רס"ן א' (35) מבאר שבע עלה לישראל ב-1999 מאוקראינה כדי ללמוד בתיכון ישראלי, להתגייס לצבא ולהגשים את חלומו הציוני – להקים משפחה במדינת ישראל. כשהוא התגייס הוא החל את שירותו הצבאי כלוחם בחיל השריון, ומאוחר יותר אף שירת כקצין שריון בחטיבה 401.
לאחר תפקידו כקצין שריון החליט לעשות הסבה ויצא לקורס טיס, אותו עבר בהצלחה והפך לטייס. כיום משרת א' במרכז האש בפיקוד הדרום ואחראי במסגרת תפקידו על בנק המטרות ברצועת עזה.
לפני כחודש טסה בתו סופי בת החמש עם דודתה לקייב לביקור אצל סבתא. "התכנון היה לאסוף אותה בפסח מקייב ולהמשיך לחופשה משפחתית באירופה", מספר א'. מה שהם לא תכננו היה ההתפשטות של נגיף הקורונה בעולם ועמו סגירת השמים, מה שגרם לסופי להיתקע בקייב בעוד אביה ואמה נותרו בישראל.
שערי מדינות העולם החלו להיסגר וכל הטיסות לאוקראינה התבטלו וא' ורעייתו החלו במבצע חילוץ פרטי משל עצמם. "התחלנו במרוץ נגד הזמן להחזיר את סופי הביתה", מספר א'.
שבועות של ניסיונות להחזיר את סופי לא צלחו, כשביום שישי האחרון למד א' על טיסות החילוץ של חברת ישראייר. "ידעתי שאני חייב לנצל את ההזדמנות", הוא משחזר. "בהחלטה משותפת עם רעייתי ובהבנה ששערי אוקראינה עלולים להיסגר בקרוב, החלטנו להעלות את סופי לטיסה בליווי דיילות". לאורך התהליך התגלו מספר אתגרים, בין היתר גילה הצעיר של סופי, שהיווה פקטור גדול בהחלטה. "אני מכיר חלק מהטייסים בחברה, שירתנו ביחד בטייסת במשך שנים והם עזרו לי המון לקבל את האישורים להחזיר את הבת שלי בבטחה״. הסבתא מסרה את סופי לצוות הדיילות בקייב והיא החלה את מסעה, הדרך הביתה.
אך לא היה זה סוף הסיפור. באותן שעות מלחיצות, כשבתו עושה את דרכה הביתה לאחר חודשים שלא התראו, נשמע אזעקת צבע אדום בעוטף עזה. רס"ן א' לא עזב את מחוייבותו לצה"ל ולמדינה, והמשיך באותו הזמן בתפקידו החשוב, לוקח חלק במאמץ ההגנה והתקיפה ברצועת עזה.
לאחר מספר שעות, אחרי שעברה שלושה צוותים שונים, הגיעה סופי הקטנה לידי אביה ומשפחתה בישראל. מסעה הארוך והמאתגר הגיע לסיום. "אני גאה במדינה שלי ומתרגש מכל האנשים שנתנו יד ועזרו לי להשיב את בתי, יישר כוח", מסכם א' את המסע הארוך הביתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו