חג הפסח מאחורינו, אך הסוגיות ההלכתיות הקשורות בנגיף הקורונה עדיין מטרידות לא מעט ישראלים, חילונים, מסורתיים, דתיים וחרדים כאחד. הרב המקובל יצחק בצרי עושה סדר בשאלות הבוערות של על הפרק.
האם לקיים חתונות ובר מצוות וכיצד לקיים חגיגות אלו?
בחגים אנו נוהגים שלא להתחתן כי ״אין מערבים שמחה בשמחה״. גם אחרי פסח אסור להתחתן על פי ההלכה עד ל״ג בעומר. ואילו לפי הקבלה אסור להתחתן גם אחרי ל"ג בעומר עד חג שבועות. בעזרת השם שאחרי חג השבועות יתירו מעט את המגבלות. לגבי חתונה, בלאו הכי דוחים את זה עד אחרי שבועות אבל אחרי שבועות לא לדחות וכמה שיותר מהר להתחתן כי זה גם חלק בבניין ירושלים.
(הערת המערכת: יצויין כי הרבנים הראשיים התירו השנה לקיים חתונות גם בספירת העומר, ויש לשאול רב לגבי מקרים פרטניים)
אין לדחות בר מצווה ומותר שעד עשרה אנשים שהם בני המשפחה ישבו בסעודה עם שמירה על מרחקים. למשפחות חרדיות קל יותר כי ברוך השם הן ברוכות בילדים ויש להן מניין נפרד לעצמן עם עשרה נפשות.
כיצד מקיימים שבעה וניחומים?
מחוייב כל אבל לשבת שבעה בביתו עם המשפחה הגרעינית. אם המשפחות גדולות, שכל אחד ישב בביתו וילדיו ישלימו לו מניין. אם המשפחה הקרובה לא משלימה למניין אפשר לקיים תוך שמירה על הנחיות משרד הבריאות, כשהתפילה מהמרפסת הפרטית או שכל אחד מחצר ביתו ולסגור מניין. לא כדאי להפסיד מניין שהכרחי לתפילת ״הקדיש״, כיוון שהאחרון פועל להעלאת נשמת המת.
מותר לבצע אזכרות?
יש לעשות אזכרה רק בחיק המשפחה. אותי אישית הזמינו לתת שיעור באזכרה ולא הסכמתי ללכת, רק דרך הטלפון. בשום אופן לא להגיע לאזכרות. מותר לקיימן עד עשרה אנשים ורק עם המשפחה הגרעינית.
אם קשיש צריך ללכת לבית חולים או לבדיקות, מותר ללוות אותו?
לגבי סוגיית בתי החולים יש בעיה קשה שהרבה זקנים מפחדים ללכת לבתי חולים בגלל שמבודדים אותם. הם זקוקים לליווי ויש למצוא פתרון שילוו אותם גם אל הבדיקות. אי אפשר לשלוח זקנים לבדם. יש זקנים שמרוב פחד הם עלולים למות וזה מסכן את חייהם.
מה מותר לעשות לגבי עבודה על פי ההלכה?
בנוגע ליציאה לעבודה - אם אדם מחוייב ושומר על הנחיות משרד הבריאות במקום העבודה כדאי שיצא לפרנס.אין לעצור את האנשים מלהביא פרנסה לביתם כי היא מביאה חיים לאדם. חלילה וחס אם מפסיקים את כל העבודות ואנשים לא עובדים עלול להיות גרוע יותר. יכול להיות סבל קשה מאוד של עניות וצער וזה יכול לגרום אחר"כ למקרים חמורים של אלימות וכו.
לכן דעתי שאת המבוגרים ואת מי שבקבוצת סיכון יש לשים בהסגר ולאפשר לצעירים, שלהם אין בעיה ויודעים לשמור על עצמם, לצאת לפרנס. אי אפשר ליצור מצב שיבטלו את עם ישראל מהפרנסה והעבודה. מי שלא חייב לצאת ויכול לעבוד מהבית שיעשה זאת ומי שלא יכול וחייב לצאת לעבודה כמו בבתי חולים לוקח חלק במצווה עצומה וגדולה.
שמירת הלכות בתנאי סגר בערים החרדיות
בערים החרדיות, בשכונות החרדיות אנחנו מאוד מתקשים בניהול ההלכות והמצוות שאנחנו חייבים בהן. הציבור שומר התורה והמצוות, אשר מאוד מקפיד בשגרה על מניין תפילה בבית כנסת, לימוד תורה ובית מדרש, בתוך חבורה בתוך שיעורים, מתקשה מאד עם ההתנהלות הזו. אבל, אנחנו מבינים שזו סכנה ולכן אנו נזהרים לא לקיים בתי מדרשות ובתי כנסיות, שיעורים ותפילות.
צר לי על הביטול המוחלט של תפילות ומניין בציבור. אפשר היה אולי לקיים תפילה בציבור כמו שאנחנו רואים כולנו משדר מהכותל המערבי, שמקיים בכל יום שחרית, מנחה וערבית עם מרחק בין מתפלל למתפלל. גם בשכונות. מניינים הייתי מציע לקיים כאשר כל אחד נמצא במרפסת הפרטית שלו עם מסכה במרחק ע״פ הנחיות משרד הבריאות כדי שבאמת לא תהיה הדבקה.
התורה מצווה אותנו ‘ונשמרתם מאוד לנפשותיכם׳. אסור לצום את הצומות בימי מגיפה כי אסור להחליש את הגוף. כך היה גם בימים בהם היו מגיפות קשות מאוד. מספרים על גדולי ישראל בדורות הקודמים שראו שיש מגיפה. ביום כיפור עשו קידוש בבית הכנסת ונתנו לאנשים לאכול כדי שחס וחלילה לא ימותו. כל אחד מאיתנו צריך לשמור על הבריאות וזה חלק ממצוות ״ונשמרתם מאוד לנפשותיכם״ והתורה אמרה ״וחי בהם ולא שימות בהם״. אסור לגרום מצב שאדם יזיק לבריאותו וחייב לשמור על בריאותו ולדאוג על לנפש שלו.
איך מתמודדים מבחינת שבירת מבנה הקהילה והסגירה של בתי הכנסת?
בימים הללו כל אחד עובר בבית חשבון נפש פנימי כאשר המשפחה היא בראש ואנו מאחדים יותר. הקהילה היא דבר משני. אני מאמין שלאחר שיוסרו ההגבלות, תהיה הקפדה יותר לשמור על קדושת בית הכנסת, שלעיתים זלזלו בהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו