השבתת הספורט העולמי פגעה בגורמים רבים - כולם משמעותיים. ספורטאים, אוהדים, נותני החסות, אנשי תקשורת, ספקי אבטחה, מזון וציוד ספורט, עובדי ענף התיירות ועוד.
בין אלה יש קבוצה שנפגעת מעל כולם - בעלי המועדונים, שחלקם נאלצים לראות את פרויקט חייהם נעצר, הם נאלצים לקצץ בשכר לעובדים ומאבדים הכנסות רבות שעלולות במקרים הגרועים להביא את העסק לפשיטת רגל.
למרות שסיום התקופה עדיין לא נראה באופק והכל עדיין בהקפאה, קיבצנו שלושה בעלי מועדוני ספורט שמציגים כיצד נראה המשבר מהצד שלהם.
ישראל סטארט אפ ניישן. היו קרובים לעשות היסטוריה // צילום: אורן בן חקון
מנסים לראות מעבר לרבעון הנורא הזה // רוני בראון, מבעלי קבוצת ישראל סטארט-אפ ניישן
המרוץ האחרון שראיתי היה בדובאי, שהופסק בגלל החשש מקורונה שבסופו של דבר כלל לא פגעה שם. קרה כאן משהו שאיש מאיתנו לא חזה או נרשם אליו מראש. אין לנו מושג מה יהיה עם מרכז המודל שלנו העונה - השתתפות בטור דה פראנס. בלעדיו הרבה קבוצות יתקשו לתפקד, לכן אני מבין את התעקשות המארגנים לשמור - עדיין - על התאריך המקורי ולא למהר לבטלו. אנחנו אופטימיים ומנסים לראות מעבר לרבעון הנוראי הזה, כשהמטרה נשארה להגיע לטור דה פראנס עם דגל ישראל.
המשבר נפל לנו בדיוק באמצע העונה, רגע לפני כל המרוצים העיקריים של האביב והג'ירו ד'איטליה. יש לא מעט קבוצות שכבר שרויות בקשיים כלכליים בגלל היעלמות של ספונסרים. העונה פחות או יותר נמחקה, היא אולי תחזור בקיץ, אבל נותני החסות לא מקבלים את התמורה שלהם.
בהתאם, גם חלק מהבעלים נפגעו מאוד. הגישה שלנו במועדון ישראל סייקלינג אקדמי ובקבוצת הוורלד טור סטארט-אפ ניישן משתדלת להיות אחידה, ולפיה נקצץ מעט לכולם ונסחב את האלונקה הזאת יחד, כדי שנוכל להמשיך גם בשנה הבאה.
אנחנו לא רוצים לבצע מהלך חדצדדי, אנחנו מגינים על הרוכבים שמשתכרים מעט יחסית, אבל המציאות מחייבת לדעתי פשרה.
צריכה להיות השתתפות גם של הרוכבים, בטח של אלה שמרוויחים המון. זו הדרך היחידה שלנו ושל קבוצות נוספות לשמור על הזיכיון בוורלד טור. יש דיונים כלכליים אצלנו, כמובן, ודעתנו היא קיצוץ רוחבי ומשותף לכלל אנשי המועדון, אבל אנחנו מעדיפים שזה יהיה מהלך משותף עם שאר הקבוצות בדרג הוורלד טור - כהחלטה לקיצוץ שתגיע מטעם איגוד האופניים העולמי. מובן שחלק גדול מהעלויות הקבועות יישארו על המועדון.
סילבן אדמס ואני נמשיך לעמוד בכל הכוח מאחורי הקבוצה, ואני חושב שכולם צריכים לשמש דוגמה אישית בתקופה הזאת.
למרות הכל אני אופטימי. פתיחת העונה היתה ממש טובה ואני מאוד מקווה שהטור דה פראנס בכל זאת ייערך, גם עם מעט צופים ותחת לא מעט הגבלות. החבר'ה שלנו נראו נהדר לפני שהעונה נעצרה, ואני מקווה שעוד נראה אותם חוזרים להתחרות בקרוב.
שחקני ירושלים חוגגים. עד כה העונה שלהם היתה נפלאה // צילום: אלן שיבר
שומרים על הספורט הישראלי בחיים // אייל חומסקי, מבעלי קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל
ספק אם יש בעולם בן אדם יותר מתוסכל ממני ברמה הספורטיבית. אחרי שהפועל ירושלים לקחה שני תארים והיינו בדרך גם לאליפות ולתואר אירופי, לראות את החלום הזה מתנפץ זה קשה ומעורר מחשבות על המצב הקיצוני שהמדינה שלנו עוברת בכלל ועל הספורט שלנו בפרט.
קודם כל, אני מעריך, מוקיר ומזדהה עם אלונה ברקת. בתור אחד שחי את המשמעות הכלכלית והעסקית של משבר הקורונה, בתור מעסיק שנאלץ להוציא מאות רבות של עובדים לחל"ת, נראה לי שחלק מהספורטאים שלנו פשוט לא מפנימים את המציאות הקשה וחייבים להתבגר.
נכון שהם לא עובדים בעבודה רגילה, ונכון שעובדים צריכים לשמור על זכויות, אבל בזמן משבר עולמי כזה, בזמן שגם מנהלים בכירים עם משכורות גבוהות חווים ירידה משמעותית בשכר - במקרה הטוב! - כולם צריכים להבין שהמשחק השתנה. ברוח זו אני מציע לכולם, גם לבעלי הקבוצות וגם לשחקנים, לנהוג ברגישות יתר כדי שמפעל הספורט הישראלי לא יתפרק לנו בידיים.
זה גם הזמן שממשלת ישראל תתמוך בספורט ובקבוצות, לא רק בהצהרות אלא במעשים. הספורט שומר לא רק על הבריאות אלא גם על בריאות הנפש של האזרחים. בכל מקום בעולם, מהמקומות הכי מתקדמים ועד הנחשלים, תמיד יש את מגרשי הכדורגל והכדורסל והליגות השונות, שמאפשרים לאנשים להמשיך לחיות.
גם כשהחגורה מתהדקת ויש פחות כסף לבילויים ולבזבוזים, הספורט - התחרויות, הליגות, האצטדיונים והשידורים - משאיר אותנו בריאים מנטלית, והממשלה שלנו חייבת לראות בספורט משאב לאומי מרכזי, ממש כמו צה"ל, חברות התקשורת וחברות התשתיות.
במסגרת המאמץ לשמירה על הספורט שלנו אני חייב לציין את ראש עיריית ירושלים, מר משה ליאון, שדאג להיפגש, התעניין איך אפשר לעזור ועושה מאמצים גדולים כדי לתמוך בהפועל ירושלים. חשוב לי שגם האוהדים יידעו מזה, אבל בעיקר שראשי הערים והמשק שלנו ילמדו ממשה ליאון - ויעזרו לכולנו לשמור על הספורט הישראלי בחיים. הוא הרבה יותר חשוב ממה שאנחנו חושבים.
שחקני רעננה חוגגים. "הכדורגל הישראלי ישתנה" // צילום: עמי שומן
תלויים בדברים שאינם בשליטתנו // אשר אלון, בעלי הפועל רעננה
פעם היינו מדברים במושגים של לפני ואחרי המלחמה. היום אנחנו מדברים על מושגים של לפני ואחרי המגיפה. מה שיקרה בכדורגל הישראלי אחרי הקורונה יהיה שונה לגמרי ממה שהיה עד עכשיו - בהיבט של התקציבים, שכר וזכויות שידור. הרבה בעלים נפגעו כתוצאה מהמגיפה הזאת, וכדי להמשיך להחזיק את הקבוצות הם יצטרכו לקצץ בהזרמת הכספים.
בקבוצות הגדולות מדברים על פגיעה בגלל שלא מוכרים כרטיסים, אבל אצלנו הבעיה היא בספונסרים שדורשים את הכסף שלהם בחזרה עבור החודשים האלה. אם לצורך הדוגמה יש לנו הכנסות מספונסרים ופרסום של כ-2 מיליון שקלים - ספונסר אחד 200 אלף, אחד חצי מיליון והחברות שלי - ההפסדים שלנו בחודשיים-שלושה האלה יכולים לנוע בין 400 ל-700 אלף שקלים, ואנחנו כאמור קבוצה קטנה - תארו לכם מה הנזק שפוגע בקבוצות הגדולות.
המינהלת אמורה להעביר לנו את הכספים שמגיעים לכל הקבוצות, אבל מה יקרה אם זכיין השידור יגיד "לא קיבלתי את התמורה" ויבקש את כספו בחזרה? מה יהיה אז? מאיפה יגיע אלינו הכסף? מדובר במיליונים. ההיקפים מאוד גדולים, וזה מבלי לדבר על מה יקרה בעונה הבאה, שספונסרים עלולים לפחד ולא ירצו להשקיע, כי יכול להיות שיגידו שחלילה תהיה עוד התפרצות. אנחנו תלויים בהרבה דברים שלא בשליטתנו.
השחקנים לא מבינים את המשמעות המלאה של כל מה שקורה. כל אחד מסתכל דרך החור של הגרוש שלו. אצלנו ברעננה חלק מהשחקנים קיצצו בשכרם וחלק יצאו לחל"ת. לדעתי, בעונה הבאה 50 אחוזים מהשכר שלהם יירד, ואין מה לעשות, נפל דבר במדינה שלנו ובכל העולם. אולי בעקבות המגיפה הזאת כל הנושא הכלכלי בכדורגל שלנו יקבל פרופורציות.
בכל מקרה, נעשה את הכל כדי להמשיך העונה את הליגה. אופ"א גם הביעה תמיכה בקיום המשחקים, אפילו ביולי, כך שזה נותן פתח של תקווה, אבל לא נראה לי שנוכל לחזור להתאמן לפני חודש מאי, ונצטרך כמה שבועות כדי להיות מוכנים. אם הקבוצות יתאמנו ביוני ויקצרו קצת את הפלייאוף העליון, יהיה אפשר לעשות את זה, למרות שזה יהיה מאוד מוזר לשחק בשיא החום.
