אחרי שהתמונה הפוליטית בישראל השתנתה בפעם השלישית בתוך שנה, היועצים הפוליטיים סבורים כי הפעם - נתניהו יצליח להקים ממשלה. באשר לגנץ וכחול לבן, למרות ההצהרות הלוחמניות לאחר ההפסד – היועצים מעריכים כי הם ינסו בסופו של דבר למצוא את דרכם לקואליציה, בתסריט זה או אחר.
היועץ האסטרטגי, אריאל סנדר, מנהל הקמפיין של הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בישראל ויועץ אסטרטגי ב"גלעד", מסביר כי את הקמפיינים של המפלגות קשה להעריך עדיין, אך לדבריו, ככל הנראה לא יהיו בחירות רביעיות ותוקם ממשלה בראשות נתניהו. סנדר מונה 4 תסריטים אפשריים: "אנחנו מחכים לתוצאה הסופית אבל נראה שעקרונית ראש הממשלה יוכל להקים ממשלה צרה עם עריקים. אלא שזו אופציה יחסית גרועה כי מאוד קשה לנהל ממשלת 61 ומאד קשה לפעול כך בכנסת, בעיקר על הרקע של המשפט שצפוי לראש הממשלה".
"כחול לבן אולי הובסה, אבל בטווח הרחוק זה הישג"
"האפשרות היותר ריאלית היא חבירה של כחול לבן אל הממשלה הזו, כשהם מקבלים יחסית הרבה עוצמה וגם מציגים לציבור שלהם את הטענה שכך הם מגנים על מערכת המשפט בישראל. ממשלה כזו היא הישג פוליטי לראש הממשלה, אבל המשפט יקשה עליו. לכן, כחול לבן אולי הובסה פוליטית, אבל בטווח הארוך זה יהיה הישג עבורה".
"אפשרות נוספת היא הקמת ממשלה חברתית, עם העבודה-גשר-מרץ. נכון, לניצן הורוביץ וליאיר גולן זו תהיה צפרדע גדולה לבלוע, אבל אולי אורלי לוי ועמיר פרץ יוכלו לקבל תיקים חברתיים, ולהשפיע לטווח ארוך על האופי החברתי של ישראל, דבר משמעותי עבור שניהם".
"אחרי שלוש האופציות הללו קיימת אפשרות של ממשלת מיעוט עם תמיכה מבחוץ של ליברמן. אביגדור ליברמן אמנם לא רוצה ממשלה עם חרדים, אבל הוא גם לא רוצה עוד בחירות. לכן יש אפשרות שהוא לא יתנגד לממשלה לכשתושבע, וכך תקום ממשלה. זה בכלל לא מופרך, בעיקר כשלליברמן חשובה ההבטחה שלו לפיה לא תהיה מערכת בחירות נוספת".
מבחינת מעמדו של בני גנץ והאפשרות שיוחלף אומר סנדר כי, "לבני גנץ יש בעיה גדולה. הוא ברגע הפוליטי הכי קשה שלו. ממחר הוא יהיה על הכוונת של גורמים רבים. הדרך המרכזית שלו להיחלץ היא על ידי לקיחת אחריות ומנהיגות כמו בצבא, והכרעה של כניסה לממשלה בראשות ראש הממשלה".
"זה הישג שהעבודה הצליחה לשרוד"
באשר למפלגת העבודה ולימינה אומר סנדר: "ברגע שהקמפיין הוא כן או לא בנימין נתניהו הרי שלא היה לשתי המפלגות האלו סיכוי. זה הישג שהם בכלל שרדו. לעבודה גם יש אינטרס עצום שלא יהיה עוד סבב, כי הדימום שלהם יימשך. בתנאים כאלה, גם בנט ושקד וגם עמיר פרץ לא יכלו לעשות יותר ממה שעשו. נתניהו הוביל קמפיין של ווינר, לעומת כחול לבן שהעמידו את הקמפיין שלהם על החסינות, ומרגע שנתניהו משך את החסינות - נותרו ללא קמפיין אלטרנטיבי וגמגמו או נגררו לאורך כל הקו".
תמי שינקמן, יועצת תקשורת, אסטרטגיה, ומנהלת קמפיינים פוליטיים, שהובילה את הקמפיין הציבורי לשחרורו של גלעד שליט ושימשה כיועצת אסטרטגית לבוגי יעלון טרם חבירתו לגנץ, מסבירה כיצד ראש הממשלה נתניהו הגיע מוכן לבחירות השלישיות.
"ראשית ראש הממשלה כל הזמן עבד ויצר אירועים, או קצר את הפירות של האירועים אחרים. כחול לבן גמגמה ולא יזמה שום דבר. זה התחיל במפגש המנהיגים בארץ שראש הממשלה כיכב בו, המשיך בנעמה יששכר והמפגש עם פוטין, הפסגה בארה"ב ואחר כך יוזמת הסיפוח. אגב, בכל הנוגע לסיפוח, בכחול לבן לא דיברו בצורה אחידה, הגיבו בגמגום והתווכחו ביניהם כשהם נתפסים לא מוכנים. בכל המקרים הללו ראש הממשלה היה במרכז ויצר מומנטום, וכחול לבן לא יצרה כלום מעצמה".
"בימין פעלו למען נתניהו, כחול לבן ירתה בנגמ"ש"
"זה המשיך גם בעבודת רגליים ובמוכנות עצומה של ראש הממשלה לטרגט את קהלי היעד שלו ולהגיע אליהם. ראש הממשלה בדק היכן נמצאים תומכיו - והגיע לשם בעצמו, דיבר עם האנשים וגם טירגט אותם והיה איתם בקשר טכנולוגי. הוא ממש מיקסם את הכוח שלו. כחול לבן לא השקיעה מאמץ ביעדים שלה, וניסתה להעביר שוב ושוב מצביעים מגוש הימין עד שלבסוף - גם ירתה בתוך הנגמ"ש, בניגוד לנתניהו שלמד את לקחי העבר וגיבש את כל גוש הימין תחתיו".
"בנוסף, חוץ מבן גביר, כל מפלגות הימין והחרדים פעלו בקהלים שלהם בלי להילחם בראש הממשלה. בשמאל, כחול לבן ירתה על העבודה-גשר-מרצ וגם הרחיקה ממנה את הציבור הערבי. כך מצד אחד ראש הממשלה היה בשטח, היה נראה ווינר אמיתי, קבע את המסגרת של היחס לכל הפוליטיקאים שלכל אחד מהם יש במילא קשר לשחיתות, וכחול לבן פשוט נכשלה לכל אורך הדרך בבלימה ובהתקפת הנגד. ברגע שנתניהו וויתר על בקשת החסינות כחול לבן נותרה בלי קמפיין חלופי וגמגמה".
ביחס למנהיגותו של בני גנץ, שינקמן סבורה כי הוא מיצב את עצמו ולא יחווה ערעורים מהבית פנימה. "בני גנץ הגיע לפוליטיקה בסך הכל לפני שנה, ולהיות פוליטיקאי זה לא לשמש כרמטכ"ל. להיות פוליטיקאי זה מקצוע שמצריך התייחסות ופעילות שונה לגמרי. בתוך זה, הוא היה במערכת בחירות ארוכה וקשה בלחצים עצומים, ודווקא הביא הישגים טובים מאוד. לכן, מעמדו בכחול לבן יציב - לא יאיר לפיד שכבר נכווה, וכל שכן לא אשכנזי ומשה יעלון שיש להם עם גנץ אחוות לוחמים, יילחמו בו. לדעתי ההנהגה של כחול לבן תחזיק מעמד ולא תאתגר את גנץ".
ביחס לאפשרות של ממשלת אחדות מציינת שינקמן כי "למרות הנאומים של נתניהו ושל גנץ אחרי התוצאות, אף אחד מהם לא סגר את הדלת לממשלת אחדות, אבל גם לא דיבר על כך. נתניהו לא דיבר נגד ממשלה כזו וגם גנץ לא דיבר נגד. לכן נראה שהדלת פתוחה, או לפחות זה מה שהציבור רוצה לשמוע".
"כוח המיקוח של ליברמן נחלש משמעותית"
היועץ האסטרטגי אמנון שומרון, סבור כי הדרך לממשלה בראשות נתניהו נפתחה, ואין למעשה אופציה אחרת. "בניגוד לבחירות באפריל 2019 בהן היו לגוש הימין 60 ובכל זאת הוא לא הצליח להקים ממשלה, הפעם גם עם 59 או 58 מנדטים נתניהו הוא מנצח, והיחיד שיכול להרכיב ממשלה. גם כי גנץ וליברמן לא יוכלו להתעלם מהרוב היהודי המוחלט שהעניק לנתניהו ניצחון ברור, וגם כי חלק מהחברים במפלגות השמאל-מרכז לא יאפשרו, מוסרית, לתת לזה לקרות".
"מאחר וגם המצב המנטלי של הציבור הישראלי היום לא יאפשר לשמאל-מרכז לטרפד הקמת ממשלה, נתניהו נמצא בפוזיציה של מי שראוי להקים ממשלה. כל מי שינסה למנוע זאת ממנו, ייחשב לסרבן ואנטי-דמוקרטי. נקודת המוצא צריכה להניח שנתניהו ייקח אתו את גוש הימין-חרדים ורק אחר כך יבחן את מי ניתן לצרף. יש אפשרות להביא עריקים, ויש עדיפות לקבוצה מאורגנת שתתפצל ותחבור לליכוד. מאחר והרטוריקה של ליברמן עדיין קיצונית, וכח המיקוח שלו כנראה נחלש משמעותית, כחול לבן יהיו היעד המועדף לסחיבת ח"כים לקואליציה".
"מפלגת העבודה עלולה להיעלם"
על ההליכים המשפטיים נגד נתניהו אמר שומרון: "גם ההיחלשות של כחול לבן, שתביא קרוב לודאי סכסוכים וויכוחים פנימיים, יקלו על הליכוד את העבודה. הבחירות היו בצל הגשת כתב אישום, עם הכרעה ברורה לטובת נתניהו מול מערכת אכיפת החוק. זו הייתה מעין הצבעת אי אמון בשי ניצן ובמנדלבליט. כל מי שתמך בנתניהו עשה זאת למרות, ואולי בגלל, כתבי האישום. מי שהתנגד לו, בוודאי הערבים, עשו זאת משלל סיבות ולאו דווקא מהנימוקים המשפטיים. למרות זאת יש להניח שכתב האישום לא יתבטל, והמשפט יתקיים כסדרו, רק שהחטוטרת הזו לא תשמש כחרב המתהפכת מבחינת הלגיטימציה הציבורית לפעולותיו השונות של ראש הממשלה".
על מצבה של מפלגת העבודה לאחר הבחירות אומר שמרון: "הטרגדיה של מפלגת העבודה שהיא גם נאלצה לחבור לשמאל הקיצוני, וגם להתכווץ ל-3 נציגים בכנסת. ההזדמנות היחידה של המפלגה לחזור ולהתאושש נעוצה בשאלת הישרדות 'חוסן לישראל', מפלגתו של בני גנץ. האם גנץ יוכל לכהן כחבר כנסת 4 שנים? האם ענייניו המשפטיים יתאדו, או שיתחילו לרדוף אותו? האם השמועות אודותיו - מההתערטלות מול נאווה ג'ייקובס ועד ליחסיו עם העוזרת האישית - יהפכו למידע מוצק או לחומר תקשורתי מתגלגל? אם גנץ יבסס עצמו כדמות משמעותית בפוליטיקה הישראלית, מפלגת העבודה תיעלם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו