צו השעה: להקל, אך להתכונן גם לתרחיש פסימי

מומחים שזיקתם למערכת הביטחון ברורה, דוחפים לחזרה מהירה, שלא לומר מיידית, לשגרה. הדמויות הבולטות: אהוד ברק ויצחק בן ישראל. הם מנתחים עקומות בזמן שצריך לחשוב ישר. משום מה גם נפתלי בנט דוחף באותו כיוון.

צריך להיזהר. דומה שמה שאמר פרופ' גבי ברבש, כי החלטות בתחום בריאות הציבור אינן עסק למתמטיקאים, נכון. הניתוח המתמטי היחיד הנכון הוא שישראל הצליחה להשתלט על התפשטות מגיפת הקורונה, כך שמערכת האשפוז שלה רחוקה מעומס־יתר והיא מסוגלת לעמוד בקצב התחלואה.

הגרביטציה של הציבור היא לצאת לחופשי. בירושלים נראו אתמול יותר מכוניות ברחובות ראשיים מאשר בשבועות הקודמים. אולי זה מזג האוויר, אנשים נמשכים החוצה. אבל מה שצריך לעשות זה להסתכל החוצה, לאירופה, לארה"ב; לראות אילו שמות מחוללת שם המגיפה. הפרשנים מסתכלים על אירופה ורואים את התכונה הרבה לקראת נקודות היציאה מהמשבר לשגרה. שוב, כבעבר, הדבר הנכון הוא דווקא להחמיר. לא להחמיר בדרישות מהציבור, אבל לאמץ גישה פסימית לגבי פוטנציאל התחלואה.

עוד בנושא:

משרד הבריאות הציג תוכנית הקלות הדרגתית: "הקורונה תישאר איתנו לפחות שנה"

קופות החולים מציגות: עמדות בדיקת קורונה עצמאיות

החשש מעלייה בקצב ההדבקה או הפגיעה הקשה בכלכלה: דיון דרמטי בוועדת השרים על הקלה בהגבלות

"35 מוסדות עם המגפה": הטרגדיה הגדולה של בתי האבות

התפרסמו ידיעות בתקשורת הזרם המרכזי בארה"ב, שלפיהן כמויות המתים במגיפה גדולות בהרבה מהסטטיסטיקה הרשמית של כל מדינה. בכל מדינה זה מסיבות שונות. בחלק מהמדינות בעלות הנטייה הטוטליטרית, מנסים להסתיר את מחדלי השלטון באמצעות סטטיסטיקה משוכתבת. בארצות מתקדמות כמו בריטניה, צרפת, אולי גם גרמניה ובוודאי בארה"ב, הסטייה מהמספרים האמיתיים של מקרי המוות מקורה בכך שחולים רבים שנפטרו לא נכנסו לסטטיסטיקה משום שלא עלו על הרדאר הממשלתי. בארה"ב זה קורה מסיבה פשוטה: יש אוכלוסיות גדולות שבכלל לא נמצאות במסלולי האבחון והאשפוז בגלל מערכת הבריאות הדפוקה של האמריקנים. הם מתים בשקט בבית, או אולי ברחובות.

ההתפרצות העכשווית במגזר הערבי מחייבת מאמץ משותף; הדיבורים על חזלו"ש מתייחסים לחברה היהודית וכאילו אומרים, מה שקורה בדבוריה ובדיר אל־אסד לא נוגע לנו. כמו שבני ברק ורחוב גאולה בירושלים לא נוגעים לנו. אבל זו אחת הפעמים ההיסטוריות שבהן כל החברה הישראלית נמצאת בסירה אחת, גם אם חלקים מסוימים נרטבים יותר. בסוף שנות ה־80, כששוב התגלו נגיפי פוליו בלוד וברמלה, כל הארץ רצה להתחסן. לכן השחרור צריך להיות מדורג מאוד ובשכל וללא שיקולים פוליטיים, וצריך לשמור על ההישגים במאבק נגד הקורונה. עוד לא הגענו לזמן שמותר להסתכל בעין אחת על הבורסה.טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו