"ברגעים כאלה, מילים כמו 'שליחות' ו'ערבות הדדית' מקבלות משנה תוקף"
זיו קרסל, מנהל שירות טיסה בישראייר, התנדב לעבוד באחת משתי הטיסות שהמריאו לאיטליה כדי להחזיר הביתה 260 ישראלים • גם עם חליפת מיגון, היה ברור לו שמדובר בסיכון • "אני בודק כל הזמן אם יש לי תסמינים, אבל הקורונה היא משנית - עניין אותי יותר לעזור לאנשים"
, עודכן

זיו קרסל זוכר בדיוק את הרגע שבו הציץ דרך חלון המטוס, שניות לפני הנחיתה ברומא ביום שני בערב. העיר, שהיתה תמיד שוקקת חיים, פקוקה, תזזיתית ומפויחת, נראתה כאילו קפאה בזמן. הכבישים היו ריקים, כמו בעיר רפאים. שום מכונית לא נראתה ברחובות, גם לא הולכי רגל.
זיו (55), מנהל שירות טיסה (פרסר) בישראייר, התנדב לשמש דייל על טיסה 344 מרומא, אחת משתי הטיסות של החברה שהחזירו לאיטליה עשרות תיירים מישראל, והביאו ארצה 260 סטודנטים ישראלים לרפואה, שביקשו להימלט מהמדינה שהפכה למוקד הקורונה באירופה (160 ישראלים הגיעו בטיסה מרומא, ו־100 נוספים הגיעו בטיסה ממילאנו).
אחרי שהתיירים האיטלקים יצאו מהמטוס התמגן קרסל בסרבל הלבן, בכפפות, במסיכה ובמשקף גדול - בדיוק כמו הרופאים במחלקות הקורונה בבתי החולים. בעודו ממתין לנוסעים, הביט החוצה מהמטוס בשדה התעופה לאונרדו דה וינצ'י. נראה היה לו כאילו נחת בסוף העולם.
"בימים רגילים זה אחד משדות התעופה העמוסים ביותר, עם תנועה גדולה של מטוסים באוויר ובקרקע, ופתאום הכל עמד מלכת", הוא אומר, זמן קצר לאחר שובו לישראל. "כל מטוסי אליטליה עמדו ליד מסלולי ההמראה, וכל השערים היו ריקים מאנשים. זה מטורף.
"לא היה לי יותר מדי זמן לחשוב על המשמעות של המראות האלה, כי נערכנו לקראת הישראלים. שמנו עבורם על כל מושב כריך ובקבוק מים, כדי לצמצם איתם מגע עד כמה שאפשר. זו בהחלט לא היתה טיסה שגרתית, שבה האינטראקציה בין הצוות לנוסעים היא תמיד חלק מהעבודה.
"באותם רגעים, מילים כמו 'שליחות' ו'ערבות הדדית' מקבלות משנה תוקף. חברים אמרו לי שאנחנו עושים היסטוריה, שייתכן שהדור הבא ילמד עלינו במסגרת שיעורי האזרחות, אבל אני עוד לא קולט. השבוע היו לי עוד שתי טיסות חילוץ, לפראג ולווילנה, וזה מה שחשוב כרגע. אולי, אחרי שהכל יירגע ומפלס הלחץ של כולם יירד, אוכל להתגאות, בשקט בפנים, על מה שעשיתי. סייעתי להחזיר ישראלים למדינה באחת התקופות הקשות ביותר בעולם".
לא פחדת? במיוחד שרוב הסיכויים שחלק מהסטודנטים הישראלים נושאים את הנגיף?
"אם אחלה, אתמודד ואבריא. אני תמיד אופטימי, ומעדיף לא להסתכל על הצד השלילי. אני ער לתסמינים ובודק אותם כל הזמן. לא רק בגללי, אלא בעיקר בגלל המשפחה, האנשים שעובדים לצידי והנוסעים שאיתם אטוס. כשהחזרנו את התיירים האיטלקים לרומא, חבשנו מסיכה ולבשנו כפפות, אבל בהחלט עבר לי בראש שמישהו מהם עלול להתגלות כחולה. אני מקווה שבאיטליה יהיו אחראים מספיק כדי להודיע לנו, ואז אכנס לבידוד.
"אני לא מהלחוצים, וגם לא ממלא את הבית באוכל או בנייר טואלט. אומרים שמי שחולה מפתח חיסון למחלה, אז אפשר למצוא בזה גם משהו חיובי. כנראה בסופו של דבר כולנו נחלה בקורונה, בדיוק כמו שאין אדם שלא חלה בשפעת. אז לא ממש משנה מתי זה יקרה לי".
קיבלת תוספת סיכון?
"לא. אני לא עושה את זה בשביל הכסף".

זיו במדי היום-יום שלו // צילום: מוני שפיר
עבור זיו הטיסה לאיטליה היא נקודה אחת בדרך, במסגרת ההתמודדות יוצאת הדופן שלו עם התפשטות הקורונה. במקום להסתגר בבית או להעדיף לצאת לחל"ת, הוא בחר לקחת חלק בטיסות החילוץ של ישראייר באירופה.
הוא מתגורר בלוד עם בת זוגו, אולגה (45), שעובדת כאשת צוות קרקע בנתב"ג, ועם אחד משני בניו, (23), בנה (26) ובתה (24). בנו הגדול (27), מתגורר בדירה משלו. זיו עבד כסוכן ביטוח כשהחליט, בדיוק לפני 20 שנה, להחליף מקצוע.
"חיפשתי שינוי, ורציתי עבודה שתעלה לי חיוך על הפנים. דייל נשמע לי מעניין, מאתגר ומיוחד, ולא טעיתי. במקביל, פתחתי עם שותפה חנות פרחים בפתח תקווה".
ב־16 השנים האחרונות הוא משמש מנהל שירות טיסה בישראייר, אבל שום דבר לא הכין אותו לתקופה המשוגעת הנוכחית.
"זה התחיל ב־7 במארס, כששובצתי לטיסה למינכן. שלושה ימים אחר כך התברר שעל המטוס היו שמונה נוסעים, חלקם חזרו מאתרי סקי באוסטריה, והם נמצאו חולים בקורונה. הספקתי לטוס לסוצ'י (רוסיה) ובחזרה, ואז קיבלתי את ההודעה מישראייר שאני צריך להיכנס לבידוד.
"ניצלתי את השבועיים לעבוד בגינה. במקום הפועלים שהיו אמורים לעבוד אצלי, הרסתי אותה בעצמי וסחבתי לבד 3 טונות של חול בדליים. זו היתה עבודת פרך, ועשיתי אחלה כושר. מאחר שהייתי באמצע קורס של מדריכי טיולים, ניצלתי את הזמן הפנוי כדי לקרוא על רומא ועל טיולים באיטליה".
בעודו בבידוד, וכשמצבת הדיילים והדיילות בישראייר הצטמצמה ל־20, כי רובם יצאו לחל"ת, התקבלה בחברה ההחלטה להוציא טיסות חילוץ כדי להביא לארץ ישראלים מאירופה. 13 הטיסות הראשונות היו למולדובה, אוקראינה, רומניה ולונדון, והביאו איתן כ־2,000 איש. זיו הביט בחבריו בעיניים כלות וחיכה לרגע שבו יוכל כבר להצטרף אליהם.
"ביום שיצאתי מהבידוד והתברר שאני בריא, התבקשתי מישראייר להגיע למשרדי החברה כדי לעשות רענון על טיסות פנים במטוסים קטנים. 14 שנה לא טסתי במטוסים כאלה, והייתי אמור לעבוד על הטיסה שיצאה לאילת ביום שני השבוע. אבל אז הכל השתנה".
ביום שני בערב היתה ישראייר אמורה להוציא טיסת חילוץ של 76 סטודנטים מזאגרב, בירת קרואטיה. אבל ביום ראשון בבוקר אירעה במדינה רעידת אדמה בעוצמה של 5.3 בסולם ריכטר, הרעש החזק ביותר במדינה זה 140 שנה.
הסטודנטים הישראלים נאלצו להתפנות מבתיהם מחשש להתמוטטות, ומצאו עצמם ברחוב, ללא קורת גג, חשופים להידבקות בקורונה. לישראייר הגיעו תחינות לעזרה מהסטודנטים ומבני משפחותיהם, והוחלט להקדים את הטיסה ליום ראשון בערב. זיו היה אחד הראשונים שהתבקשו לעלות עליה - והוא השיב בחיוב ללא היסוס.
"מכיוון שמצבת כוח האדם שלנו הצטמצמה, אין לנו יותר שגרת טיסות", הוא אומר. "כל 20 הדיילים והדיילות נמצאים בכוננות תמידית. גם אם לא היו מבקשים, היה ברור שאתנדב לטיסה לזאגרב. תמיד הייתי כזה. גם בצבא, כלוחם בתותחנים בלבנון, התנדבתי לכל יציאה של פתיחת ציר. סיכונים הם חלק מהחיים שלי, וזה קיים אצלי גם בהשקעות כלכליות.
"הקורונה הפכה להיות משנית בסיפור הזה. עניין אותי יותר לעזור לאנשים שרוצים לחזור לארץ. השאלה היחידה ששאלנו, הדיילים, היתה אם השדה כשיר לנחיתה ולא ניפגע מרעידת האדמה.
"בגלל הקורונה, הצטיידנו בכפפות ובמסיכות, ושמנו מראש על המושבים בקבוקי מים וקרקרים. לא היתה מכירה של אוכל או דיוטי פרי, והסברנו לנוסעים למה אנחנו מצמצמים מגע. אין ספק שזו היתה טיסה יוצאת דופן. היא נראתה כמו תיבת נוח. לא מעט סטודנטים עלו עם בעלי חיים, חלקם עם כלבים גדולים, שאסורים ביומיום לטיסה".
היו בקשות חריגות מצד הטסים?
"לא. זו טיסה קצרה של פחות משלוש שעות, אז אין שמיכות או כריות. אולי כי הם צעירים, אף אחד מהם לא ביקש לקום ולחלץ עצמות. היו כמה ספורים שביקשו עוד מים. מכיוון שהמטוס היה חצי ריק וריווחנו ביניהם, שני סטודנטים שאלו אותי אם אפשר לדבר עם חברים, שיושבים קצת רחוק מהם. ביקשתי מהם להישאר במקום".

צוות האוויר בטיסה מרומא // צילום: מוני שפיר
במסגרת טיסות חילוץ הסטודנטים, הוחלט בישראייר להוציא גם שני מטוסים לרומא ולמילאנו, למרות סכנת ההידבקות. שגריר ישראל ברומא, דרור אידר, פעל לתיאום הטיסות מול השלטונות האיטלקיים ולקבלת אישורי הנחיתה וההמראה בשדות התעופה, שפעילותם הופסקה כמעט לגמרי.
זיו התנדב מייד לטיסה לרומא, ביחד עם מנהל שירות טיסה נוסף ושני דיילים. "היה ברור לנו שהטיסות האלו מחייבות היערכות מיוחדת, כמו שהיה ברור שהסיכוי שכלל הטסים יהיו נקיים מקורונה שואף לאפס. כאן לא הסתפקנו במסיכות ובכפפות, כי זה לא מספיק מיגון לטיסה של שלוש שעות, למרות שהסירקולציה במטוסים היא מהירה ואין אפקט של חממה, כמו שרבים חושבים".
מה אמרה בת הזוג שלך? מה אמרו ההורים, הילדים?
"ההורים שלי נפטרו, אז ההתלבטות הזאת לא קיימת, לצערי. הילדים שלי גדולים וסומכים עלי. שוחחתי עם הקטן, שגר איתנו בבית, ובהתחלה הוא שאל אם אני מפגר או שסתם השתגעתי.
"יש לו אמון מלא בי, אבל מטון הדיבור שלו הרגשתי שהוא לא ממש מרוצה מההחלטה. הבת של אולגה שאלה אם אני לא מפחד, וכמה גדול הסיכוי שאביא את המחלה הביתה. הסברתי לה שאנחנו ממוגנים לגמרי, אבל אחרי שאחזור, איזהר בכל מקרה ממגע איתם.
"אולגה עיקמה את האף ושאלה למה אני צריך דווקא את הטיסה שלכאורה הכי מסוכנת מבחינת ההידבקות. מצד שני, היא בעצמה עובדת בצוות הקרקע, אז היא בסך הכל מבינה. היחידה שלא קלטה כל כך מה עובר עלי היא השותפה שלי בחנות הפרחים. מבחינתה אני מסתכן יותר מדי".

הטיסה מרומא // צילום: יח"צ ישראייר
למרות הלבוש המסורבל שלבש בטיסה, הוא הרגיש מצוין. "לא תמיד קל לנשום בחליפת המגן, אבל הייתי מוטרד יותר מהזמן שנאלצנו להמתין בשדה התעופה ברומא. היה איחור של ארבע שעות בהמראה, כי היינו צריכים להחתים את כל הסטודנטים על הצהרת בריאות ועל התחייבות להיכנס לבידוד.
"חיכינו במטוס הריק, והצחיק אותי לראות את עצמי ככה. מעולם לא חשבתי שאלבש משהו שדומה לחליפת חלל. עברתי בראש על התדריך שקיבלנו לפני הטיסה, ועל כך שצריך להסביר לסטודנטים בעדינות למה לא נתקרב אליהם. לא רציתי שהם ירגישו כמו מצורעים, למרות שאנחנו ממש לא רואים אותם ככה".
חששת להידבק למרות חליפת המגן?
"לא. זאת חליפה שמשמשת גם רופאים. חוץ מזה, אני יכול להיתקל בחולה גם ברחוב בלי לדעת. ליתר ביטחון, שמנו על הידיים שתי שכבות של כפפות".
מה חשבת על הסטודנטים?
"מצד אחד הבנתי אותם. הם רצו להימלט מהמוקד האירופי הכי גדול וחוששים, בצדק, מאי הוודאות. מצד שני ניסיתי להבין למה לוקח לצעירים האלה כל כך הרבה זמן להחליט לחזור הביתה. הרי הם יכלו לעלות לטיסות גם לפני שבועיים או שלושה. מה הם חשבו שיקרה? אני באמת לא מבין. אני גאה בישראייר, שלא מתעסקת בשאלות האלה, ורואה מול עיניה רק את הצלתם".
בחצות של יום שני עלו הסטודנטים למטוס. "כולם נכנסו עם כפפות ומסיכות, למעט אחד שאמר שאין לו, אז נתנו לו משלנו. ראו עליהם את תחושת ההקלה. הם לא היו מבוהלים, ולא הפסיקו להודות לנו על שהגענו להציל אותם. חשבתי שאם יקרה אירוע רפואי קיצוני, יש פה עשרות אנשים שיוכלו לסייע - הרי כולם לומדים רפואה. זה היה כמו בית חולים מעופף.
"הבטתי בהם, ראיתי את החיוניות שלהם. כולם נראו לי בריאים, אני מקווה שאף אחד מהם לא יחלה. השתדלתי לא לחשוב על העובדה שאנחנו פוטנציאל לגוש של קורונה מעופפת.
"הטייס, חגי כנען, אמר במערכת הכריזה כמה אנחנו גאים להחזיר אותם למשפחות שלהם, והם מחאו לו כפיים. אחר כך הסברנו להם למה אנחנו עומדים רחוקים מהם, וביקשנו שלא יעמדו בתור לשירותים, כי זה בניגוד להוראות משרד הבריאות.
"הם כיבדו כל בקשה. עמדנו במטבח במשך רוב הטיסה, ואף אחד לא ניגש אלינו, למעט סטודנט שביקש ממני מסיכה שלנו, כי היתה לו מסיכת מנתחים פשוטה.
"הצצתי עליהם מדי פעם דרך וילון המטבח, שהיה סגור כל הזמן, ואף אחד לא קם, לא הפריע, לא הרעיש, כולל משפחה של ישראלים עם ארבעה ילדים קטנים, שלא היו חלק מקבוצת הסטודנטים. אני חושב שזו היתה אחת הטיסות השקטות והרגועות ביותר שהיו לי ב־20 השנים שבהן שאני עובד בחברה. מרוב שעמום, אכלתי כל הטיסה".
מה חשבת על ההתנהלות של חלק מהצעירים שחזרו מפרו, כשסירבו לחתום על טופסי התחייבות להיכנס לבידוד ואפילו השתעלו במכוון על דיילי הקרקע?
"זו היתה שערורייה ממש. הם המשיכו בטיול שלהם למרות כל ההתראות, והרי יכלו לחזור הביתה לפני כן. הם כל כך בכו ברשתות החברתיות, התחננו לעזרה, ואז, כששלחו להם מטוס מהארץ, כמה מהם לא הכירו תודה. זה היה מחפיר לראות".
זיו חזר לישראל ביום שלישי לפנות בוקר, כשהוא מותש. "הסטודנטים נפרדו מאיתנו בחום והועברו במרוכז לביקורת הגבולות, ומשם לבידוד במלון. אנחנו הורדנו את הסרבלים בזהירות, כדי לא לזהם את הבגדים מתחת, השארנו אותם על הרצפה במטוס, ויצאנו מייד. מתחת לסרבל היתה לנו מסיכה, שאותה הורדנו רק בחוץ. המטוס הועבר מייד לחיטוי.
"אמרתי לעצמי שבתכלס, לא היה נורא", הוא צוחק. "מי שבאה לאסוף אותי ואת צוות המטוס היתה אולגה, שהגיעה ברכב הסעות כשהיא חובשת מסיכה ולובשת כפפות. לפעמים אנחנו נפגשים ככה, אבל תמיד זה עם חיבוק ונשיקה. הפעם היא רק נופפה לי ביד ושאלה איך אני מרגיש ואיך היה לי בטיסה. אמרתי לה שהכל עבר הרבה יותר טוב ממה שציפיתי.
"היא רק ביקשה שאתקלח עם הרבה מים חמים, ושאשים אלכוג'ל לפני שאני נכנס למיטה. ואחרי שהיא סיימה את העבודה, היא חזרה הביתה וצנחה על המיטה לידי, מרוב עייפות".
אתה נכנס עכשיו לבידוד?
"לא. זו הסיבה שהתמגנו ככה, גם בטיסות החילוץ האחרות הרגשתי בטוח, אבל ליתר ביטחון לא חיבקתי ולא נישקתי את הילדים".
אתה לא מרגיש שהטיסה הזאת היתה סוג של משימת התאבדות?
"נו, לא להגזים. זה לא שקפצתי מבניין של 30 קומות. אני יודע שיש פה סיכון, אבל אם אחשוש כל הזמן, עדיף שאצא לחל"ת. כל אחד מהדיילים שנשאר לעבוד בישראייר יודע שהוא לוקח סיכון מסוים שיחלה".
מה אתה חושב על הסגר שהוטל על המדינה?
"דיברתי על זה במטוס עם הדיילים האחרים, ואין לי מושג אם זה ישפיע על הטיסות העתידיות שלי, ומה זה אומר על טיסות הפנים לאילת. את חנות הפרחים אולי נאלץ לסגור, כי היא לא נחשבת חיונית. אם אדרש להיות בבית, אמשיך לעבוד על הגינה. לפחות משהו טוב ייצא מזה".
אתה חושש שיהיו פיטורים בחברה?
"אני רואה את המאמצים של המנכ"ל אורי סירקיס להשאיר את החברה מעל המים. התקופה הזאת תסתיים מתישהו, ואז יהיה כאן בום אמיתי. כולם ירצו לצאת לטייל, ואני מקווה שנחזיר את מה שהפסדנו.
"הפגנו כאן ישראליות טובה ואהבה למדינה, ואיחדנו בין הישראלים שנתקעו באירופה למשפחות שלהם. אני מקווה שהמדינה תזכור את זה כשהיא תתבקש לסייע לחברה".

"לא נהסס לטוס". סתיו // צילום: יח"צ ישראייר
סמנכ"ל שיווק ומכירות בישראייר, גיל סתיו, אומר כי בימים הקרובים תצא טיסה נוספת לרומא, כדי להביא עוד ישראלים שלא הספיקו להגיע לשתי הטיסות האחרונות.
"קיבלנו בקשות רבות לטיסות חילוץ מאירופה - ממשרד החוץ, מחברי כנסת, מסוכני נסיעות ומסטודנטים שתקועים בחו"ל. עד סוף השבוע נחתו בארץ כ־4,000 איש, האחרונים מבודפשט, גאורגיה, אוקראינה ולונדון. אם נתבקש, לא נהסס לטוס גם למדריד ולהביא משם ישראלים, לנוכח ביטולי הטיסות של חברות זרות.
"שמנו לנגד עינינו את הסטודנטים והאזרחים הישראלים, לא פחות מביטחונם של צוות הדיילים. קיבלנו חליפות מיגון ממשרד הבריאות, ולאחר כל חזרה לארץ, המטוסים עוברים חיטוי מקיף ומיוחד. יש לי הערכה עמוקה לצוותים, שפעלו מתוך תחושת שליחות עמוקה".
מה היה קורה אם אחד הנוסעים היה מסרב לחתום על טופס כניסה לבידוד בשובו?
"מי שיסרב לא יעלה לטיסה, חד־משמעית".
איך אתם שורדים את התקופה הזאת?
"כמו כל המשק, גם ישראייר עברה לעבודה במתכונת מצומצמת. נכון לעכשיו, אנחנו מקיימים רק טיסות חילוץ, טיסות מטען ללונדון ורצף של שלוש טיסות יומיות לאילת. אנחנו מקווים שמשרדי האוצר והתחבורה יאפשרו לנו לקבל סיוע תזרימי ואשראי".
tala@israelhayom.co.il