גם ב־1950 - בהלת נגיף בישראל
השבוע לפני 70 שנים כינס שר הבריאות, חיים משה שפירא, מסיבת עיתונאים שנועדה להזם שמועות שפשטו בציבור, שלפיהן מדינת ישראל עומדת על סף התפרצות מחלת שיתוק ילדים (פוליומיטיס, או בקיצור - פוליו), הנגרמת מנגיף ומאופיינת בפגיעה במערכת העצבים המובילה להיחלשות השרירים - עד לכדי שיתוק.
הסיבה לבהלה היתה קשורה בעלייה מסוימת שנרשמה במספר הילדים שאובחנו כחולי פוליו. בפברואר 1950 אובחנו בתל אביב שישה ילדים נושאי נגיף הפוליו, חמישה נוספים אותרו במחנה העולים בראש העין, ועוד כמה ילדים חולים נמצאו במקומות אחרים בארץ. בסך הכל נוספו בכל אחד מהחודשים האחרונים כ־20 מקרי פוליו מאובחנים, כשבשנים קודמות התגלו בכל חודש רק מקרים בודדים של המחלה.
במהלך מסיבת העיתונאים הקריא שר הבריאות את מסקנות ועדת המומחים שהקים לבדיקת סכנת מגיפה של שיתוק ילדים. הוא קבע, בהסתמך על הדו"ח, ש"אין כל חשש להתפשטות שיתוק ילדים בארץ בממדים מדאיגים", והוסיף ששיתוק ילדים אינו מחלה ייחודית לילדים דווקא. "גם מבוגרים עשויים לשאת את הנגיף, אולם רוב המבוגרים מחוסנים, שכן הם נשאו את הנגיף בילדותם ללא תסמינים והחלימו. ממש כמו שרוב הילדים החולים כעת עשויים להחלים בלי קומפליקציות (סיבוכים)".
מקור הפוליו היה בנגיף שהועבר במגע בין מי ביוב למי שתייה. באותם ימים, ב־1950, טרם נמצא חיסון למחלה (החיסון הראשון פותח על ידי האמריקני יונה סאלק ב־1955. חיסונים נוספים הומצאו כעבור שנים ספורות על ידי הבקטריולוג הישראלי נתן גולדבלום והאמריקני אלברט סאבין).
בסופו של דבר, ישראל אכן חוותה התפרצות של הפוליו ב־1950, ובמהלך אותה שנה התגלו 1,621 מקרים.
מאבק בשוק השחור: סריקות בפחי אשפה ופקחים חמושים
בתחילת 1950 נדמה היה שהפיקוח הממשלתי מצליח לרסן את השתוללות השוק השחור, אבל ידיעות על מחסור צפוי במזונות רבים עוררו לתחייה את התחום. התוצאה: מוצרי מזון שונים נמכרו לצרכנים במחירים שערורייתיים.
כרזת מלחמה בשוק השחור
השבוע לפני 70 שנים החל משרד האספקה והקיצוב, בראשותו של השר דב יוסף, לקדם עשרות פעילויות נגד השוק השחור. כך, למשל, בתחום ההסברה הודבקו כרזות בעלות מסרים מאיימים על לוחות מודעות בכל רחבי הארץ. השר יוסף עצמו התראיין לעיתונות העברית וציין את "גודל האסון הצפוי לנו אם השוק השחור לא יחוסל". נוסף על כך, הופק קטע קול בן שלוש מילים, שחזרו על עצמן באופן דרמטי - "מלחמה בשוק השחור, מלחמה בשוק השחור". קטע זה הושמע פעמים רבות ביום, שוב ושוב, בשידורי קול ישראל.
כמו כן הוקם צוות של עשרות פקחים, שהתלוו למשאיות אשפה עירוניות, והללו הורשו לאסוף את תכולת הפחים ברחובות רק בתום בדיקה קפדנית שערכו הפקחים בכל פח. כשאותרו בפח מסוים "שיירי מזון מחשידים", דוגמת נוצות עוף או פחיות שימורי בשר, היו הפקחים עורכים סריקה בדירות הבניין אשר לו שייך הפח החשוד. אחרי כמה מקרים שבהם הופעלה נגד הפקחים אלימות מצד בעלי הבתים, פעל השר לציידם באקדחים להגנה עצמית.
ח"כ אריה בן־אליעזר, מתנועת חרות שבאופוזיציה, העלה השבוע לפני 70 שנים לדיון בכנסת את נושא "פשעי הפקחים המחטטים במקררים", כהגדרתו. השר יוסף ענה לו באומרו: "בדירה אחת מצאנו טונה בצל, בשנייה 50 ק"ג בשר, ובשלישית התרוצצו 15 תרנגולות. על העבריינים האלה אתה מבקש להגן?"
הצעה להקים "נמל ימי" בשפך הירקון
השבוע לפני 70 שנים פורסמה בהרחבה כוונת הממשלה להעניק זיכיון לחברה יזמית שתקים בחוף תל אביב נמל מים עמוקים ותפעיל אותו לתקופה של עד 40 שנים. שר התחבורה, דוד רמז, אמר במסיבת עיתונאים שכינס ב־6 במארס 1950 שעל פי חישובי משרדו, "נדרשת לעניין הקמת הנמל החדש השקעה של כ־20 מיליון לירות, שיגיעו מגיוס השקעות של הון יהודי מהארץ ומחו"ל".
נמל תל אביב בשנות ה־40 צילום: דוד אלדן, לע"מ
בפני הוועדה שהוקמה לתכנון נמל המים העמוקים בתל אביב עמדו כמה הצעות. אחת מהן תיארה שני שוברי גלים שייצרו מתחם סגור אשר ישמש שטח הנמל: השובר הראשון, באורך קילומטר וחצי, ייבנה מאזור החוף שמול רחוב ז'בוטינסקי דהיום לכיוון צפון־מערב, בעוד השני יתחיל ממיקומו של נמל תל אביב (שהיה פעיל אז במים הרדודים) ויימשך לעומק הים בכיוון דרום־מערב. הצעה אחרת גרסה שיש להקים את הנמל בשפך הירקון, ובכך לאפשר הובלת מטען וסחורות לאורך הירקון ונחל אילון, עד לקרבת אזורי המסחר בעיר.
בסופו של דבר, הוחלט שלא להקים נמל מים עמוקים בתל אביב, שכן בתי העיר היו קרובים מדי לחוף, עובדה שמנעה הקמת תשתית של פסי רכבת להובלת משאות אל הנמל וממנו, וכן כבישים רחבים המותאים לתנועת משאיות. במקום תל אביב נבחר חוף אשדוד כמיקום המועדף לנמל המים העמוקים, ובסוף נובמבר 1965 הוא אכן החל בפעילותו (הנמל הרדוד בתל אביב הושבת בתחילת אותו חודש).
תודה לחוקרת תולדות תל אביב שולה וידריך
במה כבשה ישראל שיא עולם? בתאונות דרכים
על פי נתוני תאונות הדרכים של 1949, שהתפרסמו השבוע לפני 70 שנים, עמדה ישראל במקום הראשון (והעגום) בעולם במספר ההרוגים לכל 100 אלף תושבים - 19 איש. היא הקדימה בכך את שווייץ (15 הרוגים) ובריטניה (9). בתגובה לנתונים המדאיגים האשים שר התחבורה, דוד רמז, את משרד המשטרה: "מספר שוטרי התנועה בישראל עומד כיום על כחמישית בלבד ממספרם בזמן המנדט". שר המשטרה, בכור־שלום שטרית, האשים מצידו את הממשלה, ש"לא מוצאת לנכון לתקצב את משרדי בהתאם לצרכיו".
כרזה לזהירות בדרכים, שנות ה־50
358,324 עולים חדשים
בישיבת הממשלה ב־7 במארס 1950 דיווח שר העלייה, הבריאות והפנים, חיים משה שפירא, ש"כיום חיים בישראל 358,324 עולים חדשים, שהגיעו הנה מ־15 במאי 1948, יום אחרי הקמת המדינה, ועד 31 בדצמבר 1949". על פי הדיווח, התברר שב־1948, עם פתיחת שערי העלייה, הגיעו לישראל 118,993 עולים, ובכל שנת 1949 עלו 239,331 - ממוצע של כ־20 אלף עולים בחודש.
"התאבד" ושתה קפה
תושב חדרה ניסה השבוע לפני 70 שנים לשים קץ לחייו בתלייה בבית קרוביו. בתום ויכוח סוער בשל חוב כספי שטען שחייבים לו, קשר האיש חבל לקורת עץ בתקרת אחד החדרים - וניסה לתלות את עצמו. למרבה המזל, כובד משקלו שבר את הקורה, והאיש ניצל ברגע האחרון. ואיך הסתיימה הפרשה? כעבור שעתיים הוא התאושש, ואף נצפה משוחח בעליצות עם חברים בבית הקפה הסמוך.
הנעלמים / אירועים שהיו
עדלאידע
אירוע פורימי שנחגג בתל אביב מ־1912 ועד שנות ה־60 (עם הפסקה בימי מלחמת העולם השנייה). העדלאידע נחשבה לאירוע החג המרכזי בתקופת היישוב ומדינת ישראל הצעירה, והוא משך אליו המונים מכל רחבי הארץ. הללו נהנו מתהלוכה היתולית שהתמקדה בכל שנה בנושא אחר ("שבטי ישראל", "הישגי היישוב העברי") ובמיצגים בעניינים אקטואליים, דוגמת "חזון אחרית הימים - נאצר ובן גוריון".
מיצג בעדלידא, 1956
הצרכנייה / פריטים מאז
תנור לביא
"לביא" היה תנור האפייה הראשון שיוצר בארץ, החל משנות ה־50, והוא נחשב לפופולרי מאוד בקרב בשלני אותם ימים. מנגנון ה"לביא" היה פשוט: התנור עצמו הונח על כירת גז שהאש בה דולקת, ושתי פלטות הברזל שבתחתיתו העבירו את חום הלהבות לפנים התנור עצמו, שם נאפו העוגות ושאר המאכלים שדרשו חום ממושך ויציב. ל"לביא" לא היו כפתורים או וסתים כלשהם, ועוצמת החום בו נקבעה בבחירת עוצמת להבת הגז המתאימה. בטיחותי? שאלה טובה. אבל טעים - בטח.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
והרי החדשות מירושלים
ההודעה הרדיופונית שבכותרת, שהפכה ברבות השנים למיתולוגית, הושמעה השבוע לפני 70 שנים בפעם הראשונה. ב־2 במארס 1950, בשעה 13:30, שודרה מהדורת החדשות הראשונה בעברית מירושלים, אחרי שהוגשה עד אז מתל אביב. החדשות שודרו מבית השידור שברחוב המלכה מליסנדה (לימים, הלני המלכה) באמצעות ציוד חדשני שהגיע מלונדון. למרבה הצער, לא נותר תיעוד ממהדורת הבכורה ההיסטורית. קרייני החדשות הבולטים באותם ימים היו האחים משה חובב (בצילום, מ־1951) וראומה אלדר, וכן אפרים אבא ופלטיאל בן ליש.
צילום: משה פרידן, לע"מ