"אני מבקש מעם ישראל - אל תקנו דברים מיותרים, זה יוצר מחסור אדיר בסל המזון של הנזקקים"

אלי כהן, גדלת בלוד, ראית מסביבך לא מעט עוני. אבל למצב כמו שאליו נקלעתם לפני כשלושה שבועות, אני בספק אם האמנת שאתה וארגון פתחון לב תגיעו. אפשר לומר שהעולם שלכם השתנה מן הקצה אל הקצה.

"זה נכון. עם פרוץ משבר הקורונה הודיעו על הגבלת התקהלות ל־100 איש, ונדרשנו לגייס 3,000 מתנדבים כדי להגיע ל־6,000 משפחות שבהן אנחנו מטפלים באופן שוטף. היינו מאושרים כשהצלחנו, אבל אז ההגבלה הצטמצמה לעשרה אנשים.

"לצד זה, כמות הפניות עלתה בצורה מדהימה והתווספו אוכלוסיות נוספות למעגל העוני. אם בפסח רגיל אנחנו מחלקים סיוע ל־6,000 משפחות, כאמור, בפסח הזה נחלק סיוע לכ־24 אלף משפחות. זה גידול של 400 אחוזים, וכמובן שלשם כך יש לנו יותר מתנדבים. בשנה רגילה יש לנו בערך 14 אלף מתנדבים. עכשיו בשבוע מסייעים לנו 3,000 מתנדבים. למעשה, אנחנו בקצב של פי 12. מה שעשינו בשנה אנחנו עושים בחודש".

איך עובד בימים אלו ארגון שחלק מרכזי מפעילותו, חלוקת מזון במרכז חלוקה, בעצם מחייבת מגע בין אנשים? הרי מדי יום חמישי המרכז שלכם מכיל 1,500 איש, מתנדבים ומקבלי סיוע.

"לקחנו את כל מרכזי החלוקה שלנו והפכנו אותם לתחנות עבודה. יצרנו שיטה של סרט נע: מגיע מתנדב, בשער הכניסה פוגש אותו מתנדב אחר שלנו, נותן לו הסבר קצר ומצייד אותו בערכות מגן כדי שהכל יהיה מחוטא ברמה הכי גבוהה - מסיכות, אלכוג'ל, חולצה חדשה.

"לאחר מכן הוא עובר בתחנות מזון שונות כאשר בכל אחת מהן כתוב מה הוא צריך לקחת. בסיום מחכה לו מתנדב נוסף שממנו הוא מקבל כתובת או שתיים, וממרכז החלוקה הוא נוסע היישר למקבלי הסיוע, שם הוא כמובן מאחל חג שמח ומשאיר את המשלוח מאחורי הדלת. לפני הקורונה, יום חלוקה שלנו היה נמשך חצי יום, כיום זה נמשך שלושה ימים, ובימים שלפני פסח זה ייקח שבוע וחצי רצוף, 24 שעות ביום".

איך משפיע המצב ברשתות המזון על היכולת שלכם להעניק עזרה?

"ביקשתי ואני מבקש ממשפחות בישראל - אל תקנו דברים מיותרים, כי זה יוצא מסל המזון של המשפחות הנזקקות. הרכישות המטורפות האלה, חסרות הפרופורציה, יצרו מחסור אדיר במוצרים".

"רכישות חסרות פרופורציה". קניות בתל אביב // צילום: גדעון מרקוביץ

רשתות המזון אומרות שלא חסרים מלאים.

"אנחנו חווים מחסור, וכל עמותות הסיוע חוות את המחסור הזה. חבילות מצות נמכרות היום לעמותות כמשקלן בזהב, אם בכלל ניתן להשיגן. ההסתערות הזו גם יצרה עליית מחירים הזויה. כיום אנחנו מחויבים לספק למשפחות ערכות חירום שכוללות מגבונים, אלכוג'ל, כפפות ומסיכות. מסיכה אחת, למשל, שפעם עלתה פחות מ־1 שקל, עולה היום 9 שקלים. נוצר שיא מטורף של ביקושים, ומנגד - הכל התייקר במכפלות".

תורמים גם בחל"ת

אנשים ועסקים תורמים בתקופה הזו פחות מהרגיל?

"ככלל, אצלנו 87 אחוזים מהישראלים תורמים שקל ומעלה כל שנה, שזה נתון פנומנלי, בעיקר כשיש 24 אחוז עניים, זאת אומרת שיש 15-10 אחוז עניים שתורמים בעצמם, שהם חלק מהנתינה. בנוגע למה שקורה עכשיו, אולי תופתע, אבל דווקא בציבור הפרטי יש עלייה של 20-15 אחוזים בתרומות. מצד שני, יש ירידה של 15-10 אחוזים בתרומות של עסקים, שככל הנראה חוו ירידה בהכנסות. גם אם התרומות היו נשארות זהות, זה עדיין לא היה מגשר על הפער מול הגידול האדיר בהוצאות".

איך אתם עומדים בפער הזה? נשמע שאם תמשיכו באופן הזה גם אתם תיאלצו בקרוב לעמוד בתחנה לחלוקת מזון.

"התחברנו לעמותות הגדולות ופנינו למשרד הרווחה כדי לטפל בסוגיה הזו בצורה רחבה יותר. מעבר לכך, לעמותות הגדולות יש יותר משאבים, אבל לא נוכל להמשיך כך לאורך זמן. אף אחד לא יוכל. לצד הפעילות שלנו, הממשלה תצטרך לקחת את המגזר הזה בצורה משמעותית מאוד. להקצות משאבים ופרויקטים שיסייעו לאוכלוסיות הללו. כשנחזור מהמשבר, האוכלוסיות האלה יסבלו עוד יותר, הרי בני 60+ שהוצאו לחל"ת יהיו הראשונים שלא יחזרו למעגל העבודה". 

מדברים על תוכנית כלכלית של 80 מיליארד שקלים למשק. זה נשמע מבטיח.

"זה אפילו לא טיפה בים, מה גם שעל אחוז נכבד מבין הדברים כבר הכריזו, ועכשיו פשוט הכריזו שוב. חצי מהדברים הם הלוואות, ואני לא מבין מי יכול לקחת הלוואות בתקופה הזו. מעבר לכך, לא ראינו עדיין כסף שמוזרם בצורה ייעודית לפרויקטים, וגם לא פיצוי הולם לנפגעים. מדברים על סיוע של כמה אלפי שקלים לעצמאים. מה עושה עצמאי שיש לו שניים־שלושה עובדים? סיוע של 4,000 שקלים לאנשים מעל גיל 67? מה עושים עם זה? זה לא רציני להתייחס לזה".

|עוני במחי לחיצת כפתור. מתוך "בחזרה לעתיד" (1985)

ההערכות מצביעות על מיליון מובטלים, אולי גם ביום שאחרי הקורונה. איך אתם נערכים לכך?

"אני מקווה שאלה נבואות זעם. אני מצפה לאחריות חברתית מצד ארגונים, שישיבו עובדים למקומות העבודה גם אם זה כרוך בפחות רווחיות. אני מצפה לאחריות אנושית גם ברמה הלאומית, כחלק מהערבות ההדדית המפורסמת שלנו כעם, שעומדת עכשיו למבחן. עכשיו, למשל, רוב המתנדבים שלנו הם כאלה שהוצאו לחל"ת או איבדו את עבודתם".

כמה משפחות עניות אתה צופה אחרי משבר הקורונה?

"לפי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, יש כיום כ־435 אלף בתי אב שחיים מתחת לקו העוני. עכשיו יש הכפלה או שילוש של הנתון הזה. אחרי הקורונה, נראה עלייה של לפחות 30 אחוזים במספר הזה". 

להכיר את מקבל הסיוע

מי בכלל נחשב עני בישראל?

"קו העוני מתפרסם פעם בשנה. דו"ח העוני של הביטוח הלאומי קובע מי נחשב עני ברמה של סכום: משפחה בת 4 נפשות, שני הורים ושני ילדים, אם היא מכניסה יותר מ־9,199 שקלים היא לא נחשבת ענייה. כשאתה מגדיל את ההכנסה למשפחות האלה ב־25-30 אחוזים זה משמעותי מאוד". 

אתה נמצא בקשר בלתי אמצעי עם מקבלי הסיוע?

"אנחנו הארגון הגדול בארץ שנוגע בנזקקים באופן ישיר. עד היום אני מסתובב במרכז הסיוע. לא מזמן נתקלתי בגברת שמקבלת מאיתנו סיוע כבר 11 שנה, ומאופיינת ברעש ובמצב הרוח הרב שהיא עושה. פתאום ראיתי שהיא שקטה, יושבת בצד. שאלתי אותה מה קרה, ולהפתעתי היא ענתה לי, 'עוד מעט אני הולכת למות'. היא סיפרה לי ש'בעין אחת אני לא רואה, ובקרוב גם בעין השנייה אפסיק לראות; ואז אפילו לא אצליח לקחת אוכל, ואני פשוט אמות לבד בבית'.

"לאחר בדיקה גילינו שיש לה קטרקט, ניתוח פשוט שנמצא בסל הבריאות. אחרי חודש היא סיפרה לנו שהחזרנו לה את מאור עיניה. זו דוגמה לחשיבותה של ההיכרות האישית עם מקבלי הסיוע".

הדוגמה שלך מצביעה על האופן שבו אוכלוסיות עניות עלולות להתמודד עם גורמי סטרס והלכי רוח שליליים. גוף לא מבוטל של מחקר מצביע על כך שעוני הוא במידה מסוימת עניין פסיכולוגי. ההתמודדות היומיומית שלהם עם גורמי דחק מובילה, לעיתים, לראייה מצומצמת לטווח הקצר וקבלת החלטות שנויה במחלוקת - ויוצרת מעגל שגורם לשימור והנצחת העוני. עד כמה עוני הוא בכלל עניין מנטלי?

"אני מסתובב במרכזי הסיוע ומנסה למצוא מכנה משותף, מה גרם לכולם להיות כאן. אני חייב לומר שבשמונה שנים לא הצלחתי למצוא מכנה משותף, פרט לאחד: אנשים שהחיים שמו להם על הכתפיים מסע שסובייקטיבית הם לא מסוגלים להתמודד איתו. כמו למשל הגברת עם הקטרקט, שעבור אדם אחר יכול להיות שזה בכלל 'נון־אישיו'. יש דברים שהאנשים האלה מתקשים להחזיק, ולכן ייתכן שגם כשהם לא יהיו עניים בכסף, הם עדיין יהיו עניים". 

נוכח הדברים שאתה אומר, עושה רושם שהמיקוד בכל הקשור למיגור העוני צריך להיות בפן החינוכי־פסיכולוגי. להוציא את האנשים ממעגל העוני שנמצא בראש שלהם, בראש ובראשונה.

"בהחלט, זה חלק מהעניין. אנחנו מפעילים את תוכנית 7 (שנוכח המצב הופסקה בינתיים; ר"פ) לנערים ולנערות החל מכיתה י', שנמשכת 7 שנים אבל קיימת כבר 16 שנים ונבנתה עם פרופ' יוסי קטן ז"ל מאוניברסיטת תל אביב. במחזור הפעילות האחרון היו בתוכנית כמעט 1,000 בני נוער.

סממן לעושר? ילדים מול מסכים // צילום: GettyImages

"הבנו דרך פרופ' קטן שכחברה אנחנו מאבדים את הנוער שלנו במקרים רבים בתקופת החטיבה העליונה, בצבא וגם בתחילת האזרחות, בעיקר כשאין להם יד מכוונת. במקרים כאלה נורא קל למצוא את עצמך בגיל 25-24 יושב על הברזלים, עם 3-2 ילדים, לא בטוח שמאותה אישה, והנה מוצר רווחה לתפארת כמעט עד סוף ימיו. 

"אנחנו אוספים את אותם אנשים לתוכנית מקצועית, עם אנשי מקצוע בעלי תארים מתקדמים במקצועות טיפוליים ועם ניסיון בהנחיית קבוצות. עובדים איתם בקבוצה על העצמה, פיתוח כישורי חיים, על זה שבהרגשה הם לא יהיו עניים. מלווים אותם גם בצבא, מפני שמחקרים מראים שבהיעדר שירות צבאי, העתיד שלהם לא מזהיר.

"צריך להבין, מעגל העוני הוא מונח מחקרי: 78 אחוזים מהילדים שגדלים בבית עני יהיו מבוגרים שחיים בעוני. אבל במהלך 16 השנים של התוכנית - 84 אחוזים מבני הנוער שעברו בה עובדים ולא יגיעו אלינו לקבל מזון. הם שברו את מעגל העוני. זה נתון פנומנלי". 

"דרושה תוכנית לאומית"

גישות שמרניות לטיפול בעוני מדברות על אינטגרציה, חיבור בין תחומים ומשרדים - רווחה, חינוך, תעסוקה, בריאות, תחבורה. אתה רואה את זה קורה?

"היינו בעבר בוועדה לפניות הציבור בכנסת, ואחד הסמנכ"לים הבכירים במשרד הרווחה אמר שלמשרד שלו אין מנדט לטפל בעוני. בהתחלה נורא כעסנו אבל הוא צודק, כי באמת נדרשת כאן אינטגרציה. בישראל אין תוכנית לאומית לטפל בעוני, אין תקציב מסודר לכך.

"העוני בוער יותר מאיראן" // צילום: דודו גרינשפן

"ישראל מובילה כל מדד עוני בעולם המערבי, ולמרות זאת אין שום תוכנית לטפל מערכתית בסוגיה. סוגיית העוני היא הבעיה הכי בוערת שלנו כמדינה, והרבה יותר בוערת מאיראן. האיום הקיומי האמיתי על מדינת ישראל הוא העוני, הרווחה".

אופיו של האיום הזה, העוני, השתנה עם השנים. כיום אפשר לעיתים לראות גם הומלס עם טלפון חכם, לבוש במותגים. נראה שתרבות השפע, העידן המשגשג שבו אנו חיים, טשטשו את מושג העוני.

"אם להתייחס לטלפונים, הרי הם יוצרים טשטוש מסוים. המדינות הכי מתקדמות היום בעולמות הטיפול בעוני הן מדינות סקנדינביה. עשו שם מחקר על טלפונים חכמים, ושאלו אם ילד שאין לו טלפון חכם נחשב עני. אז בעיניי התשובה היא כן. ילד שכל ההתנהלות החברתית סביבו היא בסמארטפון והוא בלי סמארטפון, הוא עני בתחושה, בהרגשה, וזה בוודאי עלול להשפיע על עתידו".

"לקראת פסח עצוב מאוד"

בשיחת רקע בינינו, לפני משבר הקורונה, ציינת בפניי ש"בעוד שניים־שלושה עשורים אנחנו יכולים לחצות את רף ה־50 אחוזים אוכלוסייה ענייה, שזו בערך ההגדרה של מדינת עולם שלישי, שאין לה מקום בשכונה שאנחנו חיים בה". איפה זה עומד היום נוכח המשבר הנוכחי?

"זה כמו בסרט 'בחזרה לעתיד'. בגלל הקורונה אנחנו מדלגים על עשורים כמעט במחי לחיצת כפתור. כרגע אנחנו בהחלט באזורים האלה, קרובים אליהם הרבה יותר. אנחנו צריכים שהממשלה תטפל באותה נחישות ומיידיות בעניין הכלכלי־חברתי כמו שהיא מטפלת כרגע בעניין הבריאותי סביב הקורונה, ואת זה לצערנו אנחנו עדיין לא רואים".

ערב חג הפסח, חג שמסמל את היציאה מעבדות לחירות, אתה חושש יותר מבשנים עברו שמשפחות רבות ייאלצו לשבת מול שולחן חג ריק מאוכל?

"אנחנו לקראת פסח עצוב מאוד, כי כנראה ההורים של כולנו יעבירו את החג הזה לבד. האנשים שאנחנו מטפלים בהם בפתחון לב הם כמו הילדים שלנו, אם לא נשים להם את האוכל צמוד לדלת - אין אף אחד אחר שיעשה זאת. 

"ברמה האישית אני מרגיש בעיקר אחריות כבדה. אנחנו עושים הכל כדי להימנע מאותן תמונות של קשישים שעושים את החג לבדם, וגם אין להם כלום על השולחן. אנחנו עובדים לילות כימים כדי להימנע מכך. זו תמונה שאסור לנו לקבל בשום אופן".

"הכיסא הכחול" יארח מדי שבוע מומחים ומשפיעים מתחומים שונים ומגוונים

Ranp@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו