נוסטלגיה: 70 שנים אחרי

קליטת העלייה: בן־גוריון נוזף בקיבוצים

 

בכנס מפלגת מפא"י, שהתקיים השבוע לפני 70 שנים בעמק יזרעאל, תקף ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, בחריפות את התנועה הקיבוצית ואת 26 חברי הכנסת מהקיבוצים ששירתו בכנסת הראשונה - רובם ממפ"ם האופוזיציונית. הוא קבע ש"הקיבוצים מתנערים ממילוי חובתם במפעל קיבוץ הגלויות במדינת ישראל ונמנעים מקליטת עולים חדשים". 

בן־גוריון חשש שישראל עומדת בפני "הסיבוב השני" - כלומר, אפשרות לחידוש מצב הלוחמה מצד מדינות ערב. הוא האמין שישראל לא תוכל להתקיים במצב כזה ללא גידול מהיר באוכלוסייה. "בקצב גידול קיבוץ הגלויות תלוי עתיד המדינה וביטחונה", אמר. 

זאת היתה הסיבה למאבקו של בן־גוריון בחברי ממשלתו ומפלגתו שדרשו למתן את קצב העלייה בהתאם לאמצעים המוגבלים במשק. הללו נימקו את דרישתם בכך ש"המשך העלייה הגדולה עלול להביא לקריסת הכלכלה הישראלית".  

באותם ימים מלאו מחנות העולים בארץ ב־100 אלף נפש, ובן־גוריון קיווה שחלקם יעזוב את המחנות ויתפרנס מעבודה בקיבוצים - שסבלו, מצידם, מחוסר משווע בידיים עובדות. ואולם, חזונו נתקל בהתנגדות בלתי מתפשרת של הקיבוצים לקבל עבודה שכירה, שאותה החשיבו כ"פגיעה בחזון ובמורשת הקיבוציים". 

ח"כ אהרן ציזלינג מעין חרוד, חבר מפ"ם, ענה לבן־גוריון במאמר ארוך, שבו תקף את ראש הממשלה על שהוא אינו מתייחס לתרומתה הגדולה של התנועה הקיבוצית בקליטת עליית הנוער. ציזלינג ציין את הימנעות הממשלה מהעברת תקציבי בנייה לקיבוצים, דבר שהגביל את יכולת הקליטה, וקבע שמפא"י מונעת את פיתוחם של הקיבוצים. "ולראיה - מיעוט האדמות הנטושות שהעבירה הממשלה לרשות הקיבוצים", סיכם.

תודה להיסטוריון פרופ' (אמריטוס) אלי צור על הסיוע

אקרובטים מעופפים, חיות וליצנים: ה"זירהטרון" יוצא לדרך

ב־17 באפריל 1950 נמסר ש"הושלמו ההכנות לפתיחת שעריו של הקרקס הראשון בישראל זה 2,000 שנים". הקרקס נקרא "זירהטרון", והוא היה פרי יוזמה של כ־30 חיילים משוחררים ונכים, שהקימו קואופרטיב והשקיעו בהקמת הקרקס סכום נכבד של 35 אלף לירות - שגויס ברובו כהלוואות מהמשרד לשיקום חיילים משוחררים. 

"אנו בעלי מקצוע, ואחדים מאיתנו עבדו שנים בחשובים שבקרקסי אירופה", הסביר מזכיר הקואופרטיב, ליפי הירש, בראיון לעיתון "דבר". לדבריו, הוא וחבריו דאגו לכך שהקרקס יהיה "100 אחוז": "הזמנו את המשובחים ביותר - אקרובטים מעופפים, ליצנים, אמני אופניים ומאלפי חיות, וגם תזמורת גדולה ומובחרת תנגן בשעת ההצגות".

בזמנים ההם קרקס היה צורת בידור מבוקשת בישראל, שכן בארץ חיו מאות אלפי עולים חדשים שעדיין לא שלטו בעברית ולא יכלו ליהנות מתוכני התרבות הישראלית. לעומת זאת, הופעות קרקס שימשו מקור בילוי ובידור קליל לכל המשפחה.

ה"זירהטרון" הוקם על שטח של חמישה דונמים בקרבת משטרת רמת גן, והוא נבנה בצורת אוהל קרקס עגול ובמרכזו זירה, וסביבה שורות שהכילו עד 2,400 צופים. בזירה הוצגו מדי פעם גם הופעות בידור אחרות, וגם קרבות איגרוף. 

הקרקס פעל תשע שנים, וב־1960 החלה הקמת משכן הקבע ל"זירהטרון" בתל אביב. ואולם, הבנייה לא הושלמה לבסוף בשל בעיות תקציב, וב־1964 נרכש שלד המבנה - ועליו הוקם אולם "הסינרמה" (שנהרס גם הוא לפני כארבע שנים). 

פועלי הבניין נגד המכונות המודרניות

 

השבוע לפני 70 שנים קיימו חבורות של פועלי בניין הפגנות סוערות במשרדי לשכות העבודה בכמה ערים בארץ. המפגינים שברו חלונות ודלתות וגרמו לסגירת הלשכות לקהל. הסיבה לזעם: מחסור חמור בעבודה בענף הבנייה.

למרות זרם העולים החדשים הבלתי פוסק מקום המדינה, צמצמו המוסדות הממשלתיים את קצב הבנייה החל מהרבעון האחרון של 1949 בשל בעיות תקציב. המוני פועלי בניין נפלטו ממעגל העבודה, למרות הבטחות המוסדות ש"מייד בתום החורף תהיה הטבה משמעותית בעבודת הבניין".

גורם מוסמך באחת מלשכות העבודה, שדרש להישאר בעילום שם, סיפר ללייבל'ה קירשנבאום, ממנהיגי הפועלים המפגינים, ש"הקו הממשלתי מתבסס כעת על המגמה להפעיל, לצורך חיסכון בעלויות הבנייה, מכונות במקום אנשים".

ואכן, לפועלים התברר שבכמה אתרי בנייה של "סולל בונה" ברחבי הארץ החלו להופיע מכונות לערבול בטון, חידוש טכנולוגי באותם ימים, שתפסו את מקום הפועלים שהתמחו בעבודה זו. כמו כן, הוכנסו באתרי בנייה שונים מתקני הרמה מכניים, שייתרו את עבודת הפועלים בהעלאת חומרי בנייה לקומות הבניין. באתר "בנייני האומה" בירושלים, שנמצא אז בשלבי הקמה, הוכנסו לעבודה דחפור ומכבש, ו־20 פועלים שביצעו עד אז את העבודה באופן ידני פוטרו ונשלחו לביתם.

ספינה לאילת על משאית

השבוע לפני 70 שנים הועברה לראשונה ספינה ישראלית על גבי משאית דרך הנגב - לים סוף. היה זה מבצע לוגיסטי מורכב ומסורבל, ראשון בסדרה של כמה מבצעי העברות של כלים ימיים לאילת בדרך היבשה. 

כעבור שש שנים, במסגרת "מבצע הרקולס" ב־1956, העברת הספינות נעשתה כבר בדרך הים: שתי אוניות סיור ותקיפה קטנות (פריגטות) של חיל הים הפליגו אז ישירות מנמל חיפה, הקיפו את יבשת אפריקה - והגיעו לאילת בתום מסע של 24 אלף קילומטרים, שארך כחודשיים. 

"למכור שוקולד לתיירים"

משרד האספקה והקיצוב הודיע ליצרני השוקולד שהחל מ־31 באפריל 1950 יקוצצו מכסות הסוכר לייצור השוקולד לשוק המקומי. מהמשרד נמסר ש"יצרנים שיהיו בידם הזמנות מוכחות של יצוא שוקולד לחו"ל לא ייפגעו מהצו החדש".

רוב חברי איגוד יצרני השוקולד בישראל לא שיווקו תוצרת לחו"ל, ולכן זימנו פגישה דחופה עם הממונה על האספקה. "הצו החדש מסכן את עתיד הענף בישראל, ופועלים רבים יפוטרו", הזהיר יו"ר האיגוד, קיצ'י שטיין, שהציע שיצרנים יקבלו אישור מיוחד לייצר שוקולד לתיירים, "כדרך להכניס עוד דולרים לקופת המדינה". 

סכנה: נשק בסליקים

ב־16 באפריל 1950 פרסם משרד הביטחון אזהרה בעיתונות: "בימי המחתרות ומלחמת העצמאות הוסתרו כלי נשק ותחמושת רבים בסליקים שהוטמנו בבתים, בחצרות ובשטחים פתוחים. סכנה! טיפול בלתי זהיר בהם עלול לפגוע ולסכן חיי אדם. על כל מציאת חפץ זר יש להודיע מייד למשטרה". מאז 1950 ועד היום פורסמו בעיתונות מאות ידיעות העוסקות במציאת סליקים ישנים מתקופת היישוב, והיסטוריונים טוענים שעדיין לא נחשפו סליקים רבים. 

הנעלמים / תחנות רדיו שהיו

רדיו רמאללה

יהודה פוליקר כתב על זה להיט: בעוד תחנות הרדיו הישראליות היו עסוקות בתחילת שנות ה־60 בחיזוק האתוס הלאומי־ממלכתי, והשמיעו משירי הלהקות הצבאיות ושאר להקות אזרחיות ממשיכות דרכן - ברדיו רמאללה כבר השמיעו שירי פופ ורוקנרול של הביטלס, אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד, אדמו, בובי סולו ואחרים. כל זאת בתוכניות בידור רדיופוני מעולות בערבית ובאנגלית, שביטאו את רוח החופש והשחרור במערב באותן שנים.

הצרכנייה / פריטים מאז

פותחן סרדינים

לקופסאות הפח השטוחות של שימורי דגים, כגון סרדינים ומקרלים, צורף בזמנים ההם מין מפתח פטנט, שבחלקו האמצעי היה חרך חלול. אל חרך זה היו מכניסים את קצה מכסה הקופסה, שהיה בזמנו מכופף כלשון כלפי מעלה, ובפעולת סיבוב של המפתח היה המכסה מתקפל - ותכולת הקופסה מתגלית, מוכנה לאכילה. מאחר שהקופסאות היו בגדלים שונים, לכל בית היה סט של 5-3 סוגי מפתחות בגדלים שונים, לפי הצורך.

הכנר הדגול מעורר סקנדל

ב־17 באפריל 1950 הגיע לישראל לראשונה הכנר יהודי מנוחין, מענקי המוזיקה הקלאסית במאה ה־20, להגיש סדרה של חמישה קונצרטים - חלקם בליווי אחותו, הפסנתרנית חפציבה מנוחין. הקהל הסתער, כמצופה, על הכרטיסים, אך היו שדרשו להחרים את הכנר הדגול בשל חברותו עם המנצח הגרמני־נאצי וילהלם פורטוונגלר. מנוחין לא הכחיש חברות זו, אך הסביר שפורטוונגלר נשפט וזוכה מכל האישומים נגדו. הקונצרטים עצמם עברו ללא הפרעה, ובשיאם ניגנו מנוחין ואחותו יצירות של באך, בטהובן וברהמס בקיבוץ גבעת ברנר, מול 5,000 מאזינים נלהבים (בצילום)

 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו