העדפת גנץ ושות' על פני בנט ושקד עלולה לסבך את נתניהו עם מצביעי הליכוד

ההחלטה (שמן הסתם עוד לא סופית) שלימינה ללכת לאופוזיציההיא מכה לא פשוטה עבורראש הממשלה בנימין נתניהו. לא רק בגלל שגוש הימין, ששמר עליו והותיר אותו רלוונטי בשנה וחצי האחרונות, מתפרק הלכה למעשה ואיתו גם מנגנון ההגנה שלו שהוכיח יציבות מפתיעה עד כה. אלא גם בגלל שהדבר מסבך אותו מבחינת ה"בייס" הכי בסיסי שלו: מצביעי הליכוד.

גם כך מסתובבים הליכודניקים עם כאב בטן על הוויתורים המפליגים לכחול לבן. גם מסירת השלטון לבני גנץ עוד שנה וחצי. גם מסירת הרפורמה המשפטית לידיהם העוינות, גם את תיק התקשורת, התרבות ועוד ועוד. ועכשיו, אם לא די היה בכל אלה, מוותר נתניהו על המפלגה האחות ומעדיף את בני גנץ וחבריו על פניה.

הבית היהודי בממשלה הוא צורך קיומי עבור נתניהו כדי להסביר לליכודניקים שלא הקים ממשלת אחדות שמאלנית אלא ממשלה ימנית בתוספת כחול לבן. וזה מסר שרק צירוף נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד יכול לעשות. לצערו לא אריה דרעי ולא יעקב ליצמן יכולים להעביר מסר דומה.

זה נכוןשהדרישות של ימינה מופרזות יחסית לכוחם האלקטוראלי. שישה מנדטים לא יכולים לקבל בסיטואציה הנוכחית ארבעה תפקידי שר ואפילו לא שלושה. אבל את תיק הבריאות כן יכול היה נתניהו להציע לבנט ולאפשר לו מפלט של כבוד לרדת מתיק הביטחון.

הברית הימנית, שגדלה מ-55 מנדטים ל- 59 בכנסת הנוכחית, החזיקה מעמד כי כולם הבינו את גודל השעה. בכל רגע היו יכולים המרכיבים לברוח זה לזה תמורת תופינים ומנעמי שלטון, אבל העדיפו לשמור אמונים כי הבינו את גודל השעה.

פעמיים העדיפו כל הנוגעים בדבר ללכת לבחירות ולא לפרק את החבילה. כעת על הצדדים להגיע למתווה מוסכם לישיבה משותפת בממשלת האחדות, ולא לפסול גם את מחיר פירוק השותפות עם כחול לבן, ברית לה נתניהו וחברי הליכוד צריכים לחוש מחויבים הרבה פחות מאשר עם מפלגות הימין.