"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הסטנדרט המחמיר של גנץ הפך לסטנדרט כפול

בכחול לבן מטיפים לניקיון כפיים, אבל גנץ, לפיד ויעלון שותקים בנוגע לפרשיות אשכנזי, ואינם חושבים לדרוש את פרסום ההקלטות שלו ושל מנדלבליט • דעה

,עודכן
בני גנץ, צילום: קוקו

מאז נוסדה, מבקשת כחול לבן להשליט בציבור הישראלי סדר יום אחר. כבר בנאומו הראשון כפוליטיקאי הציג בני גנץ סטנדרט ברור וחד בכל הנוגע לניקיון כפיים, שחיתות ציבורית ושקיפות שלטונית. לא רק החוק היבש מחייב, על פי אותו סטנדרט מחמיר, אלא גם נורמות ציבוריות אחרות. על כך נשענת המפלגה כאשר היא פוסלת ישיבה משותפת עם בנימין נתניהו, אף שהחוק מאפשר זאת.



"שקיפות של מעשי השלטון, בכל הדרגים, היא בלם הכרחי המגן מפני שחיתות, מפני ניגודי עניינים ומפני שימוש לרעה במשאבי הציבור", נכתב במצע כחול לבן, "תנאי יסוד למימוש עקרון השקיפות הוא גילוי וחשיפה יזומים של מידע שבידי רשויות השלטון… שקיפות איננה מצטמצמת אך ורק למסירת מידע בעקבות בקשה, אלא מחייבת ארגון והנגשה של כל המידע על רשויות השלטון".



לאור דברים כה נחרצים אלה, מפתיעה שתיקתם, שלא לומר מפתיע גיבוים, של ראשי כחול לבן - גנץ, יאיר לפיד, בוגי יעלון ואפילו גבי אשכנזי - לצו איסור הפרסום בנוגע להקלטות אשכנזי־מנדלבליט, אשר לדברי כל מי שנחשף לחומרים, כוללים עניין ציבורי רב ביותר השופך אור חדש על התנהלותם של אשכנזי, חבר בכיר בקוקפיט ומועמד לתפקיד שר בכיר בממשלה, וכן של מי שמשמש היום יועמ"ש שמכריע גורלות של אישי ציבור בכירים ובראשם נתניהו. כל יום שעובר שבו לא נשמעת דרישה ברורה מגנץ כלפי חברו להנהגת מפלגתו, ושבו נמשכת שתיקתם של לפיד ויעלון, הופך את הסטנדרט המחמיר - לסטנדרט כפול, לצביעות ולשיתוף פעולה עם ניסיונות הסתרה נלוזים.



הציבור יחליט



הטענות שלפיהן כל הערכאות סגרו את התיק, לא יכולים להצדיק מעשה של חוסר שקיפות שאינו עולה בקנה אחד עם מצע כחול לבן והתחייבויותיהם שלהם עצמם כאשר היה מדובר ביריב פוליטי. מי שמחזיק עכשיו את צו איסור הפרסום עומד ותלוי הוא אשכנזי. ברצותו - בית המשפט יפרסם, וברצותו - ימשיך לחסום. בהקלטות המדוברות, 15 במספר, אין עניינים של צנעת הפרט ולא ביטחון המדינה. גם אין היבטים פליליים, ואם כל הערכאות הוציאו את כולם זכאים כפי שנטען - וכנראה בצדק - אין שום מניעה שהציבור יאזין גם הוא ויחליט.

השארת הצו תלוי באוויר כמוה כישיבה משותפת עם נתניהו טרם הרשעתו בפסק דין חלוט בבית המשפט העליון. אי אפשר להיתלות בחוק כשזה נוח, ולהציב קריטריונים נוקשים כשנוח אחרת. זה לא אמין. זה עקום. וזה בעיקר צבוע.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר