זיכרון השואה והגבורה בצל הקורונה: בשעה זו (שני) משודרת לראשונה העצרת הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה לאחר שצולמה והוקלטה מראש בכיכר גטו ורשה ביד ושם ללא קהל, זאת בהתאם להגבלות הממשלה למניעת התפשטות הקורונה.
במהלך הטקס הערוך ישולבו הקלטות של דברי הנשיא ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו. הדלקת המשואות נערכה השנה ללא נוכחות הניצולים, אך הסרטונים של מדליקי המשואות וסיפוריהם ישודרו בטקס.
"אחיי ואחיותיי, שורדי השואה, בני הדור השני והשלישי, משפחות, אזרחי ישראל כולם. בשבועות האחרונים נדמה שהעולם עצר מלכת. המאבק בנגיף הקורונה מכתיב את חיינו כרגע, ממהדורת חדשות אחת לאחרת, ממקבץ הנחיות אחד לשני. כך, לצערי, איננו נפגשים הערב, כבכל שנה, ברחבת כיכר גטו וורשה שביד ושם. אבל, אסור שאיומי ההווה יאפילו על זיכרון העבר. אנחנו מחויבים לזיכרון. אנחנו זוכרים. אנחנו נמשיך ונזכור. למעננו, ולמען הדורות הבאים", אמר נשיא המדינה ריבלין בפתח הדברים שנשא בעצרת.
הוא המשיך ואמר: "איומי ההווה, אין בכוחם לטשטש במאומה את רוחו של היום הקדוש הזה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם בעת הקשה הזאת, של התמודדות עם מגפה חובקת עולם, גם בתוך החרדה הנוכחית, אנחנו מקשיבים ומפנים מקום - לזיכרון העבר, לנספים ולכם, השורדים. אתם, ששרדתם את השעה החשוכה ביותר של האנושות. שואה שעשה האדם לאדם.
"75 שנה בדיוק חלפו מאז נפתחו שערי הגיהינום. באביב של שנת 45', כמה חודשים אחרי שכבו הכבשנים באושוויץ, הפציעה השמש גם מעל ברגן-בלזן והמחנות האחרים. עבור שישה מיליון אחינו ואחיותינו זה היה מאוחר מדי. כאשר נכנסו המשחררים אל המחנות, הם עמדו מול התופת בהתגלמותה. גוויות פזורות, וצל אדם מהלך לצידם. 'מוזלמנים', המתים החיים, מורעבים, צמאים, מותשים וחולים. בני משפחותיהם נרצחו ונשרפו, נטבחו או נעלמו. הם איבדו הכול, אפילו את היכולת לבכות. חתן פרס נובל, שורד השואה אלי ויזל זכרו לברכה, תיאר זאת כך: 'איש לא בכה במחנה, כאילו פחדת שאם תתחיל, לא תוכל להפסיק. החופש יהיה, לדידנו, היכולת לבכות שוב', כך כתב".
הנשיא ריבלין אמר עוד: "אזרחי ישראל. הייתה זו הרוח, רוח האדם, אשר ניצחה את השואה. המפלצת הנאצית הביסה את הגוף, אבל לא את הרוח. בנתיבי הדמעות, במעמקי הגיהינום, בעולם מתפרק וחסר סולידריות, שעה שהמוות ארב להם יום-יום, סיכנו את עצמם אחינו ואחיותינו כדי להציל את החלשים מהם. אין ולו יהודי אחד שנחלץ מהתופת ושרד את השואה האיומה, בלי להיעזר ביד שהושיט לו יהודי אחר, אדם אחר. יהודים נרדפים וחסרי כל בעצמם גילו אומץ לב, תושייה, אנושיות, והצילו חיים. הם הוכיחו, פעם אחר פעם, כי אדם לאדם - אדם!
"הם הוכיחו שגם בנקודת השפל הנמוכה ביותר, אפשר וצריך לבחור להיות אדם. להחזיק בערך היהודי היסודי ביותר של קדושת החיים, של הערבות ההדדית. הם ידעו שאם הם לא יהיו מחויבים לערכי היסוד של העם היהודי: לערבות הדדית, סולידריות ועזרה הדדית, צלם האנוש שלהם יאבד עוד בטרם יושמד. וכך, הם היו למלאכים בלב הגיהינום.
"בינואר האחרון התכנסנו כאן, בירושלים, מנהיגים מכל רחבי תבל, כדי לתת ביטוי למחויבות המשותפת שלנו להנחלת העובדות והלקחים ההיסטוריים של השואה לדורות הבאים. הכרנו באמת הפשוטה, שעלינו לעמוד מאוחדים, כל מנהיגי העולם וכל אזרחי העולם, במאבק נגד גזענות, אנטישמיות ופאשיזם, בהגנה על הדמוקרטיה, ועל הערכים הדמוקרטיים.
"המגפה הנוכחית, שמעסיקה את העולם כולו, המלחמה באויב לא-אנושי, בלתי נראה, שלא מבחין בין אדם לאדם, רק מדגישה את המחויבות המשותפת של כולנו לסולידריות אנושית, לערבות ההדדית, ולמאבק בלתי מתפשר באנטישמיות ובשנאה המתפשטות גם הן, כמחלה מדבקת, בין אדם לאדם.
"אחיי ואחיותיי, שורדי השואה, גיבורי התקומה. חייו של הזיכרון ארוכים מחיי בעליו. אנחנו זוכרים. אנחנו מתחייבים לזכור. אנחנו מבטיחים לשאת את לפיד הזיכרון, אתכם ועבורכם. איננו נפרדים. יהי זכר אחינו ואחיותינו צרור בצרור החיים".
ואלו דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם:
"אזרחי ישראל, ובראשם אחינו ואחיותינו שורדי השואה, כולנו מחבקים אתכם בימים אלה, ואנו עושים זאת בהערכה ובאהבה עמוקה. אנו דואבים על ניצולי השואה שנלקחו מאיתנו לאחרונה ע"י נגיף הקורונה, אנחנו משתתפים בצער המשפחות. כאבכם – כאבנו.
"אני שוחחתי היום עם לובה, אחייניתו של מיכאל כץ. מיכאל היה ילד כשמשפחתו נהרגה בשואה, ביתו הופצץ. הוא עבר תלאות ונדודים, הגיע לקזחסטן ובסופו של דבר לישראל. היום הוא בן 92, הוא שרד את השואה והוא ניצח את הקורונה. אני מלא הערצה והתפעמות מהנפש שלו, מהעוצמה שלו. בייחוד משום שאני זוכר מה שמעתי כילד, מה ששמעתי מיחיאל די-נור ק. צטניק, שהעיד במשפט אייכמן על 'הפלנטה האחרת'.
"בפלנטת הסבל הנורא, במחנות ההשמדה, היו חוקי טבע אחרים. שם כל שבריר של רגע נמשך נצח. שם נשמו אוויר אחר. שם לא זרחה השמש. שמעתי את ק. צטניק ואת הניצולים האחרים אומרים: 'לעולם לא תוכלו להבין את מה שעבר עלינו'. הם צדקו - לעולם לא נוכל להבין, כי אין דבר שדומה לשואה. זה נכון גם לגבי משבר הקורונה העולמי, שיש מי שרואים בו את האתגר הגדול ביותר של האנושות מאז מלחמת העולם השנייה.
"בתקופה הזאת הקשיים רבים, אבל מכל בחינה שהיא, הם לא יכולים להשתוות ואינם משתווים להכחדה השיטתית, השטנית, של ששת המיליונים. אנחנו מתמודדים היום עם מגפה מסוכנת אחת – ואילו בגטאות ובמחנות השתוללו מגפות למכביר. כי הדחיסה של רבבות יהודים לתוך שטח מצומצם גבתה אינספור קורבנות מטיפוס, מדיזנטריה.
מהממ"ד ליד ושם: איך הפכה הטראומה של 7 באוקטובר ליצירה על השואה
מחלוקת גדולה בבריטניה: "במקום את השואה - האנדרטה שתוקם תנציח את המוות והנאצים"
פרסומת | מוצרי חשמל משתלמים
שאף אחד מהמארגנים לא יקרא את הטור הזה! הוא יקבל התקף לב רטרואקטיבי
"חלק ממכונת הרשע": ראש עיריית אמסטרדם התנצלה על רדיפת היהודים בשואה
"היום כמובן המצב הוא שונה לגמרי. היום יש לנו בית לאומי, יש לנו מדינה משלנו. מדינה חזקה, מתקדמת, מוערכת מאוד. לפני שלושה חודשים אירחנו בירושלים את פורום השואה הבינלאומי, מנהיגים מכל העולם ציינו 75 שנים לשחרור מחנה אושוויץ. אני ראיתי אותם, דיברתי איתם, הם התרשמו בכל ליבם מהצלחתנו להחליף את חוסר האונים בעוצמה ובהישגים כבירים - והם התחייבו - כל המנהיגים שהיו שם - לפעול נגד האנטישמיות ושאר גילויי הגזענות. כולנו כמובן בירכנו על כך, אבל בה בעת, וזה היה המסר המרכזי שלי בפורום השואה, ישראל תמיד חייבת להיות אחראית לגורלה. בכל מצב, בכל זמן, צריך שיהיה לנו את הכוח והנכונות להגן על עצמנו בכוחות עצמנו.
"בחודשים שחלפו מאז, קיבלנו לכך הוכחה יום-יומית. התפרצות הקורונה מחייבת מאבק כלל-עולמי בנגיף, ולא פחות מזה, היא ממחישה את החשיבות של ריבונות לאומית. שלא כמו בשואה – הפעם זיהינו את הסכנה בזמן. קיבלנו החלטות חשובות, כמו סגירת גבולות המדינה, ורתמנו את כלל מערכות המדינה למלחמה בקורונה. בייחוד רתמנו את הרצון, המחויבות והאחריות שלכם, אזרחי ישראל. ההישגים שלנו הם מודל להרבה מדינות בעולם.
"הקורונה משנה סדרי עולם, וייתכן שהיא תשנה גם את סדרי המזרח התיכון, אני מקווה שהפעם לחיוב, אנחנו נהדק עוד יותר את יחסינו עם המדינות הערביות והמדינות המוסלמיות המתונות. התרשמתי עמוקות לפני זמן-מה לראות משלחת של אנשי-דת מוסלמים מבקרת באושוויץ, לרגל יום השואה הבינלאומי. בשמכם שורדי השואה, אני מבקש להודות לחכמי-הדת הללו. הם הכירו בפה מלא בגודל הפשע שבוצע נגד עמנו, והם הוקיעו אותו בתוקף.
"אזרחי ישראל, האתגרים שלפנינו מחייבים אחדות רחבה בעם ובמדינה. זהו גם כן לקח יסודי מהשואה. במרד גטו ורשה ב-1943, הובילו את המאבק בנאצים שני ארגוני התנגדות: האחד בראשות מרדכי אנילביץ', חבר 'השומר הצעיר'. השני בראשות פאבל פרנקל, חבר בית"ר. מורי וידידי משה ארנס ז''ל, שחקר את סיפור המרד, ביכה עד יומו האחרון את כישלון האיחוד בין שני הארגונים. הוא אמר לי, בפגישה האחרונה שלי, ימים אחדים לפני מותו: 'איך יכול להיות שמול הצורר הזה, היריבות לא נפסקה והם לא התאחדו?'. אבל היריבות האידיאולוגית הייתה חזקה מן היכולת שלהם לעמוד יחד אל מול הצורר. אחרי 77 שנים אנחנו חייבים לנהוג אחרת, אנחנו חייבים להגיע לאחדות.
"אתם, מדליקי משואות הזיכרון והגבורה, מייצגים את האחדות במלוא הדרה. השנה נמנע ממני ומרעייתי לפגוש אתכם בשל הקורונה. אבל שמענו בהשתאות על תהפוכות חייכם: על הילדות שנגזלה מכם, על שנות האימה והייסורים, על האובדן הכבד של בני המשפחה, על ההצלה מן השריפה הגדולה, על התרומה הברוכה שלכם לבניין המדינה שלנו.
"אנחנו מצדיעים לכם בהוקרה אין קץ: זוהר ארנון, אביבה בלום-וקס, חיים ארביב, לאה-מרים ראובני, אברהם כרמי, יהודה בייליס ונעמי קאסוטו. כולכם משמשים מופת לכוחות האדירים שטמונים בעמנו, כנאמר בתהילים [ה'], מקימי מעפר דל, מאשפת ירים אביון. מקימי מעצמות לעצמאות, מקימי משעבוד לגאולה, מקימי ממוות לחיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו