הנגב: חמישה יישובים ביום אחד
מאות יישובים הוקמו ברחבי ישראל ב־21 החודשים שחלפו מאז הקמת המדינה ועד ינואר 1950, אולם אזור אחד, הנגב, שהיווה יותר משליש משטחה הכולל של הארץ, לא זכה להשתתף בתנופת ההתיישבות הגדולה.
מצב ההתיישבות בנגב ספג מהלומה עם סיום מלחמת העצמאות, כשנפתחו בפני חברי 21 יישוביו אפשרויות להתיישב באזורים טובים ונוחים יותר במרכז הארץ ובצפונה. לפיכך עזב חלקם את הנגב, ונוצר חשש שהאזור יתרוקן לחלוטין ממתיישבים יהודים.
סיום השתלטות צה"ל על שטחי הנגב עד אילת (במארס 1949) עורר התלהבות גדולה בציבור, והמונים יצאו לטיולים במגמה להכיר את דרומה של הארץ. ישראלים שטיילו בסמוך לגבול עם עבר הירדן, שלא היה מסומן, נקלעו למארבים של בדואים, ונפלו ביניהם קורבנות. אי לכך הכריז צה"ל על רוב הנגב כשטח צבאי סגור לאזרחים, שאושר לביקור רק עם קבלת רישיון מתאים.
ניתוק הנגב עקב בעיות ביטחון היה מכשול בדרך לפיתוחו, אך גם בעיות המחסור במים השפיעו, וכן המרחק ממרכז הארץ, המחסור בדרכי גישה ועוד. כל אלה השאירו את הנגב מחוץ למעגל הרחבת היישוב העברי.
לוי אשכול, ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, שטח השבוע לפני 70 שנים בפני הנהלות הסוכנות וקרן קיימת לישראל תוכנית חדשה שיזם - להעברת עולים חדשים מהמחנות למושבים חקלאיים שיוקמו על ידיהם בנגב. כעבור 45 ימים בלבד עלו על הקרקע בנגב, בתוך יום אחד, חמישה מושבי עולים: בטחה ופדויים, שבהם התיישבו עולים מתימן; רנן ומסלול, שאותם אכלסו עולים מאיראן; ופטיש, שהוקם על ידי עולים מכורדיסטן.
בהמשך לחזונו של אשכול, הוקמו בנגב בחמש השנים שאחר כך עשרות יישובי עולים נוספים. במהלך 70 השנים האחרונות קפצה מפת ההתיישבות בנגב פי עשרה, וכיום יש בנגב לא פחות מ־215 יישובים יהודיים.
פועלים ומנהלים משתפים פעולה "להגברת הפריון בעבודה"
משרד התעשייה והמסחר החל לפעול בתקופה זו לפני 70 שנים להגברת הפריון בבתי החרושת, על ידי הקמת "מועצת ייצור" במפעלים.
מדובר היה במין ועדות שבהן נכלל מספר שווה של נציגים מההנהלה ומהפועלים, ושתפקידן היה לקבוע את הדרכים הטובות ביותר להגדלת פריון העבודה בכל מפעל ומפעל.
פועלי יציקה במפעל וולקן חיפה, 1950 // צילום: הנס פין, באדיבות לע"מ
במנשר ששלח למפעלים שר האוצר, התעשייה והמסחר, אליעזר קפלן, הוסבר שמטרת המהלך היא להגדיל את פריון העבודה לפחות ב־30 אחוז. "רק כך תוכל התעשייה העברית להתחרות בבתי החרושת בחו"ל ולתגבר את היצוא מישראל למדינות העולם", נמסר.
לא כולם קיבלו בשמחה את הצעות השר קפלן בעניין הקמת ועדות ייצור. הפועלים חששו שתגבור הייצור יהיה על גבם, בעבודה בשעות נוספות ללא פיצוי מספק. גם ההנהלה חששה, שכן היא נדרשה, במסגרת התוכנית, להשקעות הון ברכישת מכונות חדישות.
ענף המתכת היה הראשון שאימץ את נוהל ועדות הייצור, והשבוע לפני 70 שנים החלו לפעול שתי ועדות ראשונות: במפעל "וולקן" שבמפרץ חיפה ובמפעל "חמת" בנחלת יצחק שבמזרח תל אביב.
מנהל מפעל "חמת", צבי כהן, אמר ש"במאמץ משותף של ההנהלה והפועלים נצליח להגדיל את הפריון באופן משמעותי". יוסף וייס, נציג פועלי "וולקן", סיכם: "הגענו להסכמה עם ההנהלה על נורמות ופרמיות, וגם על חלוקה הוגנת של הרווחים שיתקבלו מהגדלת התפוקה, וכעת אנו יוצאים יחד לדרך".
הישראלים אוהבים לקרוא על מלחמה
השבוע לפני 70 שנים פורסמו תוצאות סקר שנערך בארץ, כדי לקבוע איזה חומר קריאה מעניין את הציבור הישראלי, על פי נתוני המכירות של השנה שחלפה (1949).
ספר שיצא בשנת 1949
התברר שספרי מלחמת העצמאות צועדים בראש, כשספרו של אורי אבנרי "בשדות פלשת 1948", המתאר את חוויותיו כלוחם ביחידת "שועלי שמשון", סחף את הקוראים בסערה: כ־11 אלף עותקים נמכרו מספר זה בחודשים הספורים מאז צאתו לאור באמצע 1949 ועד סוף ינואר 1950. מקץ שנה לצאתו עמדו המכירות על יותר מ־30 אלף ספרים.
"בשדות פלשת" סימן את עלייתה של ספרות המלחמה בישראל, ז'אנר שבשנותיה הראשונות של המדינה זכה למרב ההתעניינות הציבורית. גם ספרו של יגאל מוסינזון "בערבות הנגב", שיצא לאור באביב 1949 ועסק במלחמת העצמאות תוך נקיטת ביקורת כלפי הצבא, הפך לרב־מכר (9,000 עותקים עד למועד הסקר), הומחז בתיאטרון הבימה והוצג לא פחות מ־225 פעם, מספר שיא בזמנים ההם.
הסקר דיווח גם על ה"בסט סלרס" בספרות העברית שיצאו לאור ב־1948: ספרו של נתן אלתרמן "הטור השביעי" (18,500 עותקים), "הוא הלך בשדות" מאת משה שמיר (18 אלף) ו"ירושלים לא נפלה" של עמוס אילון (12 אלף).
תופעה חדשה במדינה: "חנות בשירות עצמי"
ב־6 בפברואר 1950 התבשרו תושבי ישראל על חידוש בתחום הצרכנות: חנות שבה הקונים משרתים את עצמם. וכך נכתב על כך בעיתונות: "בחיפה החלה לפעול, ממש כמו באמריקה, חנות בשירות עצמי. כל קונה מקבל עם כניסתו סל, ואיתו הוא מסתובב להנאתו, באופן חופשי, בין המדפים הפתוחים המציגים לראווה מאות סוגי מוצרים, ומכניס לסלו את מה שחפצה נפשו. במדפי הפירות והירקות ארוזים המוצרים בשקיות מיוחדות ועליהן מצוין משקלם. רק עם בוא הקונה לצאת מהחנות נבדקת תכולת הסל, והתשלום מתבצע בקופה".
חידושים ביצוא פרי הדר
ב־5 בפברואר 1950 נכנסה לנמל חיפה האונייה "הדר", עם סיום מסעה הארוך מהמספנות בארה"ב, שם נבנתה בעבור חברת הספנות הישראלית "שוהם". היתה זאת אוניית משא ועליה מתקני קירור מיוחדים להובלת פרי הדר, הראשונה מסוגה בצי האוניות הישראלי. שר התחבורה, דוד רמז, אמר בטקס קבלתה: "אוניית 'הדר' תפיץ את פירות ההדר הנפלאים של ארצנו לכל נמלי אירופה, גם המרוחקים ביותר". ואילו שר החקלאות, האספקה והקיצוב, דב יוסף, אמר ש"אונייה משוכללת זאת תאפשר לחקלאות הישראלית לפרוץ לשווקים חדשים ברחבי העולם".
אוניית המשא "הדר"
הושק פסאז' אלנבי
מתל אביב נמסר השבוע לפני 70 שנים על פתיחתו הקרובה של פסאז' (מעבר מקורה בין שני בניינים המנוצל למסחר) חדש. משה בליזובסקי, נציג הבעלים, מסר ש"שם הפסאז' החדש יהיה אלנבי, כיאה לסמיכות המקום לרחוב באותו השם, ויהיה זה הפסאז' האלגנטי והמודרני מסוגו, ממש כמו טובי הפסאז'ים של פריז". מתל אביב נפוצה אופנת הפסאז'ים לערים נוספות בישראל, רובם ככולם נסגרו עם השנים בעקבות מגיפת הקניונים.
הנעלמים / שפת סלנג שהיתה
"מכניס אותו לכיס הקטן"
ביטוי של זלזול והקטנת ערך, בזמנים שבהם בכל מכנסי הגברים היה תפור מין כיס קטן מתחת לחגורה, שנועד לאחסון מטבעות. השימוש בביטוי היה, על פי רוב, במסגרת ויכוח: "מי? יוסי? תעשה לי טובה, גם במשחק סטנגה וגם בדוקים אני מכניס אותו לכיס הקטן". ביטויי זלזול מעליבים נוספים באותה תקופה היו: "בשבילי אתה לא פיגורה", "לך תמכור דגים בשוק" ו"אתה, שב בלול ותשתוק".
הצרכנייה/ פריטים מאז
בובות לאומיות
בובות שיוצרו במלאכת יד, מחומרים מקומיים, והציגו קשת רחבה של דמויות ישראליות מימי תחילת המדינה: פועל, חקלאי, "תימני", רבי, חייל, חיילת ועוד. הבובות נקראו גם "בובות משכית", שכן החברה עודדה את ייצורן במושבי העולים והציגה אותן למכירה בחנויות הרשת. הבובות נרכשו בעיקר על ידי תיירים כמתנות, ואפשר היה לראותן גם בארץ ב"בופה" שבסלון או על הטלוויזיה, ליד דמויות פורצלן צבעוניות.
צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין
המדינה חוגגת ונוטעת
תכונה רבה הורגשה בישראל השבוע לפני 70 שנים, עת צוינו חגיגות ט"ו בשבט בפעם השנייה מאז קום המדינה. רבבות שתילים חולקו לבתי הספר היסודיים, משם יצאו התלמידים לנטיעות, עם השתיל בידם. חניכי תנועות נוער מכל קצות הארץ הגיעו למחנות העולים הקרובים למקום מגוריהם ושיתפו את העולים בחגיגת הנטיעות. הטכניון שבחיפה חגג 25 שנים להקמתו, ואילו הכנסת, שישיבתה הראשונה התקיימה בט"ו בשבט תש"ט (1949), ציינה בישיבה חגיגית את יום הולדתה השני. בצילום: כרזה שיצאה לרגל החג ב־1950.
באדיבות הארכיון הציוני, עיצוב: "רולי"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו