"התרבות הפופולרית זורעת פחד. משנות ה־90 אנשים נמשכים לתסריטים של הכחדת האנושות"

ד"ר לי מרדכי, הבהלה העולמית סביב נגיף הקורונה לא זרה לנו: תחילה, העולם היה חרד מהאבולה, בתחילת שנות ה־2000 היה זה הסארס, ובהמשך הופיעה שפעת החזירים. אבל למען האמת - העניין שלנו במחלות מידבקות לא היה תמיד כה נפוץ, ודאי שלא עורר כל כך הרבה עניין ציבורי.

"זה נכון. לפני שנות ה־90 אנחנו כמעט לא רואים עניין כזה. בסוף שנות ה־80, תחילת שנות ה־90, יש בארה"ב ירידה בתקציבים שמופנים לענייני בריאות, ושם בעצם מתחיל להופיע העניין שיש לנו במחלות מידבקות, מה שנראה לנו היום כאילו היה קיים תמיד".

ומאז אנחנו רואים את זה כמעט בכל מקום - ספרות, קולנוע, מוזיקה.

"בהחלט. ב־1992 יצאה כתבה ב'ניו יורקר', שמתארת את המעבדה לניסויים בקופים ליד וושינגטון, שבה כל הקופים מתו או הומתו. הכתבה היתה מאוד משמעותית - היא חשפה אנשים לסיפור והעלתה את האפשרות שווירוס שעובר מוטציה יפגע באוכלוסייה ליד בירת ארה"ב. העיתונאי שפרסם את הכתבה קיבל במהירות חוזה לספר, וחוזה לסרט מרשת פוקס. וורנר ברדרס שמעו על העניין וקידמו במהירות סרט עם רעיון דומה - 'התפרצות', שיצא ב־1995. במרכזו הווירוס הדמיוני 'מוטאבה', שאכן מבוסס על האבולה ושמתפרץ בקליפורניה.

"כך שמשנות ה־90 גורמים שונים החלו לדחוף את הנושא הזה לקדמת הבמה כדי ליצור עניין תקשורתי ולהעניק יותר תקציבים לטובת חקר נגיפים ומחלות. העובדה שהמעבדה היתה קרובה לוושינגטון הגדילה משמעותית את יעילות הסיפור. מבחינה מחקרית, למשל, אנחנו רואים בדיוק באותה תקופה, תחילת שנות ה־90, זינוק גדול, אקספוננציאלי, בכמות המחקרים שיצאו על מחלות מידבקות, מגמה שממשיכה עד היום. עכשיו, נוכח הקורונה, אני מניח שתהיה קפיצה גדולה נוספת בגוף המחקר".

המחקר הרב, והבולטות בתרבות ובמדיה, יצרו שינוי תפיסתי כלפי מגיפות ומחלות בקרב הציבור. נראה שההתעסקות ההמונית בקורונה מבליטה בעיקר את חרדת המוות שצפה מעל לפני השטח ומניעה עכשיו במובנים רבים את האנושות כולה.

"הפחד הזה נמצא עכשיו בקורונה, וכן - גם בתרבות הפופולרית. קיים פחד שכולנו הולכים למות, שהולכת להיות הכחדה המונית של האנושות. אם נחשוב על סרטי זומבים, זה מה שאנחנו רואים - מגיפה דמיונית שבאה והורגת כמעט את כולם.

"היום רואים שבארה"ב ובעולם כולו יוצאים עוד סרטים, סדרות ומשחקי מחשב שקשורים במחלות מידבקות. הסדרה 'המתים המהלכים' (The Walking Dead), למשל, פופולרית מאוד וזוכה ל־17-10 מיליון צפיות לכל פרק. אנשים נמשכים לתסריטים הללו. לפני 50 שנים אנשים לא חשבו כך ורמות הפאניקה היו נמוכות בהתאם".

אז מה היה הפחד שהוביל את האנושות לפני, נאמר, 50 שנים, ואפילו בעת הקדומה?

"אנשים בארה"ב, למשל, פחדו ממלחמה אטומית, נשק אטומי שישמיד את העולם. זה פחד מסוג אחר, שגם אפשר לראות אותו מגיע.

מתוך הסדרה "המתים המהלכים"

"בעת הקדומה כמובן שהיו פחדים, אבל יותר במובן של עיר, כפר או מדינה. תראה, זה נכון שבתחילת המאה ה־20 היה פחד באירופה סביב הגעת מגיפת הדֶּבֶר מהודו, שם היא גרמה למותם של יותר מ־10 מיליון איש, והיה צריך לעצור אותה לפני שתתפשט לאירופה. אבל כל עוד המגיפה בהודו - זה לא היה סוף העולם מבחינת האירופאים. היום, כתוצאה מהגלובליזציה, יש התפרצות בסין שבתוך ימים, ואפילו שעות, מתפשטת ברחבי העולם".

סיקור תקשורתי פי עשרה

הזכרת את מגיפת הדבר. בקנה מידה היסטורי, אנחנו רואים מגיפות או מחלות שהתפשטו והזכירו את הקורונה מבחינת שיעורי התמותה והאפקט הגלובלי?

"אם מסתכלים על זה כך, בשלב זה, במונחים היסטוריים - מבחינת מקרי מוות - נראה שהקורונה קטנה וזניחה. מבחינת שיעורי תמותה, למשל, הרי שבדֶבר הריאתי שעובר מאדם לאדם דרך שיעול, שיעורי התמותה קרובים ל־100 אחוזים ללא טיפול, והוא הורג בתוך 24 שעות. מנגד, מה שאנחנו רואים עכשיו סביב הקורונה זה את הפאניקה, העדכונים שרצים מסביב לשעון, זה לא היה קיים בעבר. חשוב לזכור שבדֶבר - המוות השחור בימי הביניים, מתו ככל הנראה בין 75 ל־200 מיליון איש, תלוי לאיזו הערכה אתה נצמד. בין שליש לחצי מאוכלוסיית אירופה קיפחה את חייה.

קבורת קורבנות ב"מוות השחור"

"לעומת זאת, עד היום יש בערך 130 אלף מקרי קורונה בעולם בסך הכל, ובערך 4,700 מקרי מוות. משפעת החזירים ב־2009/10 מתו מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, למרות שרובנו לא זוכרים פאניקה דומה. אם משווים את זה לשפעת רק בארה"ב - אז בכל שנה יש בין 10 ל־45 מיליון מקרים, ורק בארה"ב מתים משפעת מדי שנה בין 12 ל־60 אלף איש. שפעת הורגת יותר אנשים מקורונה, אבל התרגלנו לחיות איתה. עשו מחקר שהשווה בין רמת הסיקור התקשורתי העולמי שהשפעת מקבלת לעומת הקורונה, בחודש ינואר, והקורונה קיבלה סיקור רחב פי עשרה מהשפעת. מאז כמובן קיימת מגמת עלייה".

בין השאר, הרשתות החברתיות עושות את שלהן.

"גם. ובנוסף, מבחינה תקשורתית, הסיפור הזה מוכר. רואים את זה בעדכונים השוטפים. למרות שהתמותה ברמה העולמית היא עדיין זניחה כבר ביטלו המון אירועים, טיסות, טיולים ותוכניות. מבחינת פוליטיקאים ניתן להשתמש בסיפור הזה, ורואים את זה לאורך כל ההיסטוריה.

חיטוי מקום ציבורי בישראל // צילום: הרצי שפירא

בעת העתיקה, למשל, פוליטיקאים ואנשי דת משתמשים במגיפות האלה כדי לטעון טענות אידיאולוגיות. אם אתה רוצה לטעון שאנשים מסביבך חוטאים וצריכים לתקן את דרכיהם - אז המגיפה היא העונש של אלוהים. זה נאמר בפירוש לפני 1,500 שנה לגבי מגיפת הדבר שאני חוקר".

בהמשך לציון שלך מהעת העתיקה, אם נחזור אחורנית, אחת המגיפות הידועות בהיסטוריה - המוות השחור, הדֶּבֶר באירופה - הגיעה לשיאה בשנים 1347-1351. היא התפרצה בסין, משם הגיעה לחצי האי קרים, לקונסטנטינופול ולחופי הים התיכון. מאיטליה היא התקדמה צפונה אל עומק היבשת והתפשטה גם לאיים הבריטיים ואפילו לגרינלנד. גם היום בקורונה אנחנו רואים מהלך דומה - סין, איטליה ואירופה, המזרח התיכון. איך מסבירים את המהלך הדומה הזה, אז והיום?

"המהלך שתיארת הוא אמנם נכון, אבל צריך לזכור שבעבר הכל היה הרבה יותר איטי, ומגיפות נעו לאורך שנים, לא ימים. בהתייחס לשאלתך, ההסבר הוא יותר גיאוגרפי־אקולוגי. אסיה היא מסה יבשתית גדולה יותר. המגוון האקולוגי הוא גבוה יותר - יש יותר זנים של בעלי חיים וצמחים - מאשר באירופה למשל. זה מגדיל את הסיכוי להתפרצויות שכאלה. כמו כן, בגלל גודלה של אסיה, או אירו־אסיה, נגיפים יכולים לעבור משם יותר בקלות, למשל למרכז־דרום אפריקה, שם יש גם מגוון ביו־אקולוגי גבוה. אבל להגיע ממרכז או מדרום אפריקה, צפונה לים התיכון ולאירופה, זה הרבה יותר קשה כי באמצע ניצב מדבר הסהרה שעוצר אותך".

אל תאשימו את העטלפים

אני מניח שבחקר מגיפה יש חשיבות גם לזמן שעובר בכל הקשור להבנת מקורותיה.

"היום, כ־1,000 שנים אחרי, יש לנו פרספקטיבה רחבה יותר ואפשר להבין היכן באמת המגיפה היתה בכל נקודת זמן וכך לבנות סיפור שניתן לספר.

"לפני 1,500 שנים, למשל, נהוג היה לחשוב שהדבר מגיע מאפריקה, מאתיופיה, דרך מצרים. אתיופיה נחשבה למקור המגיפה. בעשור האחרון, עם השימוש בדנ"א, כשמוצאים היום שרידי אדם באתרים ארכיאולוגיים, אפשר לבחון את שרידי החומר הגנטי, הדנ"א, בשיניים. מוציאים את השן, מנסרים אותה, ומנתחים את מוך השן. כך אנחנו יכולים לזהות, למשל, מחלות שאיתן התמודד האדם.

"באמצעות הניתוח הזה הבינו שהמגיפה הגיעה ממרכז אסיה - מונגוליה, סין. יש פער בין הסיפור שמסופר לבין המציאות האובייקטיבית. מה שמשנה זה הסיפור שאנחנו מספרים, ואיך אנחנו משתמשים בסיפור הזה. בארה"ב, בגלל התחרות שלהם עם סין, בכל מה שקשור לקורונה הם מדגישים את הבעייתיות בסין, משייכים את המגיפה להרגלי התזונה שלהם, למשל. האם הקורונה התפרצה שם בגלל שהסינים אוכלים דברים מוזרים מבחינת המערב? אפשר להתווכח על זה".

בהתייחס לנרטיבים שאתה מציין, צוות מחקר שבראשותך הפריך כמה מהסיפורים ההיסטוריים הנפוצים. אתה חוקר של העת העתיקה המאוחרת, המאה השישית עד השמינית לספירה, ובמחקר שהתפרסם לפני כמה חודשים בכתב העת היוקרתי של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS) - מצאת שמגיפת הדבר של יוסטיניאנוס (541-750 לספירה) לא תרמה לנפילת האימפריה הרומית ועליית האסלאם כפי שנהוג היה לחשוב.

"על פי הערכות קודמות, במגיפה הזו מתו בין שליש לשני שלישים מהאוכלוסייה שמסביב לים התיכון, בין 15 ל־25 מיליון איש, בתוך שלוש־ארבע שנים. החלטנו לבדוק את כל המקורות ההיסטוריים שבהם אפשר להשתמש - טקסטים היסטוריים, ממצאים ארכיאולוגיים, דנ"א, אבקני צמחים, שינויי אקלים, מטבעות וקברים המוניים, ועל סמך אלה פרסמנו כמה מחקרים שטוענים שהאפקט הדמוגרפי במגיפה הוא הרבה יותר קטן ממה שחשבנו. זה אומר שבמקום עשרות מיליונים מתו עשרות אלפים, אולי מאות אלפים".

זה דרמטי לחלוטין.

"נכון. עד המחקר שלנו היה קל יותר לשייך אירועים גדולים - כמו נפילת האימפריה הרומית - למגיפה הזו. אבל לאחר שחקרנו בין השאר מדדים של כלכלה, יצירה, תרבות - ראינו שהדברים נשארו דומים. הרי היית מצפה שאם חצי מהאוכלוסייה מתו משהו ישתנה.

"יש גם עדויות לכך שבמקומות ספציפיים המגיפה היתה נוראית, ומנגד - זיהינו אלפי פפירוסים ממצרים שנכתבו בתקופה שבה המגיפה כביכול עוברת באזור והורגת חצי מהאוכלוסייה, ואף אחד מהם לא מתייחס לכך. הבנו שאולי זה לא היה כה מהותי עבור אנשים באזור ההוא. אולי כמו השפעת כיום: היא הורגת אנשים מסביבנו כל הזמן, וזה לא מטריד אותנו, אלא אם כן מישהו שאנחנו מכירים חולה או מת ממנה".

אז ההיסטוריה מלמדת שגם למגיפה משמעותית ככל שתהיה אין בהכרח השפעה היסטורית דרמטית, וניתן להסיק מכך מה שנרצה לגבי קורונה או סארס. ייתכן שההיסטוריה תחזור על עצמה.

"במגיפת הדבר של יוסטיניאנוס אני חושב שאכן לא היתה השפעה ישירה. אבל אפילו אם ניקח את הקורונה - מקשרים אליה למשל את הנפילות בבורסות בארה"ב. אם אכן כך - זה לא כי מתה כמות ענקית של אנשים בארה"ב והכלכלה או הייצור נפגעים, אלא בעיקר בגלל הפחד והפאניקה, שכנראה מנצחים כל מגיפה.

"זה לא בהכרח המגיפה כשלעצמה - אלא האופן שבו אנחנו רואים, חושבים, יוצרים וכותבים על המגיפה".

כלי בידי הדמוקרטים?

אני מניח שהנרטיב שיוצרת האנושות גם קשור קשר הדוק לכך שמגיפה מהמאה ה־14, המוות השחור, מוכרת וידועה יותר ממגיפת השפעת הספרדית במאה ה־20, שככל הנראה היתה קטלנית יותר.

"יש מעין תחרות בין החוקרים איזו מגיפה היתה קטלנית יותר. קשה לקבוע. בשתיהן מתו עשרות מיליונים. למה מקרה אחד מוכר יותר? הדֶּבֶר של ימי הביניים הפך לחלק מהסטריאוטיפ של התקופה: זוהמה, עכברושים, אנשים לא היגייניים. כשאתה רוצה להבין את הסיפור של ימי הביניים אתה מדבר על המוות השחור.

שוטרים בסיאטל במהלך השפעת הספרדית, 1918

"אלא שהשפעת הספרדית לא מסתדרת בסיפור של תחילת המאה ה־20 שבו המיקוד הוא במלחמת העולם הראשונה, עליית גרמניה הנאצית, מלחמת העולם השנייה. להכניס עוד מגיפה לתוך הסיפור נראה כמו עניין מורכב מדי, שגם כנראה קצת פחות חשוב לנו כדי להבין את הסיפור שלנו לגבי המאה ה־20".

בתחילת השיחה אמרת שהקורונה היא כאין וכאפס לעומת מגיפות מן העבר. מנגד, ציינת שיש חשיבות לאופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור. איך להערכתך תיתפס הקורונה בראי ההיסטוריה?

"שאלה מעניינת. אם המגיפה תמשיך להיות בכותרות ולהעסיק אנשים, המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, לדוגמה, תוכל להשתמש בקורונה ובתגובת הממשלה האמריקנית כדי לנגח את הנשיא טראמפ ואולי להפילו אחרי כהונה אחת. אם זה יקרה, יהיו אנשים שירצו לספר את הסיפור הזה, שהקורונה גרמה לנפילת טראמפ. אם אנחנו קרובים לשיא המגיפה ובהמשך תירשם ירידה - זה עשוי להסתיים כמו שפעת החזירים או סארס, שקרוב ל־20 שנה אחריו זכור במעומעם כסיפור ישן, שלא מעניין רבים. ההיסטוריה תחליט".



* "הכיסא הכחול" יארח מדי שבוע מומחים ומשפיעים מתחומים שונים ומגוונים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו