נאבקים במחלה - לא בחולים: נפגעי הקורונה אינם מצורעים

אין ספק שהתמונות הראשונות של הלבוש המיוחד מאוד של הצוותים בבית החולים שיבא שטיפלובחולי הקורונה, ועוד לפני כן בישראלים שחזרו מספינת הנופש ביפן - נחרתו בזיכרון הקולקטיבי כמאיימות מאוד.

כאילו הגיעה לישראל ולעולם מגיפה מזעזעת מהעולם החיצון, שצריך בכל דרך אפשרית לברוח מבני האנוש החשודים שנפגעו ממנה. גם התמונות של הלבוש המיוחד של הצוות שספר את פתקי ההצבעה ב"קלפיות הקורונה" בבחירות האחרונות, נצרבו בציבור כחלק מהאיום הקיצוני חסר התקדים מהמחלה.

ברור שההתמגנות והזהירות הן הכרחיות ומחויבות המציאות. ברור גם שמגיפת הקורונה אכן מאיימת - לפי התרחישים הקשים של משרד הבריאות - להביא לפגיעה קשה וחסרת תקדים באלפיחולים קשים, וחלילה גם למותם. אין גם ספק שמדובר באיום הרפואי החמור ביותר על האנושות כולה זה כ־100 שנה ויש להיערך אליו ככל האפשר, גם אם ההיערכות קשה מאוד לציבור.

עם זאת, למשרד הבריאות, לבתי החולים ולקופות החולים יש גם תפקיד מוסרי חשוב ביותר לא פחות מהתפקיד הראשון במעלה של ההתמודדות עם המחלה: לנסות להפחית, ככל האפשר, את הבידוד החברתי הקשה מאוד של החולים ואת ההרחקה הקיצונית של המשפחות מהחולים, בעיקר החולים הקשים ועוד יותר אלה הנוטים למות. זה נחשב כמעט מובן מאליו, אבל הקשר של חולים עם בני המשפחה הוא נדבך משמעותי בהגדלת סיכויי ההחלמה והריפוי של חולים.

בשבוע האחרון חזרו שוב ושוב תיאורים קורעי לב של משפחות שלחולי קורונהשנפטרו, שלא ניתן להם להיפרד או לראות את יקיריהן בשעותיהם האחרונות, כפי שמקובל תמיד וחובה תמיד במצבים אלה כשלא מדובר בחולי קורונה. בגלל ההגבלות החדשות משפחות אלה גם לא יכולות הרי לקיים הלוויה כמקובל, ואפילו לא לקיים שבעה כנהוג, ואפשר לראות זאת בזמן האחרון במודעות האבל מכמירות הלב, כשבהן משפחות מודיעות שאין להגיע להלוויה ולשבעה. אל הקושי הבלתי נתפס הזה נוסף גם הריחוק והרתיעה החברתיים, שמתארים חלק מהחולים וחלק מהמשפחות של החולים שנפטרו מהמחלה - וזאת בגלל החשש הדמוני מהמחלה, שגורם לאנשים לחשוב שגם בני משפחתם יידבקו חלילה.

אלא שלמרות מציאות קשה ובלתי נתפסת זו - ואולי דווקא בגללה - משרד הבריאות לא פרסם עד עכשיו כל הנחיות מיוחדות כלשהן לבתי החולים בקשר לדרכים שבהן אפשר, בכל זאת, לקיים קשר ומפגשים עם החולים, ובעיקר עם החולים הקשים מאוד, חלקם בשעותיהם האחרונות.

אתמול, כשוחחתי על כך עם בכירים במשרד הבריאות, במד"א ובבתי החולים, כולם אמרו לי שזו באמת בעיה קשה, ושדווקא יש דרכים טכניות לאפשר לבני משפחה לבקר את החולים האלה ובו בזמן לשמור עליהם כדי שלא יידבקו במחלה ויפיצו אותה - אלא שמשרד הבריאות לא חשב על כך עד עתה. המשרד חייב להתעשת ולפעול כדי לצמצם את הסבל הקשה מנשוא של חולי הקורונה ובני משפחתם ולמצוא דרכים כדי לא לגרום לחולי הקורונה להיות בודדים, מנודים ומצורעים, ולא לגרום למשפחותיהם להרגיש שבלי להתכוון - מענישים אותן בהרחקה טוטאלית ואכזרית מיקיריהן בשעותיהם הקשות ביותר בסוף חייהם.