לפני כמה שבועות, בזמן הסערה הגדולה, הוצף תיכון מו"ר ביישוב רעות שליד מודיעין. "תיכון הטייסים" קוראים לו, בגלל ריבוי טייסי חיל האוויר שיצאו ממנו. ספסלי העץ נשברו, והעצים הגבוהים המעטרים את החצרות נכרתו, כדי שלא ייפלו מהרוחות העזות. "הראיתי לתלמידים שבזמן שהם יושבים בכיתה ולומדים, אנשים עובדים בחוץ, בקור, ומסדרים את החצר ואת המסדרונות כדי שהם יוכלו להמשיך ללמוד", מספרת מנהלת בית הספר, גלית בר-אל. "זה משקף להם את המציאות: אתם רואים שנותנים לכם, ואתם צריכים לתת בחזרה". ברוכים הבאים למודיעין-מכבים-רעות. העיר מדורגת, זו השנה השלישית ברציפות, במקום הראשון ברשימת הערים "הכי תורמות לצה"ל" - שקלול שעשו באגף כוח אדם, שמורכב משיעורי הגיוס, משיעור המשרתים ביחידות קרביות ותומכות לחימה ומשיעור הקצינים. על פי נתוני צה"ל, שיעור הגיוס בקרב בנים בעיר עומד על 91.4 אחוזים; 60 אחוזים מהמתגייסים הולכים לתפקידים קרביים או תומכי לחימה; 9 אחוזים מהחיילים תושבי העיר יצאו לקצונה. גם אצל הבנות בגיל גיוס המוטיבציה בשמיים: 83.5 אחוזים מהן מתגייסות, וכ-90 אחוזים מהמתגייסות הולכות למה שמכנים בצה"ל "תפקידים משמעותיים" - לוחמות, מדריכות חי"ר וכו'. כ-14 אחוזים מהחיילות תושבות מודיעין יצאו לקצונה. השיחה עם הנערים של מודיעין - טוב, לפחות עם הקבוצה המדגמית שהרכיבו בשבילנו - כמעט לא מציאותית. בעידן שבו הציניות אכלה כל חלקה טובה, והשתמטות היא כבר מזמן לא מילה גסה, הנערים והנערות האלה נשמעים כאילו הגיעו ממקום אחר. זאת אומרת, הם לגמרי מכאן - מחוברים ל"ארץ נהדרת" ול"דה וויס", אוכלים בקניון ונוהגים באוטו של אבא. אבל החלום שלהם הוא סיירת מטכ"ל או קורס טיס, וצירופים כמו "אהבת הארץ" או "תרומה למדינה" עולים על שפתותיהם בלי שום מבוכה. זאת הנורמה שהם מכירים: מהבית, מהשכונה, מבית הספר. שקד גוטפלד, למשל. הוא בן 17, תלמיד כיתה י"ב בתיכון מכבים-רעות (מו"ר). במקור, החלום שלו מאז שהוא זוכר את עצמו היה להיות חובל בסטי"ל. הוא אפילו עבר את הגיבוש והתקבל לקורס חובלים. אבל עכשיו הוא כבר לא בטוח שהוא רוצה. "פתאום כולם התחילו להגיד לי: 'תנסה להתקבל למטכ"ל וליחידות מיוחדות, שתדע שמיצית את כל האפשרויות'. אני חושב שאלך על זה". למה זה כל כך חשוב לך- "כי יש בזה משהו מאתגר מאוד ומרגש. אתה שומע את השמות של היחידות שתמיד הן בטופ, ופתאום יש לך סיכוי להגיע אליהן - לא תנסה-" אז מה הסוד של העיר מודיעין? מה עושים כאן אחרת מכל הערים האחרות בישראל? בני ה-17 וה-18 בעיר, הדור הבא של חיילי צה"ל, מספרים בגאווה שמאז שהיו קטנים, דיברו איתם על הצבא. מערכת החינוך בעיר משלבת פעילויות עם חיילי יחידות מובחרות והכנה לצו ראשון, ובעירייה אומרים בגאווה שנושא הגיוס והערכים שהוא מייצג נמצאים בראש סדר העדיפויות בתקצוב מערכת החינוך העירונית. העירייה מממנת קורסי הכנה לצה"ל, שאליהם מגיעים מדי שנה כ-160 תלמידים מכיתות י"א וי"ב, ומקיימת פעילויות גדנ"ע ושיתופי פעולה עם כמה יחידות צה"ליות - ובהן חיל השריון, דובדבן ועוקץ. "החיבור בין היחידות המובחרות לתלמידי העיר הוא טבעי", אומר ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, חיים ביבס. "בכל מחזור של קורס טיס יש כמה בוגרים מהעיר, ותמיד מישהו מהעירייה מגיע לטקס ומעניק להם שי. ככה זה גם בסיום קורס קצינים. זה חלק מההווי של העיר". בקורס הטיס האחרון, אגב, שלושה טייסים היו בני מודיעין-מכבים-רעות. "הבית הוא הבסיס לכל" היישוב מכבים נוסד ב-1985. כעבור שנתיים נוסד היישוב רעות, שרוב אוכלוסייתו אנשי צבא קבע, ומקץ שלוש שנים נוספות אוחדו שני היישובים למועצה מקומית אחת. העיר מודיעין, שהוקמה סמוך להם ב-1996, זכתה לקבלת פנים צוננת מאוד במכבים וברעות; רבים מהתושבים התנגדו להקמתה, בטענה שתפגע באיכות חייהם. למרות זאת, וחרף מחאה נחרצת בשני היישובים הקטנים, "בלעה" העיר את המועצה בשנת 2003. בעיר המאוחדת גרים היום 84 אלף תושבים, מהם כמעט 7,000 ברעות ועוד כ-3,000 במכבים. הגיל הממוצע של התושבים הוא 32, ועל פי נתוני מכון ירושלים לחקר ישראל, יותר ממחצית מבני ה-25 ומעלה הם אקדמאים. המדד הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - 8 - הוא מהגבוהים בארץ. הנערים כאן חושבים בעיקר על הבגרויות ועל הצבא. הבנות נועלות מגפיים אופנתיים וציפורניהן משוחות בלק, אבל הן מדברות על שירות משמעותי כלוחמות או כמדריכות ביחידות קרביות. עידו וטר (17), תלמיד י"ב בעירוני ג', לומד פיזיקה וניהול ורוצה להיות טייס. אביו שירת כטכנאי מוטס. "כילד תמיד ראיתי את הטייסת", הוא אומר. "אבל יש פה קהילה שלמה שמחזקת, שמחנכת אותך לערכים, לאהוב את הארץ ולתרום. החבר'ה פה לוקחים את עצמם ברצינות, לא אומרים 'החיים יגלגלו אותי'. גם בבית הספר מלמדים אותנו לא לוותר, גם אם קשה. תמיד לתת מאה אחוז ממה שאתה יכול, כדי לעשות את התפקיד הכי טוב שאפשר ולא סתם להעביר שלוש שנים בצבא". עמית פרידלנד (17) ממכבים, תלמידת י"ב בתיכון מו"ר, רוצה להיות מדריכה בשריון, "כי שני ההורים שלי היו בשריון. אצלנו בארוחת שישי צבא הוא הדבר העיקרי שמדברים עליו. חברה שלי, שגרה ביישוב אחר, אמרה לי שהיא תעשה הכל כדי לא להתגייס. לא הבנתי בכלל איך היא יכולה להגיד דבר כזה. זה פשוט מוזר". "הבית הוא הבסיס לכל", טוען ראש העיר ביבס, "ואין מה לעשות - סוג האוכלוסייה אצלנו הוא כזה שהילדים מקבלים יסודות שנותנים משקל חשוב לשירות הצבאי. אין ספק שמי שבא מבית שבו האב קצין, תהיה לו נטייה להמשיך את הדרך או ללכת למשהו קרוב. הרבה יותר קל ללכת למקצועות ייחודיים דוגמת טייס או לוחם בסיירת, כשאתה יודע מהבית את כל מה שצריך לדעת". מערכת הביטחון בנתה בשטח מודיעין 300 יחידות דיור לאנשי קבע בשלוש שכונות "צבאיות". כמה מהרחובות נושאים שמות של רמטכ"לים לשעבר. אז מה הפלא שזאת העיר המובילה בישראל בשיעור הקצינים הבכירים: 8 אחוזים מהקצינים מדרגת סא"ל ומעלה באים מכאן. ביבס מודע, כמובן, לטענה ש'סיפוח' מכבים ורעות הקפיץ את אחוזי ההצטיינות של מודיעין בטבלאות הגיוס לצה"ל. "רוב תלמידי תיכון מו"ר הם ילדי מודיעין, לא ילדים מרעות או ממכבים. וגם שאר בתי הספר התיכוניים מגיעים להישגים גבוהים. יש בעיר לא רק אנשי צבא אלא פשוט אוכלוסייה איכותית. כשהעיר שלנו נמצאת במקום הראשון שלוש שנים ברציפות, עם שיעורי גיוס גבוהים של בנות ובנים גם יחד, זה ברור שכל התיכונים שלנו נמצאים מעל התיכונים בשאר הארץ". אחד המנועים המרכזיים שדוחפים את התיכוניסטים לצבא וליחידות הלוחמות הוא המפגשים המאורגנים עם לוחמים בוגרי בתי הספר, שבאים לשיעורי החינוך כדי לספר על הצבא. את המפגשים יזמו בעיר כבר לפני כמה שנים, ובני הנוער מרגישים שהם מקרבים אותם לדבר האמיתי. "לפני שנה הם היו מחזור מעליהם, ועכשיו הם מודל של בוגר שמספר מהידע ומהניסיון שלו", מסבירה הילת אופנהיימר, מנהלת תיכון עירוני ג'. "ביום הזיכרון מגיעים לבית הספר 250 חיילים, שגם עולים לבמה בסיום הטקס ושרים את 'התקווה'. כל הרחבה מוצפת בחיילים עם כומתות חומות וסגולות ואדומות, ומולם יושבים תלמידי בית הספר. יש פה אמירה של גאוות יחידה, של המשכיות, של תרומה למדינה". זה לא מפעיל על הילדים לחץ- "לא. אנחנו נותנים לגיטימציה לכל סוגי השירות, לא כל אחד מסוגל ללכת לסיירת. לצבא יש כל מיני צרכים, ואת כל התפקידים אפשר לעשות בצורה איכותית ומשמעותית. אני אומרת להם: 'אתם הולכים לשרת - תעשו את זה הכי משמעותי', והמסר מחלחל, כי הוא לא מנותק מכל ההליך ההתנדבותי". "לא רוצה לבזבז זמן בצבא" יובל אפריאט (17), מהיישוב הקהילתי כפר אורנים הסמוך למודיעין, לומדת בכיתה י"ב בעירוני ג'. כשסיפרה לחבריה בתל אביב ובירושלים על המפגשים עם לוחמים מיחידות מובחרות, היא נתקלה בתגובות שהרגיזו אותה. "הרוב פשוט לא מבינים. אומרים לי - 'איזה כיף לך, את מפסידה לימודים', אבל לא רואים את החשיבות של העניין. אני חושבת שזה חלק חשוב מאוד בתהליך הגיוס שלנו". "מי שלא הולך אצלנו לשירות משמעותי הוא היוצא דופן", אומרת תמיר פלס (18), שמיניסטית במו"ר, שמתגוררת ביישוב לפיד ורוצה לשרת כמדריכת סימולטורים. "שמעתי על זה ממישהי שלמדה פה ומשרתת בסימולטורים, וזה מעניין אותי. מכיתה י' ידעתי שלשם אני מכוונת. אני רוצה לעשות שירות שיעניין אותי, לא לבזבז זמן סתם אלא להיות מסוגלת להראות את הכישורים שלי". יובל: "אני מכירה ג'ובניקים שמרגישים שהצבא דפק אותם כי לא נתנו להם מה שהם רוצים, ואז הם שמים פס על הצבא. אבל גם אם יציבו אותי כפקידה אני אנסה לבוא בגישה הכי חיובית". אור טבשי (18), תלמיד י"ב בעירוני ג', עשה לאחרונה מיונים לכמה סיירות. "מגיל צעיר שמעתי כמה טוב להיות קרבי", הוא אומר. "להתגייס זה הכי מובן מאליו, אפילו אם אתה ג'ובניק. אין כזה דבר לא לעשות צבא. ואם אני יכול ללמוד ממישהו אחר מה לעשות כדי להצליח, למה לא. המדינה חשובה לי. אני גר פה, כל המשפחה שלי פה, ואני מוכן לתת מעצמי למקום שבו חייתי וגדלתי. וגם הייתי שמח לקבל בחזרה". אורי שלומי (18) מתיכון מו"ר מנסה גם הוא להתקבל לקורס טיס או למודיעין. "אני רואה את האנשים סביבי, את החברים שלי, אף אחד לא מוותר לעצמו", הוא אומר בגאווה. "כל אחד מציב מטרות ומגיע אליהן. וזה לא משנה אם המטרה היא להוציא בגרות גבוהה, להצליח בצבא או כל דבר אחר". אני מתבוננת בהם: נערים חסונים, בטוחים בעצמם, בעלי דעות מוצקות כמעט על כל דבר ועניין. אלו מהם שעברו את גיל 18 והגיעו לפני שבועיים וחצי לקלפי בפעם הראשונה, גאים שמימשו לראשונה את זכותם כאזרחי המדינה. לפני הבחירות, ערכו בתיכון מו"ר פאנל שבו התארחו כמה מהמועמדים לכנסת, והדבר שהכי הפריע לתלמידים היה שהמועמדים היו עסוקים פחות בהם, ויותר בטלפונים הסלולריים שלהם. בעירוני ג' ניסו לעורר דיון פוליטי, שלדברי התלמידים התפוצץ כשכל אחד ניסה להביע את דעותיו בצעקות ואפילו בקללות. "אנחנו מבינים את הפוטנציאל שיש לילדים ומטפחים אותם כדי ליצור מנהיגות", אומרת בר-אל, מנהלת תיכון מו"ר. "גם אם תלמיד לא מצטיין בפיזיקה, אנחנו מחפשים בשבילו את המקום שבו יוכל להצטיין - אם זה תיאטרון ואם זו אמנות. לתלמידים החזקים אנחנו מנסים למצוא את המגמות הטכנולוגיות שבהן הם יכולים למקסם את היכולות. כשהם מגיעים לצבא, הם יודעים שהם חזקים". בר-אל הגיעה לתיכון מו"ר השנה, ולפני כן לימדה שנים רבות בפתח תקווה וניהלה בית ספר בגני תקווה. "מה ששונה כאן זה האמירה החד-משמעית והברורה, שתלמיד שמסיים את לימודיו חייב לתת. חייב לתת לקהילה הזאת שטיפחה אותו". "זה לא מפחיד, זה כבוד" פעילות ההכנה לצה"ל מתחילה כבר בכיתה י"א. התלמידים עוברים סדנאות לקראת הצו הראשון וסימולציה של הראיונות האישיים, ובוגרי בית הספר המשרתים ביחידות מובחרות באים לספר לצעירים ל-מה לצפות. "המחנכות מדברות איתנו הרבה על השלבים שכל אחד נמצא בהם, וזה משהו שכל אחד מאיתנו מתגאה בו", אומרת תמיר פלס. "מי שלא מצליח, מנסים לעודד אותו לדברים שהוא כן טוב בהם, וכולם נותנים טיפים לכולם אחר כך. אני יכולה להגיד שלי זה עזר מאוד, כי לא ידעתי בדיוק מה יהיה בצו הראשון, והסבירו בצורה טובה כך שבאתי מוכנה". בעירוני ג' מתחילים את ההכנה לצו הראשון כבר בכיתה י' - כדי לעזור גם לתלמידים שאמורים להתגייס מוקדם מהאחרים. התוכנית התלת-שנתית, שמתקיימת לאורך כל שנות הלימודים, משלבת הרצאות של בוגרים שמשרתים ביחידות מובחרות, פעילויות גדנ"ע וכמובן, הרבה חינוך. "אנחנו מנסים להנחיל להם את ההבנה של מה אנחנו עושים במדינה הזו, למה צריך את המדינה, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמדינה תהיה איכותית יותר ומשמעותית יותר", מסבירה אופנהיימר. "זה בא לידי ביטוי בתכנים לימודיים, למשל היסטוריה, אזרחות ומורשת ישראל, בשיעורי החינוך ובפעילויות חינוכיות ערכיות. בטיולים השנתיים שלנו התלמידים ישנים רק בשטח, כדי להכיר את המדינה דרך הרגליים ולא דרך המחשב. "ההכנה לצבא תופסת מקום משמעותי. גם בהיבטים הרגשיים וגם מבחינת המידע. בית הספר רואה את עצמו כחלק מכל תהליך הגיוס והשירות. אנחנו מלווים ילדים שמתלבטים, שצריכים שנכתוב מכתב לצבא אם יש להם לקויות או קשיים. בית הספר רואה את עצמו כחלק מהתהליך, לא אומרים 'זה כבר עניין של הצבא'". ריטה גרומיקו (17), תלמידת י"ב בעירוני ג', עלתה לישראל כשהיתה בת שנתיים וחצי, ואצלה דווקא שום דבר לא היה ברור מאליו בנוגע לצבא. "להפך, זה היה בשבילי משהו רחוק וערטילאי, שלא ידעתי עליו הרבה", היא נזכרת. "אבל בזכות ההסברים התחלתי להבין שמדובר בעניין גדול מאוד". היום היא כבר מגובשת לגמרי על מה שהיא רוצה לעשות בצבא: להיות מדריכת חי"ר. כשאני שואלת אותם הם לא מפחדים, אפילו קצת, הם מביטים בי ולא מבינים את השאלה. "תמיד יש חשש ממשהו חדש", אומר דור קאוף (17) מרעות, שנמצא במיונים למודיעין ולקורס טיס. "אבל עשו את זה לפנינו, ויעשו את זה גם אחרינו, אז למה שלא נעשה אנחנו-" ושקד משלים אותו: "אני לא חושב על זה בכלל בקטע של מפחיד. זה כבוד". רוב החבר'ה כאן בכושר קרבי. כן, גם הבנות. הם מתחילים את הקורסים בכיתה י"א, מכו-וני מטרה, אפילו שהמיונים ליחידות הקרביות הם רק בי"ב. מתאמנים, רצים עם אלונקות, עושים פזצ"טות ומתנהגים כמעט כמו חיילים. גם לבנות יש חלק פעיל בקורסי ההכנה הקשים, והבנים מודים שהן תורמות הרבה, לא רק לכושר אלא גם למורל. השאלה מה יקרה אם בסופו של דבר הם לא יגיעו ליחידות המובחרות מטרידה אותם לא מעט. "יש לי יום סיירות, אני אתן את המקסימום", אומר אור, "אבל גם אם זה לא ילך, זה לא אומר שאלך לסתם משהו. אני אעשה כל מה שאני יכול". שקד: "אמרו לנו תמיד שאפשר לעשות שירות משמעותי גם בגדודים או בכל מקום אחר. בסוף, אנחנו אלה שיכולים להפוך את השירות למשמעותי. היה כאן לוחם מאגוז, שסיפר שאת עיקר השירות שלו הוא העביר בתוך שיח. אז זה לא שירות משמעותי? בעיניי כן". הבנות מנסות להדחיק את המחשבה שהן עלולות להגיע לתפקידים פקידותיים. "אני לא רוצה להיות פקידה שלא עושה כלום", אומרת יובל. היא נערה יפה, שבמבט ראשון קשה לדמיין אותה רצה עם אלונקה ומתבוססת בבוץ. אבל התחושה הזאת עוברת ברגע שהיא מתחילה לדבר על הצבא. "אני בכושר קרבי, אני רצה ורוקדת ועושה ספורט. אני לא חושבת שבנים צריכים לעשות יותר מאיתנו, ובטוחה שגם אנחנו יכולות לעשות הכל בלי שום הבדל. בגלל זה אני רוצה להיות הכי קרבית. יש לי חברות שאומרות שאני די מטורפת, שלהיות לוחמת זה לא נועד לנשים, אבל יש גם אנשים שאומרים לי כל הכבוד". שירז גדעוני (18) חוששת מהרגע הזה, שיגידו לה שהיא שובצה להיות פקידה. "כשאת רוצה להגיע לתפקיד בכיר יש לך המון מוטיבציה, אבל ברגע שנסגרות לך כל מיני דלתות ואת מבינה ששנתיים את הולכת להיות פקידה, אני מאמינה שלא תהיה כזאת מוטיבציה גבוהה. אז את רוצה לעשות את מה שאת יכולה ולסיים עם זה". ריטה קצת יותר אופטימית: "אפשר להוציא מכל תפקיד את הטוב ביותר. אני מאמינה שכל תפקיד שאעשה, אעשה אותו טוב, גם אם אצטרך להתמודד עם הדברים שאני לא רוצה. גם אם אהיה פקידה. אבל אני מכוונת למשהו משמעותי יותר". "ינשופים" לנערים בלילה למרות שיעורי ההצטיינות הגבוהים, גם במודיעין, בסופו של דבר, יש בני נוער ששותים אלכוהול בלילות, תלמידים שמבריזים מבית הספר, ואפילו כאלה שרוצים לא לשרת בצה"ל. הנערים מספרים שאין כאן מקומות בילוי בשעות הערב, המסעדות ובתי הקפה נסגרים מוקדם, וכדי לבלות כמו שצריך, צריך להרחיק עד תל אביב, מרחק 25 דקות נסיעה ברכב פרטי. למרות פעילויות רבות של העירייה ושל מועצת הנוער העירונית להחייאת חיי הלילה בעיר, הנערים עדיין מעדיפים לצאת ממנה כדי לבלות. סיירת הורים מיוחדת מסתובבת בערבי שבת בגינות ובמוקדי הבילוי, ומטפלת בבני נוער במצבים בעייתיים. "המחויבות שלנו כהורים היא ללמוד להתמודד עם הבעיות שיש לכל בני הנוער", אומר יו"ר הנהגת ההורים בעיר, מיגל הרף. "אז יש סיירת הורים שמקבלת בכל שנה 'ינשופים' מהעמותה נגד אלימות, סמים ואלכוהול, ומחלקת אותם לבני נוער בסילבסטר, כדי שהם לא יעלו על הכביש שתויים. מנסים לטפל בבעיה". הנהגת ההורים פעילה מאוד בעיר. לדברי הרף, היא מקבלת תמיכה רבה מהקהילה ומהנוער עצמו, ששותף לפעילויות. "כל המערכת מתגייסת לטיפול בנוער - כולל ההורים, המחנכים, העירייה, שמפעילה מתנ"סים או מטפלת דרך מחלקת הרווחה, וכמובן הנערים והנערות עצמם". הצבא הוא שיחת היום לא רק בבית הספר אלא גם בתנועת הנוער. תשע תנועות נוער פעילות בעיר, ובהן חברים כ-5,000 ילדים ובני נוער - יותר ממחצית בני הנוער בעיר. לצד הצופים, מכבי צעיר ובני עקיבא אפשר למצוא גם סניפים של נוע"ם (תנועת נוער מסורתית, המקבלת תקציב גם מהעירייה) ושל "הנוער הלאומי". עמית פרידלנד, שמרכזת את השכבה הבוגרת במכבי צעיר, מספרת שפעילויות התנועה כוללות גם מפגשים עם בוגרים שמשרתים ביחידות קרביות. "הם מלהיבים אותנו ואומרים שזה אדיר. ש'הדבר הבא שאתם רוצים לעשות זה להיות תותחים בצבא'". "הקשר הזה הוא טוב מאוד, הם מספרים לנו מה עובר עליהם, ואנחנו לומדים מזה", אומר אורי שלומי, ראש צוות פעילים בצופים, המכונה "הסיירת". "את מבינה, השם מחייב", הוא צוחק. "כבר כשהייתי קטן התחלתי לחשוב מה אני אעשה בצבא, כי כבר אז אבא ואמא שלי דיברו איתי על זה. גם הקשר עם השכבות הבוגרות בבית הספר הוא טוב, הם מספרים לנו מה עובר עליהם, מה הם עושים". ההתנדבות בתנועות הנוער במודיעין היא ערך עליון. כמעט מחצית מהנערים מתנדבים בעמותות כאלה ואחרות, ויש באזור לא פחות מ-40 ארגונים חברתיים. הסניף הגדול ביותר של "כנפיים של קרמבו", המארגן פעילויות לילדים עם פיגור שכלי, נמצא כאן, ונהנה מרוח ההתנדבות הגבוהה. "אנחנו תמיד צוחקים שיש לנו בעיה עם ההתנדבות, כי יש יותר היצע של מתנדבים מאשר עמותות", אומר מיגל הרף. "יש בעיר אקלים של שיתוף פעולה והתגייסות קהילתית. מובן מאליו שבקהילה כזו, ערך המעורבות בקהילה ובמדינה יבוא לידי ביטוי גם בגיוס לצה"ל. זה ברור, הרי זה לא יכול להיות אחרת". עידו: "ישראל נמצאת בסכנה כל הזמן. אתה פה בשביל לחיות, ויש הרבה אנשים בעולם שלא אוהבים את זה. "תמיד סיפרו לי על החיילים ששומרים עלינו כדי שנוכל לישון טוב בבית, ועכשיו הגיע הזמן שלנו לתרום. האחדות הזאת מייחדת אותנו. בלעדיה, שום טכנולוגיה ושום דבר לא ישמרו עלינו בחיים".
