מערכת החינוך רותחת. יפה בן דוד קורעת אולפנים, ימי החופש הגדול והלימודים מרחוק מעוררים ויכוחים סוערים, ועובדי ההוראה מועלים על המוקד וחוטפים את כובד משקל האלונקה על כתפיהם. זמן מצוין לזפזפ לערוצים היעודיים, שנפתחו למען משימת הלמידה מהבית (אי שם באפיקים 400-500, וביו-טיוב), ולבדוק מה מתרחש שם.
הכלב אכל לי את השעון המעורר. בחיי. ושיעורי הבית לא צלצלו בזמן, ולא מצאתי את המפתחות. בקיצור, כהרגלי, גם לבית הספר אצלי בבית איחרתי. מטושטש משינה, הדלקתי טלוויזיה על ערוץ של אחת הכיתות ומולי עומדת מורה באולפן קטן וממלאת את המסך. מבט של ספרנית וחיתוך דיבור שלא שמעתי מאז התיכון. היא כבר הספיקה לשתות מחצית מספל הקפה השקוף, שמונח לידה על השולחן. אני מרגיש שפספסתי משהו, אבל למה להסתכל על חצי הכוס הריקה? הפעם לפחות לא שלחו אותי להירשם אצל המנהלת.
המיזם הלימודי הנ"ל מחזיר את הטלוויזיה הישראלית לראשית ימיה; כששידרו כאן שיעורים בשחור-לבן עם מורות כמו יוהנה פרנר, בתיה עוזיאל ושלומית דקל, שהתפרסמו בזכות זה. בעקבות משבר הקורונה בנה משרד החינוך תוכנית לימודים שלמה שמתפרסת על פני עשרות ערוצים, המחולקים לפי כיתות - מגיל קדם-יסודי ועד הכנה לבגרויות. בנוסף מקבלים התלמידים גם שיעורי העשרה, כישורי חיים, חינוך גופני, פעולות מטעם תנועות נוער ועוד.
אתמול (שלישי), למשל, ציינו את יום השואה. היה טקס מסורתי, הרצאת מנכ"ל ושעת חברה, לאחר מכן נכנסה מורה כדי לנתח עם תלמידי כיתות ג' עד ו' ציורים של פאול קור. "מדוע לדעתכם עיני ההורים בציור מביעות דאגה?", שאלה ואמרה: "אני מזמינה אתכם לכתוב את התשובה במחברת האישית שלכם. אני מחכה לכם פה בעוד דקה". לפתע צץ שעון על המסך והחל סופר לאחור תוך כדי מוזיקה מלחיצה; הנינוחות של השיעור הפכה בן רגע למבחן פתע. ורגע, נגיד שיש לי עיפרון בבית, אבל מאיפה אמצא עכשיו מחדד? "אני מקווה שיכולתם לשתף את אמא או אבא, שנמצאים אתכם, במה שכתבתם במחברת", היא אמרה לאחר מכן, ואני חשבתי שכל הרעיון הוא להוריד נטל מההורים.
וכך התקדם לו יום הלימודים. בערוץ של כיתה ט' היתה מורה נלהבת שהסבירה על מלחמת העולם הראשונה, בכיתה א' עמד מורה ליד לוח וניסה לספור גרגירי חול כדי להמחיש סיפור בשיעור תנ"ך, בכיתה י"א לימדו טריגו וחשבון דיפרנציאלי, את תלמידי הגן לימדו איך מפסלים דרקון מפלסטלינה, והמורה לאנגלית שיחקה עם תלמידי כיתה ג' "סיימון אמר". בינתיים, המורה לעברית של כיתות ח' שלחה אותנו לעשות שיעורי בית בעזרת קוד סריקה לנייד, והדגישה שיש להזין פרטים מלאים כדי שניתן יהיה להעביר לבתי הספר את התשובות. "אנחנו מהר מאוד נחזור לשגרה, ונידרש לידע. וכמו שראיתם, מי שטורח - מצליח", סיכמה.
נכון שזאת לא אמורה להיות בעיה גדולה להשאיר ילדים ובני נוער מול מסכים במשך יום שלם, כי גם ככה המסכים הם מרכז עולמם, אך האתגר הוא לייצר תוכן שניתן לצרוך וללמוד ממנו, ולא רק מתוך מקום של הכרח או פחד להיכשל במבחן. אי אפשר לומר שלא למדתי והחכמתי מאתמול. בשלב מסוים, ובאיחור של כמה שעות, הבנתי את מה שרוב התלמידים הפנימו כבר ביום השקת התוכנית המקוונת - הפעם הצלצול הוא בשבילנו, ובשלט יש כפתור כיבוי שמעלים את המורה.
• רוצים להשתתף באיחוד של "חברים"?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו