ימים לאחר שחזרו לקשר – האב נפטר באיטליה

כשמסיימי קורסי הקצינים עמדו ביום רביעי האחרון על רחבת המסדרים בבסיס בה"ד 1, הם לבטח חשו תחושת פספוס על שיקיריהם אינם יכולים לצפות בהם מקרוב כשדרגתם נחשפת, ונאלצים, עקב משבר הקורונה, להסתפק בצפייה דרך מסך המחשב. עבור קיראן ג'יאובינטו, תחושת ההחמצה הייתה אמורה להיות גדולה הרבה יותר, מאחר ושני הוריו נפטרו, אולם למרות המשברים הרבים שחווה במהלך חייו, את לבו מילאה בעיקר תחושת סיפוק וגאווה.

אחת הסיבות שקיראן (20), שהתגייס בקיץ שעבר למערך קשרי החוץ של צה"ל, אינו מתרגש במיוחד ממגבלות הקורונה נעוצה בעובדה שהמצב במדינת הולדתו, איטליה, הרבה יותר קשה. "אני עדיין בקשר עם אנשים באיטליה ומתעדכן דרכם בנעשה במדינה. ממה שאני מבין המצב שם מאוד קשה, בדיוק כפי שמשתקף מהדיווחים, ואם פה בארץ מתחולל משבר אז שם אפשר להכפיל את זה פי כמה", כך הוא מספר ל"ישראל היום" כמי שיודע דבר או שניים על משברים.

הוא נולד בכפר קטן סמוך לאגם קומו שבצפון איטליה, לאימא ישראלית, ד"ר לרפואה סינית משלימה, ולאבא איטלקי, נגר אומן שפיסל בעץ, שהתאהבו, נישאו ועברו להתגורר בארץ המגף. ארבע שנים לאחר שנולד, נולדה אחותו היחידה. "גרנו בכפר קטן ללא קהילה יהודית אבל הקפדנו לחגוג את חגי ישראל ושמרנו כמה שניתן על המסורת היהודית".

כשהיה בן 6 חווה את המשבר הראשון בחייו כשהוריו נפרדו ואביו עזב את הבית. "עיקר העבודה שלו הייתה בחו"ל בפיסול בעץ. רוב הזמן לא ראיתי אותו וכשהיית בן עשר, לאור העובדה שלא היה לנו איתו כמעט קשר ולא הייתה לנו משפחה תומכת, אימא החליטה לעלות חזרה לישראל".

בישראל אמו, רונית, ושני ילדיה התגוררו בירושלים, תחילה בביתה של סבתו ולאחר מכן בבית שכור. קיראן מספר כי חווה התאקלמות מהירה והשתלבות טובה בארץ החדשה עד שפקד אותם משבר נוסף. "אימא שלי חלתה בסרטן השד עוד באיטליה ולאחר שעברה טיפולים כימותרפיים היא החלימה. אבל בארץ היא חלתה שוב והפעם גילו שיש לה גרורות בעצמות. היא החליטה שהיא לא עוברת שוב טיפולי כימותרפיה כי מבחינתה היה מדובר בסיוט מתמשך ופנתה לטיפול בעזרת רפואה אלטרנטיבית".

בשנת 2015, בעקבות טראומה אישית שלא קשורה למחלתה, אושפזה רונית למשך חודש ואז גילו הרופאים כי הגרורות התפשטו גם לכבד. בלב הזה היא החלה בטיפולי רפואה אלטרנטיבית אינטנסיביים ואף טסה מדי פעם לחו"ל כדי לעבור סדרת טיפולים. המאבק העיקש והטוטאלי של אמו במחלת הסרטן הוביל את קיראן למסקנה, בעודו בן 15 בלבד, כי עליו ועל אחותו לעזוב את הבית. "זה הדבר הקשה ביותר שהייתי צריך לעשות בחיים. אמרתי לה שהיא עדיין אימא שלי ואני אוהב אותה אבל שאנחנו לא יכולים להמשיך לגור איתה כי היא לא מסוגלת לפרנס אותנו ולטפל בנו. היא לקחה את זה מאוד קשה. עברנו להתגורר עם חברה טובה שלה ומשפחתה וכמובן שהקפדנו לבקר אותה מספר פעמים בשבוע ואפילו ישנו אצלה מדי פעם, אך לצערי הבית העיקרי שלנו כבר לא היה איתה".

בחודש מאי 2018, שנה וחצי לאחר שהרופאים חזו כי נותרו לה לכל היותר חצי שנה לחיות, נפטרה רונית והותירה את שני ילדיה לבדם. קיראן עמד לפני סיום לימודיו התיכוניים ולפני תחילת לימודים במכינה קדם צבאית, ואם מותה של אמו לא הספיק, המשפחה שעמה הוא ואחותו התגוררו חוותה משבר משלה שאילץ אותם לחפש בית חדש. לבסוף, לאחר מאמצים רבים, הוא הצליח למצוא לאחותו הקטנה משפחת אמנה בעוד שהוא שהה במכינה ולסירוגין בבתי חברים ובני משפחה רחוקה. באוגוסט 2019 הוא התגייס למערך קשרי החוץ של צה"ל שאמון על שיתופי פעולה צבאיים עם מדינות זרות. שבוע לאחר שהתגייס הוא עבר טלטלה נוספת.

"לקראת הגיוס", הוא נזכר, "לאחר שלא הייתי בקשר עם אבא שלי במשך 8 שנים, החלטתי לחדש איתו את הקשר מתוך הבנה שהוא בכל זאת אבי הביולוגי. הוא ביקש ממני תמונות כחייל ושלחתי לו אבל לא קיבלתי ממנו תגובה. לאחר מספר מים אחיו שלח לי הודעה בפייסבוק והודיע לי שבמשך שלושה ימים הוא לא הלך לעבודה וכשנכנסו אליו הביתה מצאו אותו ללא רוח חיים. הוא לקה בדום לב בלילה ומת. זאת הייתה מכה רצינית עבורי, במיוחד לאחר שהחלטתי ליצור איתו קשר מחדש. יצאתי לחופשה מיוחדת של שבוע מהטירונות אבל חזרתי יומיים לפני שהסתיימה מתוך רצון לחזור במהירות לשגרה, להתקדם ולהמשיך הלאה".

לאחר שסיים בהצטיינות את הטירונות וההכשרה החליט לצאת לקורס קצינים אותו סיים בשבוע שעבר לקראת שיבוצו מחדש ביחידה אליה התגייס. מבחינתו, עברו רצוף המשברים רק חיזק את רצונו לשרת כקצין ולהשפיע על סביבתו. "אנשים שמכירים אותי ואת העבר שלי, פונים אליי לא פעם לעזרה בכל מיני נושאים. עם השנים גיליתי כמה טוב אני מרגיש כשאני עוזר לאחרים. לכן מבחינתי תפקיד הקצין רק יפתח אותי עוד יותר ואני מקווה שכפי שהצלחתי להוות דמות שעוזרת ומשפיעה על אחותי, כך אצליח להשפיע ולעזור לכמה שיותר חיילים".