חשמל זורם

הפועלים מתחת לסככה הגדולה עשו כמיטב יכולתם להתמודד עם הקצרים שנגרמו מזליגה של מיץ ענבים לתוך קופסת הפיקוד החשמלית של הקראשר. זו לא היתה המכונה הראשונה שראיתי מתפרקת בקיץ 2012. אחרי הכל, ביקבים הקטנים מדובר בדרך כלל במערכות לא מאוד מתוחכמות, שפועלות רק כמה ימים בשנה. די סביר שבמהלך הימים הללו גלגלי שיניים יתנתקו, מעגלים חשמליים יתקצרו וצירים ייסדקו. רמי בר־מאור עשה כמיטב יכולתו לשדר שהעסקים כרגיל. הוא היה בין הייננים הראשונים שיצרו איתי קשר באמצעות דף הפייסבוק של "מסע בין יקבים", עבר כמעט חודש עד שהצלחנו להיפגש והוא לא התכוון לתת לכמה הפסקות חשמל לקצר את הפגישה שלנו. נכנסנו ליקב הצנוע, חדר קירור לא גדול בפינת הסככה, כדי לטעום יינות מהחבית. קברנה סוביניון 2011 שנעשה מענבי תל פארס רמת הגולן היה רענן, מפולפל ומאוזן להפליא. 

לפני שהוא החליט איזה יין הוא רוצה לעשות, רמי למד ייננות במכללת תל־חי, עבד שנה ביקב מרגלית ונסע לסיור לימודי בכרמים של שאטונף דו פאפ. "לא התחברתי ליינות של דרום עמק הרון", הוא אומר ומצטט את אורי חץ, היינן של שאטו גולן, שאמר לו שכמה שעולים יותר צפונה, היין יותר טעים. טעמנו מהחבית שני יינות מרלו מצפון הארץ. הראשון, שנעשה מענבי רמות נפתלי שבגליל העליון, היה חד וחמצמץ, והשני, שנעשה מענבי כרם קדיתא, היה בשל ורך יותר. רמי לא מתכוון לעשות מהם יין זני, אלא להשתמש בהם בבלנדים. 

טעמנו גם קברנה פרנק 2011 מהכרם באביאל שהיה עשיר ומלא, עם ריחות של פירות טריים ועץ ישן, ולסיכום הוא פתח בקבוק של יין "רמי בר־מאור קברנה סוביניון 2009". זה היה הבציר הראשון שלו, אבל כבר אז הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. היין היה כהה ואלגנטי עם טעמי פרי מאוזנים ומבנה מהודק. בר־מאור מייצר אמנם רק כמה אלפי בקבוקי יין בשנה, ובתנאים בסיסיים במיוחד, אבל עם המון מחשבה ורצינות שמאפשרות לו לייצר יינות אישיים מרשימים. יינות שיעמדו בכבוד ליד יינות של יקבים ותיקים, גדולים ומתוקשרים יותר. 

את היום למחרת התחלתי במושב מישר שליד גדרה, בפגישה עם יריב לביא, היינן של יקב מישר. "במערב תראה עצים גבוהים", הוא אמר לי כשהתקשרתי אליו מהכניסה כדי לשאול איך מגיעים ליקב, "תיסע לכיוון". נסעתי והגעתי. יקב מישר נמצא מתחת לאותם עציים גבוהים במשק של חיה וזאב סמילנסקי, צמוד לכרם בן 15 דונם. אזור השפלה לא נחשב, בלשון המעטה, אזור אידיאלי לגידול ענבי יין. לפני שזאב סמילנסקי הקים את היקב, הוא אסף נתונים מטאורולוגיים ודגימות קרקע מהסביבה והסתובב איתם בין מומחים כדי לשמוע עצות כמו "מכאן לא ייצא כלום" ו"על האדמות הללו לא יגדלו כרמים". 

התחזיות האלו רק הדליקו אותו, ועל אף אזהרות המומחים הוא נטע כרם. הקרקע המאווררת, הרוחות מהים וכנראה גם הידיים הטובות שלו הצליחו לנצח את המומחים. עובדה. אפשר לגדל ענבי יין בשפלה. 

עכשיו נשאר לי רק לטעום את התוצאות. התחלנו עם קברנה סוביניון מבציר 2012 שנסחט שבוע קודם לכן. הוא לא היה דומה לשום קברנה סוביניון שטעמתי קודם. יין עם ריחות ירוקים, עשירים בטעמי פרי חמוצים־מתוקים ובסיומת מלוחה. גם המרלו מאותו בציר לא היה סטנדרטי. היה לו מבנה עשיר ומוצק, ולטעמי הפירות האדומים שלו התווסף טון אדמתי כבד. בחדר החביות טעמנו כמה יינות מבציר 2011, שגם הם הצליחו להפתיע. את רשמי הטעימה שלי ואת רשמי הנסיעה שלי ליקב עגור אני מקווה שתוכלו לקרוא כאן בשבוע הבא.