"צריך גוף שיכריע בקורונה"

"היה צריך להיות גוף ממשלתי שיהיה ממונה על ענייני הקורונה, אולי רשות הקורונה. כל אחד מהגופים המעורבים במשבר היה צריך להביא את סיבותיו שלו, נאמר לסגור את המשק או לא, ועל הגוף הזה היה להכריע". כך אומר ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

למרות העיטור המלכותי, אומן, באורח פלא, סבור שהוא לא כל כך טוב בחשבון, ושיש טובים ממנו במתמטיקה. אומן, שבקרוב ימלאו לו 90, מדגים למה הוא מתכוון באמצעות תחביב אחר שלו: סקי. עד גיל 85 נהג לצאת לחופשת סקי קבועה, כאשר האחרונה היתה באלפים הצרפתיים.

"בסקי יש ארבע דרגות קושי של מסלולים", הוא מסביר, "ירוק הוא הקל ביותר, לאחר מכן כחול לגולשים בינוניים, אדום למתקדמים ושחור למקצוענים. המסלול האחרון שעשיתי היה שחור. זה היה באלפים הצרפתיים, ובסיומו הורדתי את המגלשיים ואמרתי לילדים - 'זהו'. צריך לפרוש בשיא".

אומן מספר כי במתמטיקה, שלא כמו בסקי, "אני במסלול האדום. יש אנשים הרבה יותר עמוקים במתמטיקה ממני. שם, אף פעם לא הייתי במסלול השחור". את ההצלחה שלו, אפוא, הוא לא מייחס בהכרח לכישרון יוצא דופן, אלא דווקא לאמו: "לפי רש"י, לאה אמרה לאחר הלידה על בנה ראובן - ראו־בן, כלומר תראו איזה בן זה, תראו כמה הוא טוב. והילד רק נולד עכשיו - ואיך היא כבר ידעה את העתיד? אבל היא סמכה על בנה שיצליח. אתה מבין, זו אמא. ואמא שלי תמיד האמינה בי ובאחי, ויחד עם אבי הם עשו הכל כדי שנצליח".

"למצוא את שביל הזהב"

אומן, שזכה בפרס היוקרתי על מחקרו ועבודותיו בתחום תורת המשחקים, מספר כי "קצת כמו בתעשייה, עד לפני 15 שנה עסקתי בייצור של מחקרים בתורת המשחקים, ועכשיו אני מוכר אותם".

אני מבקש ממנו שימכור לי רעיון או שניים, ושואל על תחום מחקרו בראי הקורונה. עבודתו הביאה לשימוש בשיטות לניתוח מצבים מתמשכים של ניגוד אינטרסים. משבר הקורונה, אני אומר לו, הוא מצב קלאסי לכך: משרד הבריאות דוחף לנקיטת משנה זהירות, בשעה שהאוצר מעוניין להשיב את המשק לפעולה. 

"משרד האוצר ומשרד הבריאות", הוא אומר, "עושים את מלאכתם נאמנה, הם שואפים למטרות שונות, ובעצם הממשלה, או אותו גוף שהזכרתי בהתחלה, צריכים למצוא את שביל הזהב ביניהם", הוא מסביר.

לפני כעשור, כשפרצה שפעת החזירים, משרד הבריאות ביקש ממך לבוא ולתרום מהידע שלך בנושא.

"נתניהו היה אז ראש הממשלה והורה לרכוש חיסונים בעלות של כ־450 מיליון שקלים, אחר כך זה עבר ולא היה בכך צורך. אבל היתה ביקורת רבה, מדוע לבזבז כספי ציבור על דבר שאינו נחוץ. לפי תורת המשחקים יש שני גורמים שצריך להביא בחשבון - אחד זה ההסתברות שהסיכון יתממש, אבל השני הוא מה הנזק האפשרי שיקרה אם הסיכון אכן מתממש בפועל. 

"אז אם יש לך הסתברות יחסית גדולה, נניח 5% שהסיכון יתממש, אבל הנזק מהסיכון לא כל כך גדול, ייתכן שאתה לא צריך להסתכן ולהוציא את הכסף. אבל אם יש הסתברות הרבה יותר קטנה שהסיכון יתממש, חצי או עשירית אחוז, אבל הנזק האפשרי עצום - אז יש להתייחס לגודל הנזק הפוטנציאלי ואולי כן לרכוש את החיסונים. אם להשוות למצב כיום, הרי הבידוד והצעדים במשק היו הכרחיים, ובזכותם עלינו עתה על דרך המלך".

שני ברושים בהר הבית

אומן נולד בפרנקפורט, גרמניה, ומשפחתו היגרה לארה"ב ב־1938, כשלושה חודשים לפני ליל הבדולח. הוא השלים תואר ראשון במתמטיקה בסיטי קולג' של ניו יורק ותואר שני ודוקטורט ב־MIT. לאחר מכן השלים פוסט דוקטורט באונ' פרינסטון.

לישראל עלה ב־1956, והקים את משכנו בירושלים. "אנחנו במצב הרבה יותר טוב ממה שהיינו כשהגעתי ארצה", הוא אומר לרגל יום העצמאות שחל השבוע. "עשינו כברת דרך. אני זוכר שבחודש מאי 1967 אירחתי חבר מייל, בתקופה של משימות אפולו לחלל שסביבן היתה תקווה רבה לקראת ההגעה לירח, לרבות דיבור על תיירות חלל.

"לקחתי אותו למקום שממנו אפשר לראות את הר הבית, ואמרתי לו, 'אתה רואה את שני הברושים האלה על הר הבית? מתחת להם זה הכותל המערבי, 700 מ' מאיתנו. ויש סיכוי גדול יותר שנעמוד על הירח לפני שנעמוד שם'. חודש אחרי שיחה זו עמדתי ליד הכותל. לירח, לעומת זאת, עדיין לא הגעתי. התקדמנו הרבה מאוד מאז, וברוך השם אנחנו ממשיכים להתקדם".

כשאני שואל את אומן מה מדאיג אותו בנוגע למה שקורה היום במדינה, הוא משתתק לדקה, חושב ואז צוחק צחוק עדין: "אני צוחק כי אני אופטימי. ואם אתה מתעקש, מדאיגה אותי העלייה באנטישמיות החריפה בכל העולם, שמזכירה את ילדותי בגרמניה, לא פחות. כשיש אנשים כמו ג'רמי קורבין בבריטניה, או אנטישמיות ארצית כמו של ברני סנדרס, זה מדאיג. כשהייתי צעיר ולמדתי בארה"ב גם כן היתה אנטישמיות, אבל לא ארסית ופומבית כמו שיש כיום".

אומן נזכר שלמועדוני סטודנטים רבים בפרינסטון לא קיבלו יהודים באופן עקרוני, ונזכר במקרה שהותיר בו חותם. "באפריל 1961 צפיתי עם משפחתי בתהלוכה של בוגרי פרינסטון. ואז הגיע אחד מהבוגרים עם שלט גדול שעליו כתוב 'איי לייק אייק'. 'אייק' היה שם החיבה של הנשיא דווייט אייזנהאואר, וזו גם היתה סיסמת הבחירות שלו. אלא שאת הכינוי שלו נהגו לכתוב IKE, ובשלט היה כתוב EICH, קיצור של אייכמן. האירוע הזה התרחש בדיוק בזמן משפט אייכמן".

אומן, שבימי שגרה ממשיך לפקוד את המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית, לא שש לדבר על המצב הפוליטי בישראל. כשאני שואל אותו האם הצבעה בפעם השנייה והשלישית מצד אזרחי ישראל היתה מעשה רציונלי, בעיקר נוכח העובדה שדבר לא השתנה במערכת הפוליטית, הוא עונה בהחלטיות: "צריך להצביע. ואם הכיוון שלך הוא הכיוון שלי אז עוד יותר כדאי שתצביע. אבל אם הכיוון שלך הוא לא הכיוון שלי, נו, אז תמשיך לא להצביע".

את יום העצמאות הוא חגג כמו כל עם ישראל, בביתו, ובאופטימיות הרבה המאפיינת אותו, שאותה הוא משליך גם לאיחולים למדינה: "יש בתפילת 18 את ברכת ההודאה 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ...' ואני אומר אותה בכל יום בכוונה רבה. אני מודה לקדוש ברוך הוא על חיים מאוד טובים בסך הכל, ועל כך שהיה לי חלק בבניית המדינה, ושאני חלק מהעם היהודי בכל דורותיו. אני מודה לקדוש ברוך הוא שזיכה אותי להיות בן דור, שאחרי אלפי שנים חוזר לירושלים עירו ומשתתף במפעל הגדול והמפואר הזה שנקרא מדינת ישראל, שאני מקווה שרק תמשיך להצליח".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו