כוכב עולה

גם מי שלא ביקר מעולם באתר ארכיאולוגי יודע: לפני שמוצאים משהו, צריך לחפור, והרבה. בלי להסיר שכבות של אדמה, בלי ללכלך את הידיים - אין ממצאים. נכון? 

לא נכון. ד"ר שי גורדין מאוניברסיטת אריאל בשומרון מאמין שתגליות משמעותיות אפשר להשיג גם בלי לחדור לעומק הקרקע, ואפילו בלי לראות פיזית את האתר שבו מבקשים לחפש. במקום כלי חפירה נחוצים רק מחשב וזוג עיניים סקרניות, למדניות וקפדניות. ואם עד כה העיניים נדרשו לצורך סינון הררי עפר, חול ובוץ, הרי כעת - בזכות תחום חדש הקרוי "ארכיאולוגיה מהחלל" - הן בעיקר בוחנות תצלומי לוויין.

ד"ר גורדין (37), הנחשב אחד מחלוצי התחום, עשה את הדוקטורט באוניברסיטה החופשית (FU) בברלין. למרות גילו הצעיר הוא מרצה בכיר במחלקה למורשת ישראל, העתידה להפוך לפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה, ומתמחה בהיסטוריה העתיקה של המזרח הקדום.

במזרח התיכון התקיימו חפירות עוד במאות ה־18 וה־19, עת התעוררו באירופה גלים של היקסמות מהלבנט. אלה היו חפירות לצורך ביזה או חיפוש אוצרות יותר מאשר חפירות ארכיאולוגיות מדעיות. במאה ה־20 חל שינוי והחפירות הפכו מסודרות ושיטתיות, אולם המאה הקודמת הביאה עימה לאזור בעיות חדשות: מלחמות וסכנות ביטחוניות מחד גיסא, ופיתוח מואץ ודורסני מאידך גיסא. כל אלה הקשו מאוד על ארכיאולוגים, ובוודאי על ארכיאולוגים ישראלים, שעבורם ביקור מדעי בעיראק או בסוריה היה ונותר חלום בלתי מושג. 

הפתרון הגיע מכיוון שאיש לא צפה - מן השמיים. במהלך המלחמה הקרה שאפו האמריקנים למפות את השטחים שהיו בשליטת בריה"מ או בהשפעתה, לרבות במזרח התיכון. במסגרת מיזם בשם "קורונה" (כל קשר לנגיף מקרי בהחלט), הם שיגרו לחלל לווייני ריגול שצילמו את האזורים האלה, ומתחילת שנות ה־70 שִכללו את השיטה באמצעות לוויינים חדשים מסוג 9-Keyhole שסיפקו תמונות עד לרזולוציה של שני מטרים.

מה אפשר ללמוד במבט מבחוץ? // צילום: רויטרס

עם הזמן הצילומים איבדו את הרלוונטיות הביטחונית, מה שאִפשר לשלטונות ארה"ב להעמידם לטובת הציבור ולהתיר גישה חופשית אליהם. אז התברר שדווקא לתמונות עדכניות פחות שנעשו מהחלל יש ערך מחקרי. "בזכות הפרויקט האמריקני יש לנו צילומים מתקופה שלפני התיעוש המאסיבי, ולפני השינויים שחלו במזרח התיכון בשנות ה־70 ואילך", מסביר ד"ר גורדין. "באמצעות הצילומים אפשר לזהות אתרים שהיום מכוסים על ידי מקומות יישוב גדולים, או אף הרוסים ושדודים בחלקם". 

הרכבת של סנחריב

וכך זה עובד בפועל: ד"ר גורדין ועמיתיו עוברים על תוצרי הלוויינים האמריקניים במטרה לזהות בהם תצורות אופייניות לבנייה קדומה; כשעולה בידם לאתר אובייקט "חשוד", נשלח לשטח חוקר (רמז: כל עוד מדובר בעיראק או במדינת אויב אחרת, רצוי שלא תהיה לו אזרחות ישראלית) ומאמת את ההשערה העיונית. כך התגלתה לאחרונה מערכת תעלות שבנה סנחריב, המלך האשורי שנחרת בהיסטוריה היהודית אחרי שפלש לארץ ישראל בשנת 701 לפנה"ס, צר על אזור השפלה וירושלים והחריב את לכיש. 

"כחלק מבניית האימפריה שלו סנחריב גייס המון כוח אדם, הגלה אותם מן המדינות הכפופות לאשור או הכבושות בידיה", מספר גורדין, "עד היום לא ידעו כיצד נראו תוצאות הפעילות של מאסות האנשים האלה באשור. מדובר בשטח עצום, מאות קילומטרים רבועים. בשטח הזה נחפרו תעלות ששימשו הן להשקיה והן לתחבורה, ונבנו סכרים. במושגים של היום זה שווה ערך למערכת של רכבת ורכבת תחתית בבירות העולם המודרניות, רק שסנחריב בנה את התשתיות שלו הרבה יותר מהר מהמקובל עכשיו.

אפשר לראות גם יישובים שחרבו לפני אלפי שנים // צילום: Ayad Kathum - 2013, United States Government Survey

החוקרים מצאו את תוואי התעלות מן הלוויין - בצילומי קורונה הן נראות כקווים שחורים עבים בזכות השוליים, המוגבהות ביחס לשטח הסמוך. אם תסתכלו במערכת Google Earth של היום, וגם אם תבקרו במקום עצמו בלי מידע מקדים - לא תבחינו בתעלות, שהרי הן מוסתרות מתחת לעבודות בנייה, כבישים ועוד. יש כבישים שלמים בדרום עיראק שנסללו בתוך תעלות עתיקות". 

מי הגה את הרעיון של הארכיאולוגיה מהחלל?

"הארכיאולוגים הבינו את חשיבותו של מבט־העל כבר מזמן, אבל מה היה להם? צוותים שביקשו לחפור בעיראק בשנות ה־70 ביקשו להיעזר בתצלומי אוויר, בין השאר באלה שנעשו בידי מעצמות אירופיות במלחמות העולם. באותה תקופה חברת התעופה KLM שיגרה לוויין משלה, אלא שאיכות הצילומים שלו לא היתה גבוהה, ולא היה אפשר לזהות בהם פרטים נחוצים. רק אחרי שהאמריקנים הסירו את מעטה החשאיות מפרויקט הלוויין הסודי שלהם, התברר שמהלוויין באמת רואים יותר טוב, גם את מה שכבר לא קיים".

כדי להדגים זאת, ד"ר גורדין מזמין אותי למסע וירטואלי במרחב ובזמן לבבל. הוא פותח את תצלום קורונה של האתר, שהיה לפני קרוב ל־3,000 שנה הבירה האימתנית של מעצמת־על, ומצביע על מה שנראה בבירור כמבנה גדול־ממדים: "זה המקדש של בבל, שכמובן נמצא בשטח גם היום, אבל כל הקווים הסמוכים לו שמייצגים דרכים עתיקות ושרידי תעלות נעלמו מן השטח, מכיוון שהכפר המודרני התרחב ופשוט 'בלע' אותם. בצילומי הלוויין המודרני נראה רק את מבני הכפר". 

לא רק בנייה מקומית בכפרים מקשה בזיהוי עתיקות בבל או אשור, ובהצלבת מראה עיניים עם הידע ההיסטורי. גם מיזמי פיתוח גדולים הרבה יותר עשו את שלהם. כך, לדוגמה, בשנות ה־90 נבנו בטורקיה, בעיראק ובסוריה מאות סכרים על הפרת והחידקל, פעולה ששינתה כל העת את נתיבי הנהרות ואת פני השטח. מתברר שלמסורת הזאת של התוויית המים יש שורשים עמוקים.

"בתחילת המאה הנוכחית הארכיאולוגיה מהחלל הוכיחה שהפרת לא היה נהר אחד", קובע גורדין, "הוא היה מערכת ענפה של נהרות גדולים, שהבבלים והאשורים ניצלו לתנועה מהירה ויעילה ולהשקיית שדות. בתצלומי לוויין שאיתם אני עובד רואים בבירור הבדלים בין אפיקים טבעיים לתעלות מלאכותיות - התעלות תמיד ישרות, ולצידן תמיד יש אתרים היסטוריים. בעצם, אני יכול להנחות צוותים שיגיעו לשטח היכן לחפש מקומות יישוב או סכרים אשוריים עתיקים".

שדה בן 2,500 שנה

תגליות הארכיאולוגיה מהחלל משנות את האופן שבו מדענים תופסים אימפריות עתיקות. עד כה כולם התמקדו בערים ראשיות ומפוארות, דוגמת בבל ונינווה, אבל ביניהן היה מעין חור שחור, שהידע עליו היה מועט יחסית. עם גילוי מערכת תשתיות מסועפת, שקישרה בין חלקי האימפריות, השתנה גם היחס: "התרגלנו להסביר שהאימפריות היו דבר רע ומדכא; ההסתכלות החדשה על השטח מאירה זווית שונה וחיובית יותר - האימפריות הביאו קִדמה, אם כי ברור שעבור הקִדמה הזאת מתו המון אנשים. נזכור שחיי אדם היו אז רק אחד מן המשאבים, ולא המשאב הכי חשוב".

מה גילית בעצמך לאחרונה בעזרת צילומי לוויין?

"אני עובד עכשיו על פרויקט גדול, שממומן באמצעות המענק מהקרן הלאומית למדע, מתקשר לארכיאולוגיה מהחלל ומתמקד בעיר אחת שהיתה בדרום בבל, ליד אור כשדים. שמה היה ארך, והיא אחת הערים העתיקות ביותר בהיסטוריה, והגדולה שבהן - אורך חומותיה מגיע לתשעה קילומטרים. האנשים שכתבו את הספרות האכדית הראשונה, בכתב יתדות, האמינו שהכתב הומצא בארך; ייתכן שזה נכון. ארך ידועה כעירו של המלך המפורסם גילגמש, והיא המוזכרת גם כאחת מערי ראשית שנער, היא ארץ בבל, בלוח העמים בספר בראשית. אני עוסק בשחזור הסביבה של העיר, כפי שהיתה במאה השישית לפנה"ס, כאשר ארך היתה חלק מהאימפריה הבבלית. בפרק הזמן הזה העיר בבל בצפון והעיר ארך בדרום שימשו שני המרכזים של האליטות הבבליות, שניהלו את המקדשים הגדולים ושגשגו כלכלית. הן השקיעו הרבה בתשתיות, ואותן אני מחפש ומוצא באמצעות תצלומי לוויין". 

צילום: Ayad Kathum - 2013, United States Government Survey

ד"ר גורדין מסמן נקודות וקווים בתצלום קורונה, ומחלץ ממעמקי הזמן את מה שעיני אדם לא ראו מאז האלף הראשון לפנה"ס: הנה פתח בחומת העיר העתיקה שדרכו עברה תעלה; הנה דרך עתיקה שהובילה אליה; והנה השדות שעובדו עוד לפני יותר מ־2,500 שנה. אחרי שהוא בונה כך את תמונת העבר, מגיעה לאתר משלחת מדעית גרמנית שרשאית לחפור בו - אף שהמקום ידוע כזירת הפעילות של המיליציות השיעיות. המשלחת מבצעת סקרים באמצעות מגנומטרים המאפשרים לזהות חללים, חומרים מלאכותיים ותוואי מתחת לפני השטח של היום. תוצאת הפעולה המשולבת מפליאה אף יותר, כאשר מוצגת בפניי מפה צפופה של תשתיות האימפריה הבבלית, ואני תופס שיש לה דמיון לא מבוטל למפת כבישים מהירים בימינו. ההשוואה אינה מופרכת, משום שבדיוק כמו הכבישים של היום, תעלות האימפריה הבבלית קישרו בין מקומות יישוב ואפשרו מסחר פורה.

"אני מתמקד בקשר בין הטקסט לאזור", מבהיר ד"ר גורדין, "בטקסטים העתיקים נמצאו אזכורים המרמזים על זרים שהובאו לבבל בגלי ההגליה הגדולים, ושעובדים באזור ארך בגידול הגפן בין מטעי תמרים ושדות שעורה. זה נשמע די מוזר, כי צריך לזכור שבמסופוטמיה ההיסטורית, להבדיל מהארץ, מסוריה או מצפון איראן, לא היו כרמים, משום שהאזור פחות מתאים לגידול ענבים, וגם היה חסר הידע הנחוץ לעיסוק כזה. באמצעות המבט מלוויין איתרתי את השדות ה'חשודים' בקרבת ארך. שותפיי מאוניברסיטת UCL שבלונדון יגיעו אליהם בהנחייתי, ייקחו דגימות קרקע ואני מקווה שימצאו זרעי ענבים ושאריות של הצמחים בקרקע. לאחר התארוך נקבע סופית שהממצאים מאששים את הטקסטים. המתודולוגיה שאנו מפתחים, של שילוב בין מידע טקסטואלי על חקלאות עתיקה, תזוזת אנשים וסחורות ושחזור אופי הקרקע על ידי הלוויין - תיושם בעתיד הקרוב על אתרים בארץ. 

"בחירתי לבדוק את נושא גידול הגפנים קשורה גם להיסטוריה יהודית, ולא מן הנמנע שהעיסוק הזה הובא מארץ ישראל. במסגרת פרויקט קודם שלי חקרתי את הקשרים בין זרים למקומיים בבבל, ואת מקומם של הגולים בחיי בבל. האימפריה הבבלית הגלתה את היהודים מירושלים לבבל - בעיקר את האליטה ואת בני המקצועות הנדרשים - והושיבה אותם באזורים שרצתה לפתח, במיוחד ב'אדמות מלך' לאורך אותן תעלות גדולות. רבים מן היהודים השתלבו במציאות הבבלית ושגשגו בה. חלקם אף לא חזרו אל ארץ ישראל כשהדבר התאפשר, והיו לשורש של קהילה יהודית עיראקית מפוארת, שהיא אולי הקדומה מקרב קהילות ישראל בגולה. אפילו עלה בידי למצוא יהודי שגר בתוך העיר בבל, או לפחות היה לו בית שם. באחד הלוחות מוזכר אדם, ששמו נשבר אמנם, אך כולל את התחילית 'יהו' (מה שמסגיר מוצא יהודי), שמשכיר בית למישהו". 

מדעי הרוח הדיגיטליים

כאשר אפשר לשלוח לאתר רחפן המצויד במכשיר לידאר (מכשיר שמספק תמונה תלת־ממדית של השטח; א"ב), צילומי לוויין מקבלים חיזוק נוסף. כך זה בפרויקט אחר של ד"ר גורדין - שמתרחש דווקא בישראל, ולא בעיראק: "בחפירה שמנהל הארכיאולוג פרופ' איציק שי בתל בורנה, שרבים מזהים כלִבְנה המקראית, נמצאה בנחל גוברין כתובת אשורית. אני מעריך שבזכות צילום שביצע רחפן נצליח לזהות שם התיישבות אשורית, שכן ידוע שהצבא האשורי עבר שם.

"אני מאמין גדול במה שקרוי מדעי הרוח הדיגיטליים - השגה והנגשה של ידע מחקרי והפיכתו זמין לכל אחד באמצעים טכנולוגיים. כחלק מן התפיסה הזאת נבנה עכשיו באוניברסיטת אריאל, עם שותפים מגרמניה, מאגר חסר תקדים של מסופוטמיה העתיקה, שיתבסס על מפות בסגנון Google Earth המקושרות לכל הטקסטים הרלוונטיים. כך יתאפשר לבקר באופן וירטואלי בעיראק, ועוד לחזור בזמן ולראות את ערי העבר בשחזורי תלת־ממד באופן מוחשי ביותר. 

"שימוש בחישה מרחוק באמצעות לוויינים ורחפנים לשחזור קו הנוף העתיק הוא רק חלק ממסגרת מחקר רחבה יותר, שאותה אני מקדם במדעי הרוח באוניברסיטת אריאל ובמחקר בישראל בכלל. אני שוקד בימים אלו על הקמת מעבדה של מדעי הרוח הדיגיטליים. זאת תהיה אחת המעבדות הראשונות בישראל בתחום זה, והראשונה שתתמקד בשחזור ההיסטוריה והתרבויות של המזרח הקדום באמצעות שילוב בין מדעי הרוח ומדעי המחשב, בעיקר בתחום בינה מלאכותית ולמידת מכונה. 

"בסיוע משרד המדע והטכנולוגיה כבר בוצעו שני מחקרים מדהימים, שבעבר יכלו להישמע כמו דמיונות של חולם פרוע במיוחד. האחד, שנעשה בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת מינכן, עוסק באלגוריתמים שמתרגמים כתב יתדות עתיק בגרסתו הדיגיטלית. הצלחנו ללמד את המודל הממוחשב יותר מ־25 אלף שורות טקסט בשפה האכדית! המודל שלנו קורא את היתדות הדיגיטליים ביותר מ־95 אחוזי הצלחה. מחקר נוסף, בשיתוף עם אוניברסיטת בר־אילן, עוסק בהשלמת טקסטים שבורים בשפה האכדית: הצלחנו להראות שהמודל שלנו לא רק משלים מקטעים שבורים, אלא גם יודע לכתוב טקסטים ארכיוניים נוסחתיים באכדית באחוזי הצלחה גבוהים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו