חוגגים ט"ו בשבט: סדר החג השלם

צילום: אורן בן חקון

מדוע חוגגים את ט"ו בשבט?

"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם.

בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.

בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.

בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת.

בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."

"כִּי ה' אֱלֹקיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ."

"כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה וארץ בתרא הפסיק העניין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא הלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג' לארץ קמא" (שולחן ערוך אורח חיים רי"א).

בגמרא מובא דיון בעניין אותו עיקרון הלכתי של סמיכות למילה ארץ:

"רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא [ישבו בסעודה]. אייתו לקמייהו תמרי ורמוני [הביאו לפניהם תמרים ורימונים], שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא [רב המנונא בירך על התמרים בהתחלה]. אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה? אמר ליה: זה שני ל"ארץ", וזה חמישי ל"ארץ". אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך [מי ייתן ויהיו לנו רגליים חזקות שנוכל ללכת ולשמוע אותך תמיד]."

לייה ועמרי ילדים נוטעים שתילים לכבוד ט"ו בשבט // צילום: יהושע יוסף

בספרו 'עולת ראיה' מבאר הרב קוק את המהלך הרוחני שעומד מאחורי עיקרון הלכתי זה:

"כשם שהברכות עצמן מעירות את הלבבות לדעות ישרות... כן גם פרטיהן להלכותיהן בנויים על פי דרכים מפולשים למדות טובות ויקרות ועיקרי תורה ואמונות ודעות...

"והנה חיבת הארץ מחולקת לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב ארץ הקודש בשביל סגולותיה היקרות... ויש מי שמחבב ארץ הקודש ומשתדל בישובה ובדירתה, בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל שהוא גם כן דבר טוב ונשגב...

"על כן רמוז כאן בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות: חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה. 2. והחלק השני, זית שמן ודבש נגד המכירים את ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ, בהשלמתם הרוחנית הטבעית.

"ולמדנו מכאן: כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק לישב ארץ הקודש אפילו לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל עניין גשמי לרוחני והתכלית העליונה בו תבוא על ידי חבור עם ד' בארץ ד'. על כן מי שיש לו קורבה יתירה לארץ הקודש אפילו במדריגה הנמוכה, יש בזה לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה ממי שמתאחר ומתרחק..." (עולת ראיה א' שע"ד) .

סדר החג

מניחים על שולחן הסדר פירות משבעת המינים, פירות העונה ומיני מזונות. יש שנוהגים להניח גם פרי חדש ולברך עליו 'שהחיינו'.

חיטה

"וַיַּאֲכִילֵהוּ, מֵחֵלֶב חִטָּה..." (תהילים פ"א, י"ז)

לוקחים לחם העשוי מחיטה, או עוגה או עוגייה, ומברכים:

על הלחם מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:

על מאפה מחמשת מיני דגן ועל מיני מאפה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת:

החיטה, המופיעה בראש שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, היא אחת מאבות המזון של האדם בעולם.

בגמרא במסכת ברכות מובא דיון לגבי ברכות הנהנין: בירך על פירות האילן "בורא פרי האדמה" – יצא, ועל פירות הארץ "בורא פרי העץ" – לא יצא (ברכות ו', ב'). בהקשר לדיון זה מובאת דעתו של רבי יהודה - "עץ הדעת חיטה היה":

"פשיטא [פשוט שאדם המברך "העץ" על פירות הארץ לא יצא, שהרי אין פירות הארץ קרויים פרי העץ]. ומתרצים: אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לרבי יהודה שאמר "חיטה מין אילן היא", דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר "וישת מן היין וישכר"; רבי נחמיה אומר תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה. ר' יהודה אומר חיטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן" (ברכות מ', א').

גמרא זו מדגישה לנו את חשיבותו של פרי החיטה ואת ערכו הרב לאדם. פרי החיטה איננו עוד אחד מפירות הארץ. הוא יסוד מרכזי בחיותו של האדם ובצמיחתו.

החיטה מסמלת בתורה את חג הקציר – חג השבועות – "בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות ל"ד, כ"ב).

בחג זה גם מוקרב קרבן שתי הלחם המורכב בעיקר מחיטים.

מדרש:

מדרש רבה על הפסוק בשיר השירים מדגיש את מעמדה החשוב של החיטה וממשיל אליה את עם ישראל:

"בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז', ג').

"וַהֲלוֹא שֶׁל אִסְטְרוֹבִילִין יָפָה מִשֶּׁל חִטִּים!?

אֶלָּא אֶפְשָׁר לָעוֹלָם לִהְיוֹת בְּלֹא אִסְטְרוֹבִילִין, וְאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם לִהְיוֹת בְּלֹא חִטִּים!

"אָמַר ר' אִידִי:

מַה חִטָּה זוֹ סְדוּקָה,

כָּךְ יִשְׂרָאֵל סְדוּקָה מִילָתָן.

"ר' יוֹסֵי בַּר חֲנַנְיָה אָמַר:

מַה חִטָּה זוֹ סוֹפֶגֶת,

כָּךְ יִשְׂרָאֵל סוֹפְגִין נִכְסֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: (דברים ז', ט"ז) וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים וגו', וּכְתִיב: (ישעיה ס"א, ו') חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ.

"אָמַר ר' שִמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:

מַה חִטִּים הַלָּלוּ פְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶם נִמְדָּדוֹת עִמָּהֶם,

כָּךְ יִשְׂרָאֵל (דברים כ"ט, י') מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ

"אָמַר ר' יִצְחָק:

מַה חִטִּים הַלָּלוּ, כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין לְזֶרַע אֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בְּמִנְיָן וּכְשֶׁנִּכְנָסִין מֵהַגֹּרֶן נִכְנָסִין בְּמִנְיָן,

כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם יָרְדוּ בְּמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י', כ"ב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וּכְשֶׁעָלוּ עָלוּ בְּמִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב, ל"ז) כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי..." (מדרש רבה שיר השירים פרשה ז') .

צילום: צחי מרים

הידעת? החיטה היא סוג במשפחת הדגניים, ואחת מיסודות המזון החשובים ביותר לאדם. החיטה היא הגידול השני הנפוץ ביותר בעולם, אחרי תירס ולפני אורז.

מקורות היסטוריים רבים מעידים על גידול החיטה עוד בראשית פועלו של האדם בעולם, מהם מקורות רבים המופיעים בתנ"ך. לפי חלק מהדעות, אף עץ הדעת – חיטה היה.

רוב החיטה בישראל גדלה בנגב, אך מרביתה החיטה המשמשת לייצור קמח מיובאת מחוץ לארץ.

בתנ"ך מופיעים אזכורים רבים לגידול החיטה במקומות שונים בארץ: בעפרה שבנחלת בנימין (שופטים י"א, ל"ג), בבית שמש (שמ"א ו', י"ג), בירושלים (דה"א כ"א, כ') בעבר הירדן, בגלעד (ש"ב י"ז, כ"ח) וכן בארם נהריים (בראשית ל', י"ד).

גאווה ישראלית: אהרון אהרונסון, מראשי מחתרת ניל"י (שהיה גם אגרונום ומומחה לחיטה), הוא שמצא לראשונה את "אם החיטה" – שורשי החיטה המקורית.

החיטה במקדש: החיטה מופיעה גם בעבודת הקרבנות במקדש: קרבן המנחה – קרבן נדבה המובא כקרבן בפני עצמו או כתוספת לקרבן קיים ומורכב בעיקר מחיטים.

בחנו את עצמכם: (התשובות בסוף המאמר)

כמה פתגמים הקשורים לחיטה ולתוצריה תוכלו למצוא? נסו למנות אותם.

שעורה:

אוכלים מאפה מקמח שעורה. יש שנוהגים לשתות בירה שעשויה משעורה. ברכתה של הבירה "שהכול נהיה בדברו", ולכן יש לברך עליה לאחר אכילת הפירות.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ:

"כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ, וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן" (ויקרא כ"ג, י')

קרבן העומר המוקרב "ממחרת השבת" מן השעורים מסמן את ראשית ימי הקציר בארץ ישראל. העם כולו מחכה להקרבת העומר על ידי הכהן הגדול לפני שמתחיל הקציר הפרטי של כל אדם ואדם.

הבחירה בשעורים לקרבן המוקרב לה' מתמיהה, שהרי השעורים אינן מאכל אדם אלא מאכל בהמה, והבחירה הטבעית יותר היא להקריב את הקרבן המסמל את תחילת ימי הקציר מן החיטים. חז"ל מתייחסים לשאלה זו ואומרים:

"ר' יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת הָעֹמֶר קַלָּה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הָעֹמֶר זָכָה אַבְרָהָם לִירַשׁ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן... רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְעוֹלָם אַל תְּהִי מִצְוַת הָעֹמֶר קַלָּה בְּעֵינֶיךָ שֶׁעַל יְדֵי מִצְוַת הָעֹמֶר עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר בִּזְכוּת קֶמַח שְׂעוֹרִים" (מדרש רבה ויקרא כ"ח, ו').

ריש לקיש מתייחס במקור זה לקרבן סוטה שמוקרב אף הוא מן השעורים.

צילום: אורן בן חקון

מהי אם כן התכונה המיוחדת של השעורים?

המדרש ממשיך ומתאר את משמעותו המיוחדת של קרבן העומר ואת סגולת השמירה שלו על עם ישראל:

"כְּשֶׁבָּא הָמָן הָרָשָׁע לָקַחַת אֶת מָרְדֳּכַי לְהַרְכִּיב אוֹתוֹ עַל הַסּוּס וְלִקְרֹא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ, הוּא בָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְחַפֵּשׂ אֶת מָרְדֳּכַי וּמָצָא אֶת הַתַּלְמִידִים לוֹמְדִים. שָׁאַל אוֹתָם: בַּמֶּה אַתֶּם עוֹסְקִים? אָמְרוּ לוֹ: בְּמִצְוַת הָעֹמֶר. אָמַר לָהֶם: מִמַּה הוּא מִזָּהָב אוֹ מִכֶּסֶף? אָמְרוּ לוֹ: מִשְּׂעוֹרִים. אָמַר: שְׂעוֹרִים שֶׁלָּכֶם נִצְּחוּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁנָּתַתִּי לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".

בספר 'אור חדש' מבאר המהר"ל את דברי המדרש ומסביר כי קרבן העומר מסמל את ההודאה לה' על הנהגתו את העולם בדרך הטבע.

להרחבה:

"…וְכָךְ אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה כ"ח, א') אָמַר ר' יַנַּאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם לוֹקֵחַ לִטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר מִן הַשּׁוּק כַּמָּה יְגִיעוֹת הוּא יָגֵעַ כַּמָּה צַעַר הוּא מִצָּעֵר עַד שֶׁבִּשְּׁלָהּ וְהַבְּרִיּוֹת יְשֵׁנִין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת וּמַעֲלֶה עֲנָנִים וּמְגַדֵּל צְמָחִים וּמְדַשֵּׁן אֶת הַפֵּרוֹת וְאֵין נוֹתְנִים לוֹ אֶלָּא שְׂכַר הָעֹמֶר הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא כ"ג, י') מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְבִיאִין הָעֹמֶר שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִין ה' יִתְבָּרַךְ לֶאֱלוֹהָ שֶׁהוּא מַנְהִיג אֶת הָעוֹלָם הַטִּבְעִי כִּי הוּא אֲדוֹן הַטֶּבַע וּלְפִיכָךְ אָנוּ מְבִיאִין אֵלָיו אֶת הָעֹמֶר... וּלְפִיכָךְ נָתַן הָאָרֶץ לְאַבְרָהָם בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהָיָה מְקַבֵּל אַדְנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִפְּנֵי כִּי הַנְהָגַת הָעוֹלָם בְּשֵׁם אָדוֹן וְיִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אַדְנוּת ׁשֶׁלּוֹ בְּמַה שֶׁהֵם מְבִיאִים אֶת הָעֹמֶר אֶל ה' יִתְבָּרַךְ" (אור חדש קפ"ב)

את הפיוט הבא חיבר הבן איש חי לכבוד ט"ו בשבט:

אָז יְרַנֵּן עֵץ הַיְעָרִים לִפְנֵי אֵל אַדִּיר אַדִּירִים

יָעִיר זְמִירוֹת וְשִׁירִים אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ