"משהו מח'ליל נשאר בי"

בן טל הוא החייל הראשון שנפצע לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון לפני 20 שנה. הוא מתמודד עם נכות פיזית ונפשית לא פשוטה. לאחרונה חשף סיפור מיוחד על הגשש ח'ליל ז"ל, שנהרג בפעילות מבצעית משותפת בגבול הצפון.

"הגדוד שלי, 202 של הצנחנים, תפס את גזרת הר דב בדיוק אחרי הנסיגה", סיפר בן טל, "באחד הבקרים עשינו פתיחת ציר, כשפתאום הגשש שלי, ח'ליל, זיהה משהו חשוד על הגדר".

ח'ליל מחמד טאהר, בן למשפחה הבדואית היחידה מעכו, התגייס כמו אחיו לתפקיד גשש, למרות היותו מוסלמי, ואף שנפצע בפעילות מבצעית הוא התעקש לחזור לפעילות. באותה פתיחת ציר הוא זיהה מטען חבלה רב עוצמה. בטרם הספיק הכוח לנטרל אותו, התפוצץ המטען, הרג במקום את ח'ליל ופצע קשות את בן. "נעמדנו מול המטען ולא הספקתי לשאול אותו מה זה. הוא הסתובב אלי, התחיל לדבר ואז התרחש הפיצוץ. נפצעתי באורח קשה".

בן טל הוסיף: "כשח'ליל נהרג, עצם קטנה שלו עפה לתוך הכתף שלי. במשך עשור לא יכולתי להוציא אותה מרוב רגשות אשם. רק אחרי שכאב לי נורא הוצאתי אותה ועשיתי טקס קבורה בים. הוא היה אח שלי, גם אם הכרתי אותו זמן קצר".

בגלל חליל, הוא מספר, חשוב לו להמשיך לדבר על הפיגוע. "כשהוא נהרג, האימאם של עכו לא רצה לקבור אותו והמדינה היתה צריכה להתערב כדי שייתנו לו את ההלוויה שראויה לו. חשוב לי שמישהו יפיץ את הסיפור שלו, שיבינו שהדם שלנו לא שונה".

בן שרד את הפיגוע, התחתן והביא לעולם שני ילדים. אך הוא סוחב עד היום לא רק את הנכות הפיזית ("יש לי 22 רסיסים בגב, ברגליים ובידיים, שיתוק ביד ועוד") אלא גם פוסט טראומה. בתגובה לשאלה המתבקשת, על ההתמודדות עם הבידוד והסגר בשל הקורונה, הוא משיב: "הבדידות נוראית. כמה אפשר לשתף את המשפחה ואת החברים. יש לי שני בנים שאני מאוהב בהם, והם הסיבה שנשארתי בחיים, כדי שהם יגיעו לעולם.

"הקושי עם הפוסט טראומה נורא. במשך 20 שנה אני ישן שלוש וחצי שעות בלילה, מתכונן לפתיחת ציר כאילו שום דבר לא קרה. אין לזה תרופה". הוא מספר כי במשך שנים לא פתח פייסבוק, עד שנפתחה הקבוצה "סיפורים מלבנון". לדבריו, "לא קל לקרוא את הדברים גם אחרי שנים. זה מעיר שדים". גם בן שיתף את סיפורו בקבוצה.

"לוחמות ולוחמים פוסט טראומטיים נמצאים בינינו, ורבים מאיתנו כלל לא יודעים על כך", אומר עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה''ל.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו