"מה שאני עושה משפיע יותר על המשק מאשר שר בממשלה"

מתי בפעם האחרונה

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"גם כשאני לוקח חופש אני לא בחופש, אז רק שישי ושבת זה החופש שלי. הילדים שלי חזרו בתשובה, ואני ואשתי שומרים שבת ומסורת, אז בשישי ובשבת אנחנו מתנתקים, וככה יש לנו אחלה חופש. אין טלפון ולא רואים טלוויזיה, וחד־משמעית ככה אני מתנתק.

"את כל כולי אני מקדיש לנכדים, לילדים ולאישה עד מוצאי שבת. ארוחת שישי בערב היא אצלי בדרך כלל עם הילדים, הנכדים וגם חברים. זה כיף, ואני ממליץ לכל אחד לעשות ארוחה כזו ולהעביר שבת בלי טלפונים ובלי לרוץ לשום מקום. מנוחה.

"אני חושב שאני אבא טוב, אבל לא היה לי הרבה זמן לילדים. יש לי מזל שיש לי אישה טובה, שהעניקה להם את מה שאני לא הענקתי וכיסתה עלי. היא נתנה להם את ההרגשה שאני איתם שם, בכל מקום שצריך. אז לצערי הרב, לא הייתי באסיפות הורים, אבל כל מה שקשור ללילות היה עלי. כשהילדים היו קטנים האכלתי אותם במטרנה בלילות.

"היום אני אוהב לשחק עם הנכדים ולתת להם הרגשה שהם אהובים. אנחנו משוחררים מאוד, נותנים להם לשחק, להשתולל, אין בעיה. אנחנו מחנכים אבל גם נותנים הרבה חופש. ערכים ודרך ארץ זה אלף־בית אצלנו וגם אצלם. הבית הוא הדוגמה. הילדים שלי רואים איך אני מתנהג לאשתי, וזו שרשרת". 

מתי בפעם האחרונה נתת עצה טובה?

"בכל רגע. לאן שאני הולך אנשים מבקשים ממני עצות, 'רמי, תן איזה טיפ להצלחה'. שואלים אותי הרבה מה לעשות כשפותחים עסק חדש. לדעתי צריך לעשות דבר אחד: ברגע שאתה משרת מישהו, אתה צריך לחשוב איך אתה מיטיב איתו. כשאתה מיטיב איתו אתה מייצר לעצמך ביקוש, ואז - השמיים הם הגבול. 

"עסק שפותח לא ירוויח בהתחלה. בחודש הראשון, ואולי בשני ובשלישי, הוא לא ירוויח, ויש גם הפסדים, אבל אחר כך הגרף צריך לעלות. מתי? כל עסק לגופו. כל מי שילך לפי האסטרטגיה שאני מתווה יוכל להצליח. קודם כל תעשה טוב ותייצר לעצמך ביקוש, זו העצה הכי טובה שלי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת החלטה חשובה?

"בכל רגע. עכשיו, כשדיברתי עם מנהל הסחר שלי. גם להחליט אם למכור מוצר מסוים, ואיך להוריד את המחיר שלו, זו החלטה, ובכל יום יש עשרות כאלה. זו גם אינטואיציה וגם מאזנים, וגם עיניים ואוזניים בשטח, הכל יחד. אני רואה תוכניות עסקיות כל הזמן. באים אלי עשרות אנשים בחודש להציע עסקים. מציעים לי כל מיני דברים, הייטק, פטנטים - ואני בודק. הסיסמה שלי היא 'מכל מלמדיי השכלתי'. אני יכול להתייעץ עם העובד הכי זוטר במערכת, וללמוד ולהבין ממנו יותר מהמנהל הכי גדול". 

מתי בפעם האחרונה פגשת את ההורים?

"אתמול. אני קופץ אליהם בבוקר לפני שאני יוצא לעבודה או בערב כמעט בכל יום. הם גרים לא רחוק ממני, במלחה. הם עברו לגור לידי לפני חצי שנה. באופן טבעי, אחרי שחיו כל החיים באותו מקום, היה להם קשה. גם לי היה קשה, דאגתי איך הם יסתדרו. היה פחד כזה. אבל ברוך השם, עכשיו הם בדירה מרווחת יותר כדי שיהיה להם נוח יותר, ויצא טוב.

"ההורים שלי, מרדכי ויפה, הם אנשים מבוגרים ואנחנו ביחסים מצוינים. אמא שלי עדיין מספרת לכולם את הסיפור עלי, איך מהמשכורת הראשונה שלי קניתי לה שני כיסאות מטבח. הייתי אז בן 14, והיינו הרבה נפשות בבית, אבל המטבח היה קטן ושני כיסאות הספיקו. היא זוכרת את הסיפור הזה, והיא כבר בת 85 פלוס, אז כנראה זה עשה לה משהו. 

"בשכונה שגדלתי בה רוב האנשים היו קשיי יום. אני השני מבין האחים ואני בקשר יומיומי איתם, חלקם עובדים איתי והקשר בינינו מעולה. גדלנו יחד, אנחנו מחוברים חזק אחד לשני. כשהשתחררתי מהצבא עדיין ישנתי עם אחיי ראש ליד רגל באותה מיטה. היתה לנו דירה קטנה מאוד, והיינו תשע נפשות. זה נשמע צפוף, אבל אני נשבע לך שלפעמים זה כיף לישון ככה". 

מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?

"היום. בלי שחצנות, אני מצטלם בכל יום לפחות 50 פעמים. אנשים אומרים לי הרבה ברחוב, 'תודה רבה על העשייה', 'תודה רבה שהורדת מחירים', ושואלים, 'אפשר להצטלם?', 'אפשר לעשות סלפי?' אנשים מבקשים סלפי כדי לשלוח לאמא או לאבא שלהם, אומרים לי, 'אבא שלי שרוף עליך', וגם מבקשים ממני להצטלם לסרטונים. בכל יום אני שולח סרטון אחד, מאחל מזל טוב לאנשים בני 60, 70, 80. אם זה עושה למישהו טוב - אז בשמחה".

מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?

"השבוע. אני משתדל לצאת פעמיים בשבוע, לשבת במקום עם מוזיקה או לפגוש חברים או לאכול במסעדה. כשאני רעב אני אוכל הכל, אני לא מפונק. אבל הכי אני אוהב כריך חביתה עם עגבנייה, אני יכול ליהנות מזה יותר מאשר אחלה סטייקים". 

 

מתי בפעם האחרונה חזרת לבית הספר?

"אני עובר ליד 'אורט חניכים' כמעט בכל יום. זה בתלפיות, ליד העסק שלנו, אבל לא נכנסתי לשם הרבה זמן. למדתי שם יום בשבוע, וחמישה ימים עבדתי במוסך. זו היתה תקופה לא קלה בשבילי.

"בתיאוריה אני קצת חלש, אבל במעשה אני הרבה יותר חזק. כשהייתי הולך ללמוד היתה לי בעיה, לא ידעתי להביע את עצמי כי הייתי דיסלקט. המורים לא הבינו כמה אני יודע והיו לנו ויכוחים. גם מנהל המוסך שעבדתי בו ידע שאני יודע את החומר, וכשמנהל בית הספר היה מתקשר אליו ואומר לו, 'תשמע, רמי לא מתאים למקצוע', מנהל המוסך היה אומר לו, 'תשמע, נראה לי שאתה לא מתאים לנהל בית ספר'. מנהל המוסך חשב שאני גאון, שאני פותר בעיות שאנשים שעבדו 10-15 שנים לא הצליחו לפתור.

"בגלל שאני דיסלקט, בתור ילד המורים לא הבינו איך המוח שלי עובד. הייתי מקבל בלתי מספיק או מספיק בקושי, ולא כי לא ידעתי את החומר אלא כי לא ידעתי להביע את עצמי בכתב. הכתב שלי לא היה ברור, הייתי מעלים אותיות.

צילום: יהושע יוסף

"הדרך שבה הודיעו לי שאני נשאר כיתה, בכיתה ד', היתה קשה מאוד. הקריאו את השמות של כל ילד וילד, אמרו להם 'אתה עולה לכיתה ה'', ואותי השאירו לסוף. כולם קיבלו אז שתי תעודות, תעודה של ציונים ותעודה של 'עולה כיתה', ואני קיבלתי רק תעודה עם ציונים, וגם שם לא היו ציונים משהו חוץ מאשר בחשבון. הודיעו לי מול כולם 'אתה נשאר כיתה'.

"אבל לא ידעתי שיש מילה כזו 'מקופח' או 'מסכן', ידעתי שצריך להמשיך הלאה, לחיות".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"ההצעה האחרונה שקיבלתי להיכנס לפוליטיקה היתה ממש בזמן האחרון, אבל מבחינתי, הפוליטיקה שלי היא 8,000 העובדים אצלי בחברה ו־2.5 מיליון הלקוחות שאני משרת בחודש. כרגע לא בא לי משהו אחר. 

"אני חושב שאני עושה דבר הרבה יותר חשוב ממה שעושה שר בממשלה. אני משפיע יותר, מייצר יותר. אני נתקל ביומיום במקומות שבהם שר האוצר, למשל, או שרי הכלכלה והחקלאות רצו להשפיע ולא הצליחו, בגלל אגו ומלחמות פנימיות.

"אני לא יושב במקום. אני תמיד רוצה לפתח עוד את העסק שלי, לשרת את הצרכן בעוד מקומות שאני עדיין לא נמצא בהם. למשל, הכנסנו עכשיו את האונליין ואת הביט - זה עוד מוצר ועוד שירות לעוד צרכן. 

"בזמנו, כשנכנסתי לשוק הסלולר, אחד הדברים שעשיתי היה להוריד את המחיר מ־800-900 שקלים למנוי ל־100 שקלים. היום יש לנו 300 אלף מנויים, ואנחנו שומרי הסף בתחום הזה. אנחנו עזרנו לכחלון - בלעדינו המחירים היו הרבה יותר גבוהים".

מאיפה הגיע הרעיון להיכנס לתחום הסלולר?

"זה התחיל מגיסתי, שביקשה שאבדוק למה היא לא גומרת את החודש. הסתכלתי על ההוצאות שלה וראיתי שהיא מוציאה 2,700 שקלים בחודש על סלולר, כשהשכירות שלה היתה אז 3,500 שקלים. הבנתי שיש פה משהו לא הגיוני. 

"בדקתי אז בדיוק את התחום וראיתי כמה אפשר לחסוך לכל משפחה - כמעט 2,000 שקלים בחודש. את יודעת מה זה לעזור למשפחה כזאת? הקטע אצל גיסתי שינה לי את כל התמונה, והיא יודעת שזה בזכותה".

מתי בפעם האחרונה עמדת מול סטודנטים?

"אני מרצה היום כמעט בכל האוניברסיטאות בארץ. החודש הייתי בבינתחומי בהרצליה, והם יודעים שאני דיסלקט ושלא למדתי. שאלו אותי, 'למה צריך ללמוד בכלל? אתה לא למדת - והצלחת'. אז אני חושב שברגע שמחברים יחד תיאוריה עם מעשי, השמיים הם הגבול. הלימודים חסרו לי, וללמוד זה דבר מאוד־מאוד חשוב. כל הילדים שלי הלכו ללמוד. כשיש לך ידע ותיאוריה, יש לך יותר ביטחון. אני נתקל לפעמים בקשיים, ולא פעם ולא פעמיים סובל מחוסר ביטחון, ויש לי גם שאלות בכל מיני נושאים שבאות מחוסר ביטחון. 

"לא יודע איזה תואר הייתי עושה אם הייתי לומד, אולי הייתי מסתפק בתעודת בגרות. אני אלוף במספרים, יודע לקרוא מאזן מעולה ויודע לנתח מאזן מעולה. בסוף מה שאני אומר זה תלמדו את הילדים אנגלית וחשבון, זה היסוד והבסיס".

 

מתי בפעם האחרונה טסת לחו"ל?

"החודש טסתי ליומיים לקפריסין, נסיעת עסקים. אני טס בדרך כלל לעבודה ומחבר לזה קצת בילויים, בעיקר הימורים וקזינו. אני מהמר בסכומים קטנים יחסית, יכול להרוויח או להפסיד 1,000 או 4,000 דולר. נחמד לי לנצח, אני אוהב את זה. אני מרוויח 100 דולר וזה כאילו הרווחתי 100 מיליון, זה לא הכסף מבחינתי. אני לא מכור, אבל לוותר על קזינו למשך שנה או חצי שנה לא יזיק לי".

 

מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

"עכשיו, ל'פאודה'. אני מחובר לזה, מכיר את שני סוגי האוכלוסייה. יש לנו עובדים שהם בני דודים ואני חי איתם ואת כל המערכת, אנחנו חווים את כל מה שקורה. אני לא מרגיש מורכבות. אני מעסיק ללא הבדל דת, גזע ולאום. פתחנו סניפים ביהודה ושומרון, ודווקא בזה שאני מעסיק פלשתינים אני מראה דו־קיום, ועיתונאים מהעולם באים אלינו לראות דו־קיום בפעולה. גם ב־BDS למדו מאיתנו שזה אפשרי, והראש שלהם משתנה. לפני חודשיים וחצי הקמתי קניון בעטרות, ושגריר ארה"ב היה שעה וחצי בקניון כי החנויות מושכרות בחלקן לערבים, והוא דיבר עם בעלי העסקים והלקוחות והתפעל מאוד". 

מתי בפעם האחרונה למדת משהו חדש?

"בכל רגע. אני לומד בעיקר מזה שכל אחד יכול לפנות אלי ולהתלונן. מתלונות אני לומד דברים ומשפר עמדות. ותתפלאי - אנשים עושים את זה כל הזמן. יום אחד קיבלתי טלפון בשתיים בלילה, 'אמרו שיגיעו אלי ולא הגיעו'. וזה בסדר גמור. בדקתי, ואכן הלקוח צדק".



מתי בפעם האחרונה ניסית תחום חדש בעסקים?

"בשנה האחרונה. מאחר שהרגולציה הולכת להיות קלה יותר, אנחנו עושים הרבה צעדים כדי להוריד לצרכן את המחיר ולכן החלטנו להיכנס לתחום של יבוא מקביל. המטרה שלי היתה, והיא עדיין, לתת לצרכן את המחיר הכי נמוך.

"אני מחנך את הצרכנים לקנות מה שצריך, ולא מה שיקר. ברגע שתקנה בכל מחיר - המחירים יעלו. אני מחנך את הלקוח שיש גיוון על המדף, ואם יש מוצר במבצע לא חייבים להידבק למוצר אחר. תקנו מה שבמבצע, כי שבוע־שבועיים לאחר מכן גם המוצר שרציתם יהיה במבצע".

ומה דעתך על המחסור בחמאה?

"מי שאשם בנושא הזה זו המדינה, שלא פותחת את השוק. צריכים לפתוח את השוק בצורה חופשית, בלי מכסות. ברגע שנותנים מכסות, המחירים לא יורדים בצורה מאסיבית, זו סתם הצגה. כשיפתחו את השוק זה יעזור לכולם".

 

מתי בפעם האחרונה חזרת לחנות הראשונה שלך?

"השבוע. לפחות פעם בשבוע אני שם, ברחוב השקמה בירושלים, לפעמים בשישי או בערב באמצע השבוע. שם נמצאים היסודות, משם באנו, ובן אדם לא צריך לשכוח מאיפה הוא בא. ביום שישי זה סבבה להסתובב בשוק ולהגיע לשם. החנות שם הפכה לשתי חנויות בלי שבכלל חלמתי על זה". 

מתי בפעם האחרונה קנית לעצמך משהו?

"אני קונה לעצמי נעליים, בגדים ובושם - כי כולם צריכים דברים כאלה - ואין לי מגבלה אם לקנות חולצה ב־100, 200 או 500 שקלים. אבל אותי לימדו שיאכטה ומטוס פרטי זה טוב שיש לחבר שלך, לא לך. אם אני ארצה, אני אוכל לקנות דברים כאלה, אבל אני רוצה דברים אחרים. עכשיו אני בונה בית כנסת בהרבה מיליונים של שקלים בשכונה שלנו, זה טוב יותר מאשר יאכטה. אני לא בודק את חשבון הבנק שלי. אני לא בקטע של תשלומים ובדיקת חשבונות, ואין לי שום אפליקציה. אשתי על זה. 

"הילדים שלי גדלו כשהם יודעים לא לקנות משהו שחבר שלהם לא יכול לקנות. בקטע של הנכדים, אני חושב אותו דבר. להשתדל לקנות רק מה שגם החברים שלהם יכולים לקנות ביומיום. אנחנו לא בקטע של מסיבות יום הולדת וכל השואו הזה, יש אצלנו צניעות. זה בא ממקום אמיתי. אני עם אותם חברים שגדלתי איתם בשכונה, אני מבלה איתם וחלקם עובדים איתי. אלו אנשים שאני איתם עשרות שנים. אני לא בקטע של החבר'ה שמסתובבים בתל אביב". 

מתי בפעם האחרונה כעסת? 

"יש לי פלוס אחד - אני כועס ואחרי דקה שוכח. הזיכרון שלי חלש מאוד, ואני ממשיך קדימה, לא מתעכב".

לא כעסת על הממונה על ההגבלים העסקיים בפרשת ניו־פארם, כשלא הסכימו למכור לך את הרשת? 

(לדבריו בעבר, לוי נתן הצעה של 100 מיליון שקלים יותר מיינות ביתן בבית המשפט, וגם היה היחיד ששם ערבות בנקאית של 40 מיליון שקלים, והנאמנים, עו"ד אהוד גינדס, רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד אמיר ברטוב, נלחמו עבור יינות ביתן; ש"ז).

"אני זוכר שלא רצו למכור לי, ואני פניתי לממונה ושאלתי למה לא רוצים למכור לי, וזהו. עכשיו יש לי עסק טוב יותר, גוד פארם, שעלה הרבה פחות כסף וזוכה להרבה פופולריות ורווחיות. הניו־פארם לא עשה להם טוב, והם מפסידים שם הרבה כסף, ועם גוד פארם יש לי כרגע 20 סניפים ואנחנו רוצים להגיע ל־100. כל סניף שאנחנו פותחים מרוויח כסף, אנחנו עושים את זה בצורה נכונה".

ומה דעתך על ההתרסקות של יינות ביתן? 

"אני משתדל לנהל את העסק בצורה כזאת, שאם אעשה משהו ולא אצליח בו - זה לא יזיק לי בצורה כזאת שחס וחלילה זה ימוטט אותי. גם יינות ביתן יצליחו, הם ייצאו מזה וישתקמו. כל עסק צריך להצליח. כשעסקים לא מצליחים זה לא טוב למשק. יש לנו הרבה עובדים והרבה אנשים שמקבלים שירות, ואני מאחל לכולם בהצלחה. לגבי העסק שלנו, אפשר לקרוא את המאזנים שלנו, ואין מקום שבו מלמדים מנהל עסקים שלא מנתחים את המאזן שלנו. יש ירידות, אבל אם מנתחים את החברה מההקמה עד עכשיו, היא עלתה ביותר מאלף אחוז ונכללת במדד תל אביב 35". 

מתי בפעם האחרונה פגשת קרוב משפחה בעבודה?

"בכל יום. המשפחה שלי יודעת שמי שעובד איתי צריך לשמש דוגמה יותר מאשר כל עובד שהוא לא משפחה. זה אלף־בית של העניין אצלי. עובדים איתי ילדים שלי, אשתי וגם גיסים ואחים ואחיות, אבל משפחה זה בבית, לא כאן. 

"בישיבות אני מסתכל על הבת שלי, יפית (יפית אטיאס לוי, סמנכ"לית שיווק; ש"ז), כמו על כל עובדת, ואני מרשה לעצמי להעיר לה יותר מאשר לכל עובד אחר. אם היא תיפגע, זה בסדר, אני אבא שלה. אבל אם אני מעיר לעובד אחר - אני צריך להיות רגיש שהוא לא ייפגע. יפית מקשיבה והיא פתוחה. יש לה תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים, והיא עובדת קשה ומגדלת ארבעה ילדים.

"יפית, דווקא בגלל שהתחילה לעבוד בגיל צעיר, למדה הכל מלמטה. היא יודעת לנהל טוב יותר מאחד שבא מלמעלה, שלמד ושהוא איזו פיגורה והיה מנכ"ל במקום מסוים. היום היא עולה עלי בעשר דרגות, אבל אין לנו אגו. היא יכולה לשכנע אותי והיא גם יכולה לכבד אותי ואת הניסיון שיש לי. אין לנו עימותים". 

אבל היא תמיד תהיה קודם כל "הבת של רמי לוי".

"זה נכון, אבל היא גם אחת שעובדת פה ונותנת דוגמה אישית לכל המערכת. היא לא עובדת פחות קשה מאף אחד אחר, היא נמצאת איפה שצריך, ובגלל שהיא 'הבת של' יש עליה זכוכית מגדלת, גם של העובדים מסביב וגם שלי".

מתי בפעם האחרונה חשבת על רעיון מקורי?

"ממש עכשיו. זה היה רעיון של יפית, אני מודה, ללכת על קטע של הבריאות, ויצאנו בתוכנית 'חיים בריאים'. אנחנו מעודדים כל מה שקשור לבריאות, נותנים לאנשים הסברים והמלצות. לרשת שלי יש אחריות ללקוחות. אני לא אומר לאנשים מה כן או לא לאכול, אלא איך לאכול בריא יותר. אנשים חושבים שלאכול בריא זה להיות עשיר, לעשות ספורט במכונים יקרים או לקנות בחנויות טבע, וזה לא נכון. זו משימה לאומית ולקחנו את זה על עצמנו".

מתי בפעם האחרונה הרגשת שהצלחת בגדול?

"הדלקת המשואות היתה השיא (רמי לוי הדליק משואה ב־2015; ש"ז). ברגע שעשית משהו, ובחרו אותך בגלל שעשית, נתנו לך חותמת על מה שיצרת. זה היה דבר גדול, ומפה אני שואף להמשיך לעלות. מבחינתי, כשאנשים ברחוב אומרים לי, 'תודה רבה על מה שאתה עושה', זה לא פחות מהדלקת משואה". 

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?

"לא זוכר. אולי רק ברגע שיגידו לי שאני יקר יותר ממישהו אחר זה יעשה לי דפיקות לב. אני תמיד בודק מה הסל הזול לפני פרסום, זו האג'נדה שלי. אני באמת עומד במה שאני מבטיח".

מתי בפעם האחרונה חשבת על קריירה אחרת?

"בכל פעם שאני מקים עסק אחר, זו קצת קריירה אחרת. זה שינוי באותו מקצוע. אבל האסטרטגיה נותרת אותו דבר - למכור הרבה ולהרוויח קצת, ולאפשר למי שידו לא משגת גם להצליח לקנות. בניתי פה המשכיות, ויכול להיות שבעתיד אצא מעסקי המזון, אבל לא אפסיק לעבוד, אמשיך בעשייה. אני רואה את עצמי בכל מיני תחומים, אפילו בנדל"ן. אני לא רואה את עצמי בפנסיה על חוף הים". 

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה מכרת משהו?

"הפעם הראשונה היתה כשהייתי ילד, מכרתי סברס אחר הצהריים, ולאו דווקא בחופש הגדול. היינו יורדים לקטוף סברסים בשכונה. ביום הראשון שקטפתי לא ידעתי שזה מלא קוצים, ולא היו לי כפפות. הלכתי עם חברים, קטפתי ומכרתי את הסברס, וכל הגוף שלי היה מלא קוצים. כשהגעתי הביתה בכיתי, ואמא שלי, במקום להרגיע אותי, כעסה, 'מה פתאום הלכת לקטוף קקטוסים?' אבל אני זוכר שמכרתי הכל - היינו ממלאים דלי, והרווח היה כמה גרושים. אחרי זה למדנו איך לקטוף את הסברס, לנקות אותו ולשטוף במעיין".

רמי לוי, בן 64, יזם ואיש עסקים. נולד וגר בירושלים. נשוי לעדינה, גזברית ברשת, ואב לארבעה (יפית אטיאס לוי, 36, סמנכ"לית שיווק ברשת, קובי, 33, אחראי ל־Non Food ברשת, רינת, 30, ושיר, 26). 

סב לשבעה נכדים. כיום בעלים של רשת המרכולים "רמי לוי שיווק השקמה", רשת הסלולר "רמי לוי תקשורת", רשת "קופיקס" ורשת "שוויצריה הקטנה". ב־2015 הדליק משואה במסגרת אירועי יום העצמאות. כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים בשנים 2018-2003.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו