כבוד מאוחר למלך

התרגשות עצומה אחזה השבוע בדודי מבורך ובסילביה רוזנברג, אוצרי תערוכת הדגל של מוזיאון ישראל בירושלים, "הורדוס - מסעו האחרון של מלך יהודה". כבר שלוש שנים שהשניים, בצוותא עם 80 אנשי צוות, עובדים על הפרויקט המרשים שעוסק במלך יהודה השנוי במחלוקת. עם פתיחת התערוכה השבוע, כשהכל כבר מוכן ועומד במקום, מבורך ורוזנברג מצטערים רק על דבר אחד: "חבל שלא מצאו עד היום את תווי פניו"; דמותו של הורדוס לא נחקקה מעולם בשום פסל, ציור קיר או אפילו מטבע.

עם זאת, התערוכה היא ללא ספק מבט מפואר באיש, שבחסות הרומאים שלט ביהודה במשך 33 שנים, מייד לאחר נפילת שושלת בית חשמונאי (במאה הראשונה לפנה"ס). הורדוס, שהטביע את התרבות הרומית בארץ ישראל, היה בעל פנים רבות. מצד אחד הוא שיפץ ופיאר את בית המקדש השני ועמד מאחורי מפעלי בנייה גרנדיוזיים, שייפו את הארץ, ומצד אחר התפרסם בשל היותו אדם רדוף ואחוז שיגעון, שרצח את אשתו ושלושה מילדיו, כוהנים ועל פי הנצרות גם ביקש להרוג את ישו.

הרוב המכריע של המידע על אודותיו לקוח מספריו של יוספוס פלביוס, שמהדורת הדפוס הראשונה והנדירה של שני ספריו, מהמאה ה-15 לספירה, שולבה אף היא בתערוכה, שהיא הראשונה בעולם שעוסקת בהורדוס. היא משחזרת את מסע הלוויה שלו, תוך כדי הצגת מפעל חייו.

התערוכה תוצג במשך תשעה חודשים, ותמצאו בה, בין השאר, תיעוד של מפעלי הבנייה של הורדוס ביריחו, במצדה, בירושלים, בקיסריה וכמובן את ההרודיון. כמו כן, בתערוכה מוצגים משלימים, כגון פסלים של שליטי רומא וכלי כסף, שהגיעו ממוזיאון המטרופוליטן בניו יורק וממוזיאונים נוספים ברחבי העולם. עוד בתערוכה: שחזור שני מבנים, במידות אמיתיות, כפי שעמדו לפני 2017 שנה: החדר המלכותי בארמון ביריחו, שבו הונחה גופתו של הורדוס לפני שיצאה למסע ההלוויה של 40 הקילומטרים עד להרודיון; וכן המאוזוליאום - החלל מוקף העמודים שבו הונח ארון הקבורה שלו.

מלבד מבנה הקבר, הממצא המרשים ביותר הוא ציור הקיר, המתאר קרב ימי, שבו מופיעות שתי אוניות עם מפרש מנופח מרוח וחיילים. הציור כבר בן יותר מ-2,000 שנה, ולפי ההערכה צויר בידי אנשי מקצוע מצרים. הוא נועד לשמש נושא לשיחה בין הורדוס למצביא של אוגוסטוס, מרקוס אגריפא. שיח של מנהיגים מול התמונה עשוי להתרחש גם בחודש הבא בעת ביקורו בארץ של נשיא ארה"ב, ברק אובאמה, שצפוי להגיע אל התערוכה כאורחו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בנוסף, מוצגים בתערוכה שני ציורים נוספים שהתגלו באותו ארמון בהרודיון: ציור קיר בדמות תמונה תלויה עם נוף חוף ים - סירה, דקל, עצים ופר, וכן ציור שבו רואים שתי דמויות מתענגות בבית מרחץ.

להתאהב בשיגעון ובהיגיון

התערוכה מוקדשת לזכרו של הראשון שהגה אותה, פרופ' אהוד נצר, ארכיאולוג מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שחשף את קברו של הורדוס ונפל אל מותו באתר החפירות בהרודיון (2010). כשנצר נפל אל מותו, מבורך עמד לידו. מבורך, ירושלמי בן 53, אוצר התקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית של מוזיאון ישראל זה 28 שנים, קיים למעננו סיור מודרך מיוחד, ונזכר: "הרעיון לתערוכה התחיל עם הגילוי של הקבר בהרודיון. כשאהוד גילה את הקבר, הוא הזמין אותנו לשטח והיתה התלהבות עצומה. המוזיאון עמד לפני שינוי התצוגה ופתיחה מחודשת, אבל אהוד רצה תערוכה מייד. אמרנו לו שזה לוקח זמן והתחלנו לדבר על האופי של התערוכה ועל התכנים.

"אהוד היה גם ארכיטקט, אז הוא הציג סקיצה ראשונה של איך היא תיערך. הבוקר התחיל כרגע מאושר. היתה תחושה של התעלות, אבל אז אהוד ישב לנוח לרגע ונפל. אני לא יודע אם נכון להשתמש במינוח הזה, אבל זאת היתה הרגשה של יד הגורל: הוא נפל מטרים ספורים מהקבר של האיש שחיפש מחצית מחייו. זה נשמע כמו תסריט הוליוודי".

לאחר שביצעו חשיבה מחודשת, החליטו במוזיאון להרחיב את היריעה ולא להסתפק רק בהצגת הקבר. "הבנו שמעולם לא היתה תערוכה על הורדוס, לא בארץ ולא בעולם", ממשיך מבורך, "הופתעתי כי להורדוס יש ארכיטקטורה שעומדת בשטח במקומות רבים בארץ. ידענו שהתערוכה צריכה להיות לא רק על המוות של הורדוס, אלא גם על חייו.

"התברר לנו שיש המון חומר שקשור להורדוס, שלא עבר עיבוד לחומר שאפשר להציג בתערוכה. יצאנו למסע בלתי אפשרי, ובתוך שנתיים וחצי בלבד הפכנו אלפי ממצאי חפירה לממצאים מוזאליים. זוהי למעשה ההתמחות של מוזיאון".

מבורך מוסיף: "הורדוס ידוע בתור הבנאי הגדול ביותר, ואתה מסתובב באתרים ומתרשם מהמקומות שבחר ומהשרידים, אבל אתה אף פעם לא בחלל שלם, אז החלטנו ללכת על בניית חללים שלמים. למשל חדר הכס המלכותי שלו מהארמון ביריחו, חדר האירוח המלכותי בהרודיון וכמובן מתחם הקבר. רצינו שאנשים ייכנסו לתוך המאוזוליאום. יש לזה כוח אחר מאשר להביט במוצג דרך ויטרינה.

"המבנים שלו הם מבנים מדהימים. הוא בחר את המיקומים הכי יפים שאפשר; במצדה, בוואדי קלט, בקיסריה בתוך הים. אני בטוח שהמהנדסים שלו אמרו לו: אי אפשר, והוא ענה: פה אני רוצה! אתה רואה שהוא מעורב בפרטים. הוא מנהל כמה פרויקטים בעת ובעונה אחת, הגדולים ביותר בתקופתו. זה מה שהורדוס ידע לעשות: הוא בנה בזול, חצב בחומר המקומי, אבל הציג את האופנה הרומית האחרונה".

בתערוכה מסוג זה האוצרים חייבים להיכנס לנעליו של הורדוס, וכן - גם להתאהב בו. "אנו בדרך כלל זוכרים אותו כאיש הרע, שהרג את אשתו, שלושה מילדיו וחיסל את השושלת החשמונאית. הוא היה איש קשה", אומר מבורך, "אבל הוא היה גם רדוף ומפוחד. לא היה לו רגע של שלווה בחיים. הוא כל הזמן היה בפרויקט הבא, בעניין הבא, ותמיד הסתכל מעבר לכתף וניסה להבין מי מנסה להרעיל אותו. עם זאת, הוא הצליח לנהל את הארץ הזאת במשך 33 שנים בשלום ובשגשוג וכגשר של תרבות בין רומא ליהודה. אנו מציעים למי שיבוא לתערוכה לפתוח את הראש. לא להיות מעריצים של הורדוס, אבל לראות שיש לו צדדים טובים".

מבורך מוסיף עוד על הקושי שבלהיות הורדוס: "הוא באופן עקבי בחר בצד הלא נכון, אבל תמיד ידע להיחלץ מזה. כשממנים אותו למלך בשנת 40 לפנה"ס, רומא נשלטת בידי שלושה: אנטוניוס, אוגוסטוס ולפידוס. האזור נשלט בידי אנטוניוס, שלו הוא נאמן. בשנת 31 לפנה"ס יש מחלוקת שהולכת ומתעצמת בין אוגוסטוס ואנטוניוס. בקרב ימי גדול, קרב אקטיום, אוגוסטוס מנצח.

"הורדוס בצד של המפסידים, אבל במקום להתחבא, הוא עולה על ספינה ומפליג אל עבר המנצח. הורדוס מוריד את הכתר מהראש ואומר לו: 'אני הייתי האיש של אנטוניוס, אבל עכשיו אני איש שלך'. אוגוסטוס מזהה את הפוטנציאל, ממנה אותו שוב למלך ואף מגדיל לו את הממלכה. הוא לא היה רק פוליטיקאי מוכשר, אלא גם אמיץ".

בשיחה עם האוצרת ד"ר סילביה רוזנברג, מתברר שגם לה יש יחס חם כלפי הורדוס: "קשה מאוד להעריך את האיש באופן אישי. אני לא שופטת שליטים, אבל מבחינת הדברים שעשה, הוא באמת היה איש מיוחד. אסור לשכוח שבתקופתו היה שלום, היתה עבודה לכולם, היו פרויקטים ענקיים שאנשים עבדו בהם. הניהול שלו היה נכון. למשל בשנות בצורת ומגפות הוא פטר את האזרחים ממסים. הוא ידע לנהל וידע לשלוט".

להכיר את המלך

הסיור המודרך עם מבורך ועם רוזנברג מכניס אותנו למסדרון, שקירותיו עטופים בתמונות נוף מדברי ומגיע עד יריחו. להורדוס היו שלושה ארמונות ביריחו, שבה מזג האוויר היה נעים מאוד בחורף. הקירות היו מעוטרים בציורים, בפסיפס, בלוחות אבן ובתבליטי טיח מכויר. האמנות עוצבה בידי אמנים זרים.

התערוכה מתחילה בשנת 4 לפנה"ס, עם מותו של הורדוס, והחדר הראשון שאליו נכנסים הוא החדר שבו מת בארמון ביריחו. החדר, שגודלו 4X5 מטרים, שוחזר בדיוק רב, וקירותיו הם הקירות המקוריים. מי שנכנס לחדר הזה באותה תקופה, ידע מייד שמדובר בחדר של אישיות רמת מעלה בזכות צבע הסינבר שעל הקיר. מדובר בפיגמנט הצבע היקר ביותר שהיה קיים אז, והעניק את הצבע הוורוד. הפיגמנט הופק ממחצבות בדרום ספרד.

חלל התערוכה הבא מתמקד בעיצוב הפנים של מפעלי הבנייה של הורדוס ובחידושים שהנהיג. הורדוס בנה בכל הארמונות שלו בתי מרחץ, גם במקומות שהיה קשה מאוד להביא אליהם מים: בראשי הרים, מעל יריחו ובמצדה. בחלק מהארמונות יש אמבטיות. אחת מהן, שעמדה בהר שמעל ליריחו, והשקיפה אל נוף בראשית, מוצגת בתערוכה. האמבטיה במשקל טון, והיא עשויה מגוש אחד שנחצב מתוך מערת נטיפים.

החלל השלישי עוסק במבני הציבור של הורדוס. המלך הבנאי הקים ארמונות, תיאטראות, היפודרום ואת המפעל הכי גדול שלו - השינוי בהר הבית והרחבת בית המקדש. בחלל הזה הציבו אבן מאבני הכותל המערבי במשקל ארבע טונות, שהופלה עם חורבן בית המקדש, וכן אבנים מעוטרות אחרות מהר הבית. יוספוס מספר כי בבניית הר הבית הורדוס העסיק 10,000 בנאים.

בחלל הבא לא מדובר בארכיטקטורה, אלא בסעודה. בכל הארמונות שלו הורדוס בונה מחסנים ומצייד אותם בכל טוב; בשמן, בזיתים, בתאנים - לא רק מתוצרת הארץ, אלא גם מתוצרת עילית של העולם הרומי. הוא מייבא יין, תפוחים ועוד.

ובחזרה להרודיון, שלו מוקדש מקום של כבוד בתערוכה. זהו האתר היחיד שהורדוס קרא על שמו. מבצר המשקיף אל ירושלים, אל גבול ממלכת יהודה מצד אחד ואל אדום, ארץ מוצאו של הורדוס, מנגד. פרופ' נצר ז"ל חיפש את הקבר של הורדוס בהרודיון ללא הפסקה. יוספוס מספר כי הקבר היה בהרודיון, אבל הוא לא אומר איפה.

במשך שנים נצר חיפש בהרודיון תחתית, עד שהחליט לשנות טקטיקה, לעלות לשיפוע ההר, ושם הוא מצא את הקבר, לצד מדרגות מונומנטליות ומגדל בנוי בגובה 25 מטרים. המשך החפירות מצידן האחר של המדרגות גילה כי האזור כולו היה בנוי באזור של תיאטרון מלכותי, מחסנים ווילות.

התחנה האחרונה בתערוכה היא במבנה הקבר ששוחזר. זהו חדר עגול שבמרכזו היה הקבר של הורדוס, מוקף ב-18 עמודים יונים מעוטרים. ארון הקבורה, מאבן אדומה מגולפת, נמצא מרוסק, שכן בימי מרד בר-כוכבא הסתתרו בהרודיון המורדים ולמרות השנים שחלפו - שנאו את הורדוס ואת מה שייצג. אך מאז זמן רב חלף, וכעת השברים אוחו והורדוס שוב הפך למי שאומר בירושלים את המילה האחרונה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו