם מבחיל, בדיחות קרש מביכות, מוסיקה גרועה, ברייקדאנס. בעקבות המשדר אפשר לשקול הגשת תביעה לקבלת שליש מתשלום האגרה בחזרה.
נאמבר הפתיחה לא העיד על העתיד לבוא. אורנה דץ בשמלה שעוד ידובר בה (גם כאן) ורון שחר פצחו בריקוד ובשירה. הנחייה זוגית, מסורת ארוכת שנים בתחרויות, נראתה כמי שעומדת להמריא. "יש לי פה מאורע: המראה שלך. פשוט קשה לי להתרכז כשאת לבושה ככה", ריסק שחר לקרקע את הציפיות. הו, כמה מרגש, אישה בשמלה. הדיונים על האאוטפיטים של דץ גזלו דקות ארוכות מהמשדר, שהפגיש עשרה מבצעים להתמודדות על מקום בקדם אירוויזיון, ממנו יעפיל אחד מהם לדבר האמיתי עצמו - נסיעה ע"ח משלם המיסים למאלמו, שבדיה. במידה והצלחתם להחמיץ את תעודות הזהות שלהם ששודרו שלשום, אעדכן שמדובר בתמהיל חסר תקדים: פליטי ריאליטי לצד זוכי ריאליטי, זמרים עם עבר לצד זמרים בלי עתיד, חסרי כישרון לצד נטולי חוש קצב, וליהיא גרינר - שעונה כמעט על כל הקטגוריות.
קל להיטפל לגרינר כי היא עונה על כל הדרישות: היא מוגזמת, וולגרית, פרובוקטיבית וטראשית - אמש זה התבטא בשמלה מאוד קצרה ונוצצת, כנראה שאריות מפורים - ועל כל הישגיה אלו היא זוכה לסיקור תקשורתי רחב היקף ומובן לגמרי. השאלה מדוע היא לוהקה לקדם־קדם, לצד זמרים מקצועיים. גרינר בסך הכל איישה משבצת. לצידה לוהקו "המבוגר שיודע לשיר ואין לו סיכוי" (עדי צ'זרה - מנחים: עוד לא מאוחר ללמוד שמות משפחה. גם את של רון ויינרייך שהעפיל לגמר), ו"זאת שראתה יותר מידי דנה אינטרנשיונל בווידאו" (אדרת: מה שמתאים לאוויטה צריך להישאר באוויטה). ברוממה ביקשו לחקות את האחיות המסחריות, אבל מי שרוצה תחרות כישרון צריך להתחיל בחיפוש כישרונות, ולדעת לשקלל תוצאות במהירות (ע"ע: קטלין רייטר מקום שלישי?). זה לא מספיק להציב שופטים על כסאות ולהביא קהל שישאג (שלוש שאלות: באחוזים, כמה מהקהל הוא של משה פרץ? ולמה לא שלחו אותו לאירוויזיון וחסכו מאתנו את הבושה? ובאיזה ערוץ פרץ צפה אמש בעצמו, 1 או 2?).
המוסיקה עצמה נעה על ציר שבין בלדות רומנטיות לפופ דאנס מזרחי עם נגיעות בלקניות. סתם. היא נעה בין המזעזע למעורר רחמים. השואו כלל נשים מוכות אייליינר, גברים מצועפי מבט, רקדנים שחיפשו את אדם על הבמה, תאורה שבאולמי חתונות בפריפריה הוצאה מחוץ לחוק, בליל שפות - וכל התוהו ובהו הזה התרחש, כאמור, מול עיני העם. אורי פסטר, נציג השופטים (נקווה שבשבילם שזה היה אודישן חי ל"אקס פקטור") שמע את הזעקה, והזדרז להגן על המתמודדים. "מה שאנחנו שומעים כאן זה הסאונד האמיתי... ולא דרך הפילטרים שעובר למאזינים בבית. אנחנו שמענו את כל עשרת השירים בצורה טובה מאוד, וכולם נהדרים". ועל זה נאמר: יש לך בבית מכשיר הקלטה? נסה לצפות היום. אל תחזור אלינו עם התוצאות, אנחנו לא בבית. יצאנו לקפולסקי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו