נגד כל הסיכויים: הסיוט של דן הפך לסיפור הצלחה

על רחבת המסדרים שלבה"ד 1יעמדו ביום חמישי עשרות קצינים חדשים. בתום הכשרה מפרכת הם יענדו לראשונה את דרגות הקצונה ויצטרפו לכוחות הלוחמים כמפקדים מן השורה. אבל רק אחד, ככל הנראה, עבר את מה שנאלץ דן גרין (21), לעבור כדי לעמוד על הרחבה בגאווה, רגע לפני התפקיד החדש כמפקד צוות סיירת גבעתי. בשיחה עם "ישראל היום" הוא חושף לראשונה את מה שעבר, במטרה להוכיח שהכל אפשרי ושאם רק רוצים אפשר להגיע להישגים אדירים.

"בגיל 12 אחי הבכור מת לי בידיים כתוצאה מחיידק טורף", הוא מספר בגילוי לב כיצד החלו מספר שנים של סיוט בחייו. "זה היה מאוד פתאומי. חזרתי מבית הספר וראיתי אותו גוסס על המיטה. החיידק גרם לדימום פנימי אבל לא ידעתי את זה. הוא ביקש מים ואז הרמתי אותו לשירותים. הוא התחיל להתנדנד. צעקתי לו 'אל תירדם' ואז הוא אמר את המילים האחרונות שלו 'דן, אני לא שולט בזה' ואז הוא קרס".

המוות האלים והפתאומי גרם לקריסה במשפחה, ודן הצעיר מצא את עצמו ברחובות עיר הולדתו בית שמש, כשהוא מסתובב עם גורמים מפוקפקים. "שנאתי את הדרך שבה הסתכלו עלי, שאמרו שאח שלי נפטר. כשאתה מאבד אח לא כיף להיות בבית, ולכן חיפשתי דרך לברוח. במשך שלוש שנים, מגיל 13 עד 16 הסתובבתי ברחובות". דן הידרדר לפשע ואלימות, אך אז הגיעה תפנית. בפעם השנייה שנעצר על ידי המשטרה, אמו הגיע להוציא אותו ממעצר כשהוא אזוק בידיו ורגליו, והדבר ערער אותו. הוא מעיד כי בעקבות מותו של אחיו הקשר עם אמו התחזק ביותר, והעובדה שהיא ראתה אותו כך ניערה אותו.

בבה"ד 1 // צילום: דובר צה"ל

"אמרתי לעצמי שאני חייב לתפוס את עצמי ולהתאפס. שאני לא יכול לאכזב את אימא שלי". גרין התחיל לבצע כושר גופני ולהתאמן לצבא, כשבמקביל התנדב עם נוער במצוקה, מנצל את הידע שצבר לצערו בשנים הקודמות לטובת סיוע לנערים אחרים. כשהגיע לגיל גיוס הוא ידע שהוא רוצה להגיע כמה שיותר גבוה.

"עשיתי גיבוש ליחידה מיוחדת והתגייסתי אליה. הייתי בטירוף להתגייס, עם כל המוטיבציה שבעולם". אך אז הגורל התערב. "באמצע המסלול גילו לי גידול ברגל. במשך שבוע הייתי בחוסר וודאות והיה בא לי למות. חשבו שזה גידול סרטני ולא ידעתי איך להתמודד. הפחד הכי גדול היה לספר את זה לאימא שלי אחרי כל מה שהיא עברה". אחרי שבוע התגלה כי הגידול שפיר, אולם היה מחיר למצבו הרפואי – הוא נאלץ לעבור ניתוח ועבר לתפקיד פקידותי בפיקוד מרכז.

למרות שהרופאים הבהירו לו כי לעולם לא יהיה לוחם קרבי, וכי אסור לו לרוץ מחשש שרגלו תתרסק, דן ממש לא התכוון לוותר. "התחלתי במלחמה כדי לחזור ללוחמה, בשביל זב באתי. סירבתי להתייאש, לא הייתי מוכן לוותר על האופציה הזו". תשעה חודשי מלחמה עיקשת עשו את שלהם, וגרין הצליח להעלות פרופיל והגיע לסיירת גבעתי. למרות מצבו וההיסטוריה שלו הוא נשאר עם מוטיבציה רבה, יצא לקורס מפקדי כיתות ומאוחר יותר גם לקורס קצינים, שאותו סיים כעת.

גרין מציין כי אינו חושף רבות את סיפורו האישי, אך כעת הוא מוכן להתראיין על מנת להוכיח לאחרים שהכל אפשרי. "אני רוצה לעורר השראה באנשים, לעודד אותם, לומר להם שהכל השתלם. אני רוצה להסביר לחבר'ה שמגיעים מרקע קצת בעייתי שאפשר לעשות הכל, גם אם אתה בתחתית. אסור לוותר לעצמך. תמיד יהיו נפילות וקשיים, ותמיד צריך להרים את הראש ולדחוף קדימה.