הקנצלרית אנגלה מרקל אמרה לעם הגרמני בנאום טלויזיוני נדיר, שגרמניה ניצבת מול המשבר הקשה ביותר מאז איחודה; מייד תיקנה את עצמה ואמרה, שזהו המשבר החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. בארה"ב האויב הקשה ביותר של הנשיא טראמפ, הסנאטור מניו יורק צ'אק שומר, דיבר במושגים לא פחות דרמטיים: זה משבר גדול בהרבה ממתקפת 11 בספטמבר בשילוב ההתמוטטות הפיננסית של 2008, אמר.
אבל בישראל יש כוחות אופוזיציוניים מסכלים המובלים בידי תקשורת בלתי שקולה. הם לא מתרגשים מהמצב, הם חושבים שיש צורך לתקוף את ראש הממשלה בהזדמנות זאת שהושג רוב טכני באמצעות הרשימה המשותפת כדי להפיל אותו בשיאו של משבר קיומי. יש אמירה קולעת להתנהגות של אותם גורמים המטיפים עכשיו על מצב ה"אין דמוקרטיה": "כשהברברים מסתערים על הגבעה מכל הכיוונים, הדבר האחרון שאתה צריך כתגבורת זה פרופסור לפילוסופיה של המוסר. אלא אם כן הוא מתגייס לעזור לך עם נשק אוטומטי".
בישראל לא חסרים פילוסופים של המוסר, חלקם ממש פרופסורים וחלקם ראשי שב"כ לשעבר, או פרשני אולפן. מהדברים העולים במכתבו של ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין וממאמרו ב־ynet לפני ימים אחדים עולה דמות של אדם על הקצה, ממש מפחיד.
"אל תטיל בשום פנים ואופן על נאשם בפלילים העומד בימים אלה למשפט את הרכבת הממשלה", התרה בנשיא ריבלין בנימה של איום, "שכן זו תהיה מעילה באמון האזרחים..." בשום מדינה דמוקרטית ראש שירות חשאי לא היה מעז לפנות בלשון פוקדת לנשיא. צריך לומר לדיסקין, ללפיד, למשרתיהם בתקשורת ולשמאל בכללותו: העם מפחד מכם. הוא יודע שאתם שונאים אותו ורוצים לגרוס את פתקי הצבעתו בבחירות.
דיסקין הוא זה שמגלם את הצירוף המרתיע: ברוטאליות המשולבת במצפון תנועתי ובחוסר אינטליגנציה. שוב, הפעם בעיצומו של משבר היסטורי קשה, השמאל מופיע חסר עכבות וחסר גבולות.
איך מסתכלים בעולם על הנהגתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מול מגיפת הקורונה? ובכן, גם כאלה שאינם נמנים עם חסידיו אומרים שקבלת ההחלטות של נתניהו היתה נחושה, הוא העניק כיוון החלטי עם ראייה הצופה פני עתיד. או במילים אחרות, אנשים שקולים בחוץ לארץ מעריכים את העובדה שבישראל יש מנהיג עם ראיית הנולד; מדינות מערביות, כולל מדינות בארה"ב, למדו ממנו ונקטו באיחור אותם צעדים שישראל החלה לנקוט כבר לפני כחודש וחצי, בפברואר. בערים המחוברות אוקלנד וסן פרנסיסקו מסיירות ברחובות שריוניות של המשמר הלאומי.
בישראל המעקב הדיגיטלי של השב"כ הביא במידה מסוימת לסתימת פרצות גדולות לנוכח המחסור בבדיקות. מזעזע שבג"ץ לא הבין את זה. הכי מסוכן זה שפעילים רדיקלים בגיבוי מפלגתי היו רוצים לדחוף את ישראל לאנרכיה. הלקח ממגיפות בהיסטוריה: כאשר ההתפרצות היא על רקע של התמוטטות הסדר החברתי, הן הופכות לקטלניות כמו השפעת הספרדית ב־1918.
עקרונות דמוקרטיים חייבים להישמר. אבל השאלה מהי דמוקרטיה במצב חירום, כאשר העם ברובו תומך בראש הממשלה ומעריך את תפקודו לאחר שהעביר את המסר כי מדובר באירוע לאומי כולל וכנהוג "נעבור את זה יחד". מנגד, יש יכולת טכנית לנצל את הכנסת בדרך כוחנית אך ורק כדי לפגוע בראש הממשלה. זאת איננה דמוקרטיה אלא "דמוקרציה", שהיא לא יותר מרצון "המפלגה".
ה"דמוקרציה" של כחול לבן פועלת לפי עקרונות הקיטוב של כוחות האור נגד כוחות השחור. המציאו את זה התועמלנים הקומוניסטים במלחמה הקרה: "מחנה הסוציאליזם, השלום והדמוקרטיה" כנגד "מחנה הקפיטליזם, האימפריאליזם והפשיזם". בישראל הסוציאליזם והשלום קרסו, עכשיו "הדמוקרטיה" ממלאת את חלל השקר התעמולתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו