יוליאן רייכלט רגיל לקבוע את סדר היום הציבורי של גרמניה. העורך הצעיר (39) של היומון הגרמני הנפוץ ביותר במדינה, "בילד", יודע היטב שכותרת ראשית בעיתונו יכולה לחרוץ גורלות. לפני שמונה שנים חיכוך בין ה"בילד" לנשיא גרמניה דאז, כריסטיאן וולף - שהחל בביקורת של העיתון על התבטאות של וולף בדבר השתייכות האסלאם לגרמניה - גלש לעימות כה חריף, עד שוולף נאלץ להתפטר מתפקידו.
ועדיין, רייכלט, המכהן זה כשנתיים כעורך הראשי של כל מערכות ה"בילד" - העיתון המודפס והמהדורות הדיגיטליות - לא ציפה שמאמר בעיתונו, הקורא לסין ליטול אחריות על מגיפת הקורונה ולשלם לגרמניה פיצויים בסך 150 מיליארד יורו בגין נזקים שנגרמו לכלכלת המדינה, יעורר סערה בינלאומית ויביא את נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להגיש גם תביעת פיצויים מצידו.
השלטון בבייג'ין, שמנסה כל העת להתנער מאחריות ישירה למגיפה העולמית, הגיב למאמר מייד. שגרירות סין בברלין תקפה באמצעות מכתב פתוח לרייכלט, והאשימה אותו ואת עיתונו בלאומנות ובהפצת שנאת סין.
אבל רייכלט לא נבהל. ברוחו של מייסד ה"בילד", המו"ל המנוח אקסל שפרינגר - מתנגד מוחלט של הקומוניזם וידיד גדול של ישראל - העורך ענה במסר מצולם לנשיא סין, שי ג'ינפינג, ובו תקף את אופיו הדיקטטורי של המשטר בסין. "אתה לא רק עוקב אחר האזרחים שלך, אלא מסכן אותם ואת העולם כולו", הטיח רייכלט באחד האנשים החזקים ביותר בעולם, "הפכת את סין לאלופת העולם בגניבת נכסים רוחניים, כי הצעירים בארצך לא יכולים להיות יצירתיים. להיט היצוא הסיני היחיד, שאיש לא רצה בו, אך הגיע לקצוות העולם, הוא הקורונה. כשמדענים בינלאומיים ביקשו לדעת מה קורה בווהאן, המומחים שלך לא ענו לטלפון. האם אתה מוכן להסביר לקרובי קורבנות הקורונה בעולם מדוע המעבדות שלכם לא מאובטחות כמו בתי הכלא? אתה רוצה לחזק את מעמדה של סין בעולם באמצעות מגיפה שהחלה בשטחה. אבל המגיפה לא תציל את המשטר שלך. במוקדם או במאוחר, הקורונה תביא לסופך".
הווידאו בן פחות משלוש הדקות, שהוקלט גם באנגלית, הפך לוויראלי וזכה לציוץ של טראמפ, המנהל בעצמו מערכה מול סין. "לא הכרזתי מלחמה על סין; הבעתי את דעתי באופן עיתונאי", מבהיר רייכלט בראיון ל"ישראל השבוע", המתקיים במשרדו בקומה ה־16 של בית ההוצאה לאור אקסל שפרינגר, שהוקם בשנות ה־60 כהתרסה לקומוניזם המזרח־גרמני, סמוך לחומת ברלין.
לדבריו, "שאלות רבות שקשורות לסין ולמגיפה עדיין לא קיבלו תשובה. סין לא עושה דבר כדי לענות עליהן. להפך, היא פועלת באופן ערמומי להימנע ממתן תשובות באמצעות כלי תעמולה ודיסאינפורמציה, ולא הקפידה במאום על מילוי תחלופת המידע המקובעת בהסכמים בינלאומיים. וזה גרם למצב הנוכחי בעולם".
הוא מתעקש: "זה היה טור דעה ולא ציפיתי שתתפתח כזו המולה. השגרירות הסינית, שמייצגת את המשטר, פועלת כאילו היא שוטר אלים ומנסה לכפות סוג של הכנעה באמצעות דיכוי דעות והפעלת ממשלות ועיתונאים אוהדים - כל מה ומי שמשרת את המטרות של הממשלה הסינית. אך הדבר היפה בדמוקרטיות מערביות הוא שאנחנו לא חייבים להיכנע לדיכוי הזה. אנחנו יכולים להתבטא באופן חופשי ולהביע ביקורת. כך עשיתי".
"קורונה? התפוצה תעלה"
הנשיא טראמפ צייץ את הסרטון שלך. קיבלת תמיכה כזו גם בגרמניה?
"הנכונות להתעמת באופן ביקורתי עם ההתנהגות של הממשלה הסינית גדולה יותר לדעתי בזירה הבינלאומית מאשר ב'מדינת היצוא', גרמניה. לפעמים אני מרגיש שהגרמנים מוצאים ישועה ממשבר הקורונה דווקא במקום שבו הוא התחיל - סין, והשוק הסיני. יש לצפות שסין תפעיל לחץ כלכלי כבד על המדינות המערביות. היא תאפשר, כמובן, לחברות יצוא ולממשלה הגרמנית להיות פעילים בשוק הסיני, אבל בתנאים מגבילים יותר מאלו הקיימים כיום.
נשיא סין, שי ג'ינפינג // צילום: אי.פי
"הנהייה אחר שוקי יצוא גורמת לעיתים קרובות מאוד לשכוח שאסור שגרמניה תעמיד את עצמה בפני הברירה - האם לעמוד לצד ארה"ב או סין. כמדינה חופשית, ברור מאוד מה אמורה להיות הבחירה שלנו: תמיד ארה"ב. אנחנו יכולים לראות בסין שוק, אבל תוך דבקות בריחוק המתבקש מדיקטטורות שכאלו, שמפירות את זכויות האדם באופן קיצוני".
אתה מרגיש כמו דון קישוט מול טחנות הרוח?
"בכלל לא. אני מאמין באמירה: 'המילה חזקה יותר מהחרב'. לכן משטרים כאלו חוששים מחופש הביטוי יותר מכל דבר אחר. אינני מרגיש חסר אונים או חסר תקווה. התגובה על דבריי הראתה שאם מצליחים לפגוע בעצב גלובלי באמצעות מילים ניתן לעורר זעזוע עצום".
מצבה של גרמניה במלחמה בקורונה יחסית טוב, בהשוואה לכמה משכנותיה. מדוע עורך ראשי של עיתון צריך לצאת בראש המערכה לפיצויים מסין?
"מצבנו טוב באופן יחסי לעולם, אבל גרוע בהשוואה למה שהיה לפני כמה שבועות. המשטר הסיני נושא באחריות גדולה, והקהילה הבינלאומית צריכה לנהל דיון על האחריות הזו, ומה לעשות כדי שסין תשלם על הנזקים - גם אם איני אופטימי שיהיו לכך תוצאות מעשיות".
האיחוד האירופי כשל לחלוטין בטיפול במשבר. הוא ישרוד, לדעתך, את נגיף הקורונה?
"קשה לומר. המבנה החוזי של האיחוד מבוסס על שתי נקודות מכריעות: המטבע המשותף והגבולות הפתוחים. שתי התפיסות הללו התערערו לחלוטין. הגבולות סגורים כרגע וכלל לא ברור אם יחזרו להיות פתוחים כפי שהיו. היורו, לדעתי, לא ישרוד את רעידת האדמה הכלכלית ללא שינוי תפיסה משמעותי, אם באמצעות רפורמה מוניטרית או באמצעות יצירת חובות משותפים. קשה לי לראות את הקהיליה האירופית יכולה לספוג מצב שבו יוון ואיטליה מחוסרות הכנסה מתיירות.
"עולה השאלה - מה נותר מאבני היסוד הללו של אירופה. יש תפיסה אמוציונלית של הקשר האירופי, שסיכויי הישרדותה גדולים יותר. אבל אנשים ראו שהניהול הפוליטי של המשבר נעשה אך ורק ברמה הלאומית. לא היה מאמץ כלל־אירופי לנהל אותו. אירופה נסוגה חזרה לרמת מדינות הלאום, וזה מציב סימן שאלה לגבי הכל. הרעיון המקורי היה שהיבשת תטפל במשברים הגדולים. לא ראיתי את זה קורה בשבועות האחרונים".
מה למדת אישית ומקצועית מהמשבר?
"ראשית, כל אדם מראה בשעות משבר את אופיו האמיתי בדרך שונה. אפשר לראות על מי ניתן לסמוך, איך צוות פועל יחד דווקא בתנאי משבר. חשתי אופוריה לראות כיצד המערכת שלנו לא רק החזיקה מעמד בצוותא לאורך כל התקופה, אלא צמחה מתוך המשבר. זה חיזק בי את הביטחון לגבי העתיד שלנו. באופן מקצועי, למדתי שוב את יחסי הכוחות בשלטון. המשבר מחצין קווי אופי ומאפשר הצצה לתוך הנפש, האמביציות והאינטרסים של השחקנים הפוליטיים".
העיתונים המודפסים ישרדו את משבר הקורונה?
"כן. אלו אינם זמנים קלים לעיתונות המודפסת, אבל אנחנו רואים שבתקופת המשבר נרשמה ירידה נסבלת בתפוצה, מאחר שאנשים לא יוצאים לרחוב. עם זאת, היכן שהותר לאנשים לשהות - במרכולים, למשל - קונים יותר עיתונים כרגע. הצורך לקרוא עיתונים התחזק, ואני חושב שעם היחלשות המשבר נראה נתוני תפוצה טובים".
"לא לאזן בין נתניהו לחמאס"
אנחנו נפגשים בברלין ערב יום העצמאות בישראל. רייכלט, שהגיע לתפקידו הבכיר לאחר שטיפס בכל שלבי ההיררכיה המקצועית, נזכר שבשנת ה־60 לישראל פרסם ב"בילד" סדרת ראיונות עם ילדים ונכדים של מנהיגים ישראלים, שהקימו את המדינה.
בניגוד לרוחות האמביוולנטיות הנושבות במסדרונות הממשל, בתקשורת ובקרב דעת הקהל בגרמניה לגבי ישראל, רייכלט מקפיד על קו מערכתי של תמיכה ללא סייגים - תופעה נדירה באירופה. ה"בילד" תקף את שר החוץ הגרמני על הצבעתה המסורתית של ברלין נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים, ורייכלט עצמו הביע תמיכה בהכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל וקרא לגרמניה ללכת בדרך זו. "לפעמים, הדבר הנכון כרוך בסיכונים, אך הוא נותר הדבר הנכון", סיכם את מאמר התמיכה שלו בהעברת שגרירות גרמניה לירושלים. "זה המוטו שלי", הוא מבהיר גם היום.
"הסולידריות והמחויבות שלנו כלפי ישראל הן בלתי מעורערות", מדגיש רייכלט. "הן מופיעות בחוזי העבודה שלנו ומבטאות את הרוח של האנשים שעובדים כאן. בית אקסל שפרינגר מושך אנשים שאוהבים את החירות, שיש להם קשר מיוחד עם ישראל והם מאמינים בזכות קיומה. אנחנו רואים בישראל עמדה קדמית של ציביליזציה, חופש, חדשנות ואנושיות, באזור ששוכן בחורבות.
לדבריו, כוח המשיכה לישראל מתחזק בעיתון משנה לשנה. "בזמן שבו אני מנהל את העיתון הצטרפו הרבה עמיתים חדשים, שבדרכים שונות חיים את הקשר הזה ומחוסנים מפני האנטישמיות המתוחכמת, שבאה לידי ביטוי בספינים ובאמירות שונות. יש ביטויי אנטישמיות ערמומיים וארסיים שאנשים רבים, בכלל זה עיתונאים, כלל לא מזהים. אני יכול לסמוך על כך שכאן עובדים אנשים שמזהים את הדברים הללו וחושפים אותם".
ישראל יכולה לסמוך על גרמניה?
"הדוקטרינה הלאומית בישראל היא לא להסתמך יותר על איש. לכן צה"ל הוא כפי שהוא. מומלץ לכל מדינה לחלוטין לא לסמוך על תמיכה של אחרים, אלא על יכולת ההגנה העצמית. מעבר לכך, אני חושב שגרמניה היא שותפה שניתן מאוד לסמוך עליה, עם נטיות חברתיות מדאיגות בכל הקשור לאנטישמיות שבכל עת יכולות להשפיע על הפוליטיקה. לפני משבר הקורונה הסקרים הראו שהיינו לא רחוקים מאפשרות של הקמת ממשלת שמאל עם 'הירוקים', הסוציאל־דמוקרטים, והשמאל הרדיקלי, 'די לינקה' - שהיא מפלגה עם אנטישמיות מובנית שבה זכות הקיום של ישראל לא מקובלת על כולם. ישראל יכולה לסמוך על הממשלה הגרמנית כיום. אבל, האם ניתן יהיה לעשות זאת גם בעתיד? לא".
יש בממשלה הגרמנית כבר היום קולות הקוראים לאמץ "יחס מאוזן" כלפי ישראל. זה ייתכן?
"השאלה היא למה מתכוונים ביחס מאוזן. לדעתי, לא יכולה להיות השוואה בין דמוקרטיה למשטר טרור. ולכך מתכוונים בדרך כלל באמירות הדיפלומטיות הללו, שמבטאות רצון להתמקמות מאוזנת בין חמאס ונתניהו. דבר כזה לא יכול להיות בכל נסיבות שהן. יש, כמובן, אנשים שמתאמצים להגיע לכך".
גרמניה צריכה להכיר בירושלים כבירת ישראל?
"לדעתי, בהחלט כן. במיוחד אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה שלנו בכל הקשור למה שהמדינה הזו עשתה ליהודים. למרות זאת אפשרו לנו כמדינה וכחברה לחזור לקהילת הדמוקרטיות, ואפשרו לנו כמדינה, בשעה ההיסטורית הגדולה של האיחוד מחדש, לבחור באופן חופשי בבירתנו. ברלין היתה זיכרון סיוטי עבור אנשים רבים בעולם, גם בישראל, אפילו אם הפכה בינתיים ליעד תיירותי אהוב בקרב צעירים. לעולם נגרם סבל גדול יותר מברלין מאשר מירושלים. לכן, זה אבסורדי שאנו מברלין נכתיב לישראל מה תהיה בירתה".
למה מתכוונים ב"ביקורת"?
הממשלה הישראלית המיועדת עשויה בחודשים הקרובים להכריז על סיפוח בקעת הירדן וההתנחלויות ביו"ש. מדברים על אפשרות שגרמניה תגיב בהטלת עיצומים על ישראל. זה אפשרי לדעתך?
"בעיניי, עיצומים גרמניים על ישראל הם בלתי אפשריים. אני מקווה מאוד שאינני טועה".
גם במסגרת אירופית?
"גרמניה היא הכוח הגדול ביותר באירופה, כלכלית, פיננסית ודמוגרפית, וממלאת תפקיד כה גדול באירופה שהיא לעולם לא תסתתר מאחורי עמדות אירופיות. היא חייבת לפעול באופן מסיבי לגיבוש העמדות האירופיות ובמסגרת זו עיצומים על ישראל אינם באים בחשבון".
"בילד" יזם כמה יוזמות סולידריות עם יהודי גרמניה לנוכח האנטישמיות הגוברת. האם אי פעם חשבת שגרמניה תתמודד שוב עם תופעה כזו?
"התשובה הפשוטה לכך תהיה הבעת זעזוע ואמירה ש'לעולם לא הייתי יכול לתאר לעצמי'. אבל גדלתי פה, שמעתי את זה בשיחות שקיימתי לאורך חיי, זיהיתי נטיות מסוימות, עקבתי אחר דיווחי תקשורת. תמיד היתה אנטישמיות. אמרו שהגרמנים לעולם לא יסלחו ליהודים על אושוויץ. יש בזה משהו. הנפש הגרמנית שחשה באשמה מסוימת, ובצדק, נוטה להגיב בגישה פסיבית־אגרסיבית לנושא. רק העובדה שהמונח 'ביקורת על ישראל' קיים אצלנו באוצר המילים, ולא ביקורת על שבדיה או על פורטוגל או על ארגנטינה, מראה שלא מדובר בתופעה חולפת אלא במשהו מובנה. הצורך לעשות רליטביזציה לשואה ובכך לייצר השוואה מסוימת שהיא כמובן חסרת בסיס, את זה ראיתי לאורך כל חיי. המדיה החברתית מגבירה את התופעה. יש באינטרנט הרבה משוגעים, שהתאגדו, וזה בא לידי ביטוי בהפצת אנטישמיות".
ככתב שסיקר אזורי מלחמה, היית לעיתים קרובות במזה"ת. זה השפיע על ראיית העולם שלך?
"כמובן. די קל להבחין בהבדלים. גם בשטחים שתחת שלטונה של ישראל, ברמאללה לדוגמה, האוכלוסייה הערבית נהנית מתנאי חיים טובים ביחס לשאר מדינות ערב, למעט נסיכויות הנפט. דמוקרטיה היא דבר מפרך ביותר, אבל היא הדגם הטוב ביותר בעולם".
