"אני מציג את ישראל היפה"

ראש עיריית פרנקפורט, אווה בקר (Uwe Becker), אינו פוליטיקאי גרמני טיפוסי. סיכת דגלי ישראל וגרמניה על דש המקטורן, שעון היד שעליו אותיות עבריות במקום ספרות, ובעיקר תדירות הביקורים שלו בישראל ("הייתי כאן 50 או 60 פעמים, אחרי ה־20 הראשונות הפסקתי לספור", הוא מעיר בחיוך) - כל אלה מעידים שמדובר בדמות ייחודית, כמעט יחידה בפוליטיקה של היבשת הישנה.

"איני היחיד", טוען בקר, וכהוכחה מציג בפניי את עמיתיו למשלחת שהביא עימו ארצה, ובה פוליטיקאים מוניציפליים מסניפי המפלגה הנוצרית־דמוקרטית במדינת הסן, אחת מ־16 המדינות הפדרליות המרכיבות את גרמניה. בביקורו הנוכחי השתתפה המשלחת בוועידת MUNI EXPO 2020, שם נדונו אספקטים שונים בעולם החדשנות המוניציפלי ובניהול העירוני של תחומי הליבה של הרשויות בישראל ובעולם: חינוך, רווחה, ביטחון וחירום, פיתוח כלכלה ואדריכלות אורבנית.

לפני כמה שנים הנהיג בקר בעירו את יום הידידות עם ישראל, שמצוין בחודש מאי והפך לשם דבר. השנה האירועים יהיו אף אינטנסיביים מהרגיל בשל חגיגות 40 שנים לברית הערים התאומות בין פרנקפורט לתל אביב.

כיצד תושבי פרנקפורט רואים את העיסוק האינטנסיבי שלך בישראל? הם לא מתלוננים על כך שראש העיר שלהם דואג למדינה אחרת במקום להקדיש מאה אחוז מזמנו לעיר?

"אני מאה אחוז לפרנקפורט, ועוד מאה אחוז לפעילויות הנוספות - זה רק עניין של ניהול יעיל של זמן. אנשי פרנקפורט אוהבים את העבודה שלי למען הקשרים עם ישראל. כמה יסודות בנו את הפילוסופיה המדינית שלי. הראשון שבהם הוא העובדה שפרנקפורט היא העיר היהודית ביותר בגרמניה. אין עוד עיר שהושפעה באופן חיובי כל כך על ידי המעורבות של המשפחות היהודיות בשלל תחומים, החל מהאוניברסיטה, שבין מייסדיה ב־1914 היו הרבה יהודים, ועד לכל ההיבטים האפשריים האחרים. החיים היהודיים והמסורת היהודית היו למרכיב בזהות הפרנקפורטאים.

"היסוד השני מתייחס לכך שבגיל צעיר מאוד באתי במגע עם ישראל, וממש התאהבתי בה ובאנשיה. ככל שהתעניינתי יותר בפוליטיקה, בהיסטוריה ובתרבות שלכם, ראיתי שהתדמית שדבקה בישראל בגרמניה ובאירופה באופן כללי לא משקפת את המציאות. הסתירה המשוועת הזאת חיזקה אצלי את הרצון לעשות משהו כדי להביע סולידריות עם הדמוקרטיה היחידה באזור שגם שותפה לערכים האירופיים, ובמקביל להציג לציבור בארצי את הדיוקן האמיתי של ישראל, שרחוק מאוד ממה שמקרינים בתקשורת האירופית".

מה ישראל יכולה וצריכה לעשות, כדי שתושבי אירופה יראו את הפנים האמיתיות שלה?

"הפלשתינים ניצחו בשלב מוקדם מאוד ב'מלחמת התקשורת' נגד ישראל. הם השכילו להציף נושאים, לשתול במוחות צרכני התקשורת באירופה דימויים שמעוותים את התמונה. דור שלם גדל על אותם הדימויים והתרגל לראות בפלשתינים את החלשים, והרי אנשים נוטים לתמוך בחלשים. תוסיף לכך שאנשים גם לא אוהבים לחקור יותר מדי את מה שמוצג להם בתקשורת, לא מפשפשים בפרטים ולא ששים להבין מורכבויות. כותרות שליליות מחד, והיעדר מידע מאוזן ואובייקטיבי מאידך, ייצרו הטיה אנטי־ישראלית בציבור באירופה.

"בשנים האחרונות ישראל התעוררה. דובר צה"ל משכיל להציג את המידע ברשתות החברתיות, המשרד לעניינים אסטרטגיים עושה עבודה טובה. עם זאת, ייקח זמן לשנות דימוי שהשתרש. לכן חשוב בעיניי להציג לעולם את ישראל מעבר לסכסוך: את היופי התרבותי שלה, את המטבח, את הפתיחות ואת כוח המשיכה של מדינתכם. האמצעי היעיל ביותר הוא להזמין את האנשים לישראל. אפילו כמה ימים בישראל מסבירים אותה וחושפים כמה היא טובה ומיוחדת. בין היתר, זה מה שאני עושה - מעודד חילופי נוער, מארגן תוכניות לשת"פ ומביא משלחות".

שילוב מהגרים? זה אפשרי

בקר השתתף בוועידת MUNI EXPO גם בשנה שעברה, אז הכריז יחד עם יו"ר המרכז לשלטון מקומי, חיים ביבס, וראשי ערים נוספות מהעולם על הקמת קואליציה בינלאומית של השלטון המקומי למאבק בשנאה, באנטישמיות ובתנועת החרם נגד ישראל (BDS).

הסוגיה הזאת ממשיכה להעסיק אותו ביתר שאת: "פעילות ה־BDS בגרמניה מגיעה בעיקר מכיוון השמאל ומתרכזת במה שהיתה מערב גרמניה. הם מתחזים לפעילות הומניטרית ומוכרים לציבור דאגה לזכויות האדם כביכול, אך למעשה זאת אסטרטגיה ללחימה בישראל שפותחה עוד בשנת 2001, ומטרתה להרוס את המדינה היהודית. למזרח גרמניה יש כמובן היסטוריה אחרת של עוינות לישראל, לה הטיפו מלמעלה. לשלטונות הקומוניסטיים שם היו קשרים הדוקים לפלשתינים, והם תמכו בטרור הפלשתיני באותו אופן שסייעו לתאים הטרוריסטיים מהשמאל הקיצוני במערב גרמניה".

מפלגתך, השלטת בגרמניה, נקלעה למשבר בעקבות ההחלטה של הקנצלרית מרקל לפתוח שערים בפני ההגירה מהמזרח התיכון. מי ומה יכולים להוציא אותה ממנו?

"בשנים האחרונות מרקל עצמה אמרה שאם היתה חוזרת אחורה, היתה עושה כמה דברים באופן שונה. אני סבור שהסיטואציה, כפי שהיתה, כבר לא תחזור על עצמה. נראה כמובן מיליוני אנשים, במיוחד מאפריקה, שעינם צופייה על אירופה, ולכן אירופה צריכה להשקיע בשיפור מצבם, כדי שיישארו במקומותיהם. ככלל, איני מסכים עם הביקורת המאשימה אותנו שהתמרכזנו מדי. נאלצנו להתפשר על חלק מהעמדות מכיוון שהוקמה הקואליציה הרחבה עם הסוציאל־דמוקרטים, אך הפוליטיקה תמיד כרוכה בפשרות.

"אנחנו 'המפלגה של האמצע', היחידה שרואה את עצמה כאחראית לכולם ולא רק לקבוצות מסוימות, וזה מה שהופך אותנו לחזקים. המנהיג הבא יהיה מי שיגבש תמיכה מקסימלית מכל חוגי החברה. מי מתאים לתפקיד? ארמין לאשט (ראש ממשלת מדינת צפון ריין־ווסטפליה) יכול להיות מועמד טוב ללכד את השורות, אבל צריך קודם לראות מי מכריז על המועמדות לתפקיד ראש המפלגה".

ההגירה ההמונית לא פסחה גם על פרנקפורט. מה מספר התושבים המוסלמים ומה מצב שילובם?

"אין לנו נתונים אבל לדעתי פרנקפורט מהווה דוגמה מושלמת לשילוב המהגרים המוסלמים. אין לנו הפרדה אתנית במגורים בין מהגרים לאוכלוסייה ותיקה, שקיימת בערים אחרות. בבעלות העירייה באמצעות חברה עירונית כ־50 אלף דירות, ואנו יכולים להשפיע בכיוון של גיוון קהילתי.

"מרקם החיים בפרנקפורט עוד מימי הביניים הושתת על מסחר, מה שכבר אז משך אליה זרים ויצר תרבות של פתיחות וקבלה, ובד בבד פיתח כללים להשתלבות חברתית. לא הכל ורוד, ובכל זאת נוצרה הבנה הדדית טובה יותר מאשר ביתר ערי גרמניה".