אחד הרגעים המביכים בסבבי הבחירות בשנה וחצי האחרונות היה הרגע שבו עמיר פרץ הוריד את השפם אחרי עשרות שנים, כדי לקבל שש דקות במהדורת החדשות.
אם לא די באקט המשפיל הזה, בשש הדקות שניתנו לו הוא לא דיבר על התוכניות הגרנדיוזיות שלו, שהוא מתכוון לבצע, שישפיעו על המדינה או על המורשת המפוארת של מפלגת העבודה, אלא שש דקות שלמות שבהן דיבר רק על נתניהו ועל הבטחה לא לשבת איתו. ומרגע זה הכל הלך והידרדר.
החיבור לאורלי לוי־אבקסיס הניב שישה מנדטים בלבד, ובבחירות האלה הגיעה המפלגה לשפל של כל הזמנים - שלושה מנדטים בלבד. נראה שאין כישלון גדול מזה. אם לא יקרה משהו דרמטי, כמעט בטוח שבבחירות הבאות מפלגת העבודה ועמיר פרץ יימחקו מהמפה הפוליטית לחלוטין.
עוד בנושא:
גורם בעבודה: "אורלי לוי היא נטל, לא נכס"
פרץ: "אנשי גנץ התנהלו בחוסר אחריות"
על שמו של פרץ יירשמו לנצח קריסתה והיעלמותה של מפלגת השמאל הישראלית שבראשה עמדו אגדות כמו לוי אשכול, גולדה מאיר, שמעון פרס ויצחק רבין.
בכל נורמה חברתית, במגזר הפרטי או הציבורי, יו"ר חברה שהביא לריסוקה לוקח את חפציו, מפנה את מקומו והולך הביתה. במקרים אחרים הוא מנסה לעשות מהפך, צעדים דרמטיים, כאובים, קשים, כאלה שיכולים להוציא אותה מהבוץ. עמיר פרץ לא עושה כלום. הוא לא אומר "כשלתי" ומפנה את מקומו, אבל גם לא עושה צעדים אמיצים.
הוא פועל באפס היגיון פוליטי. כך, לדוגמה, בימים האחרונים מציגים לו גורמים מבלוק הימין הצעות שיש בהן היגיון פוליטי ואינטרס לכל אחד מאנשי מפלגת העבודה־גשר:
פרץ יכול לחתור לממשלת אחדות עם נתניהו, ובעוד שנתיים וחצי להיות נשיא המדינה. כשזה יקרה, איציק שמולי יקבל את המושכות למפלגה, ואולי יוכל להציל אותה עם דם צעיר ורענן. ואורלי לוי־אבקסיס? אחרי הזגזוג מישראל ביתנו למרצ, היא בדרך הבטוחה להיעלמות מהמפה הפוליטית.
תפקיד ביצועי בממשלה זה אולי קרש ההצלה האחרון לקריירה הפוליטית שלה. למה זה לא קורה? מי שדיבר עם פרץ בימים האחרונים לא מצליח לקבל הסבר הגיוני, מלבד הפחד מהתקשורת. זה הגיוני.
צעד שכזה אכן יגרור כמה ימים של עקיצות בטוויטר, הוצאת קטעי וידאו ממערכת הבחירות שלפיהם הוא מפר את הבטחותיו. לא נעים, אבל לא משהו שפוליטיקאי אמיץ, או פוליטיקאי שאין לו כבר מה להפסיד, לא אמור לדעת להתמודד איתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו