"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קולו של אבא: כוכבי רשת

הנה סוד קטן: הילד שלכם לא יהיה כוכב יוטיוב • אפשר לתת לו לבטא את עצמו ברשת, אבל כל מזימה ויראלית, תסתיים בספת הפסיכולוג • קולו של אבא

, עודכן
0
יוטיוברית צעירה בפעולה // צילום: אפרת אשל ,
יוטיוברית צעירה בפעולה // צילום: אפרת אשל

בסקר האינטרנט הגדול של בזק, שפורסם בשבוע שעבר, התברר שהמקצוע הנחשק ביותר בקרב ילדים מעל גיל 8 הוא "כוכב רשת". בהפרש עצום מאחור נמצאים שחקן כדורגל וזמר. מהנדס ורופא אפילו לא נכנסו השנה לרשימה המורחבת, נכחדו מתודעת הילדים, בדיוק כמו השוטרים והכבאים שאנחנו רצינו להיות אי אז בשנות ה־80.

הייתי אומר שזה עצוב, אבל זו דרכו של עולם, והוא לא מאט בשביל אלה שמשתרכים מאחור. זה נכון שאנחנו כהורים לא אמורים לעצור את ההתקדמות של הדור הבא, שמן הסתם יהיה קצת יותר משוכלל מאיתנו. אבל אנחנו בטח לא אמורים לדחוף אותו לתוך התופת הדיגיטלי, שאחרי טיבו אנחנו בעצמנו עדיין מנסים לגשש.

בשבועות האחרונים נעמה התחילה לעקוב אחרי כמה יוטיובריות באופן די אובססיבי, בעיקר כאלו שמתמחות בבובות "לול" (ואני ממש מקנא בכם אם אין לכם מושג על מה אני מדבר), וכך נחשפתי גם אני לעולמן של כוכבות הרשת, שעדיין לא לגמרי סגורות על לוח הכפל.

ככל ששעות הצפייה שלי בתכנים הלכו והתרבו (גם צפיית רקע מזדחלת בסופו של דבר אל התודעה), כך התברר לי דבר אחד: מאחורי כל יוטיוברית חייכנית בת 8 עומדים אבא או אמא עם קריירה מתסכלת במיוחד.

כן, ההפקות האלה, המביכות בעיקרן, הן כמעט אף פעם לא שיגעון של ילד שהצליח לכפות את רצונו על הוריו, אלא רק חלק הכרחי בתוכנית של האם או האב לייצר לעצמם חיים חדשים, כשעל הדרך הם מראים לכולם שהילד שלהם הוא הכי בעולם, וגם מרוויחים קצת מהכסף הזה שאומרים שצומח על עצי האינטרנט.

בעיניי מדובר בהתנהלות די פתטית סך הכל. ילדים לא צברו מספיק דאטה כדי לקבל החלטה כזאת, שיכולה לרדוף אותם גם הרבה שנים לאחר מכן (הרשת תמיד זוכרת), והורה אמור לתמרן את הילד לקראת השתלבות בעולם דיגיטלי משתנה בדיוק כמו שהוא מלמד אותו לחצות כביש סואן.

אני לא נגד התופעה, אגב. יוטיוב, והרשתות החברתיות בכלל, הן דרך נהדרת להביע את התוכן שיש בנו, ושמתקשה לפרוץ החוצה בסיטואציות חברתיות רגילות. אני בטוח, בהכללה, שהיוטיוברים הצעירים מגשימים את עצמם יותר מרוב הילדים האחרים. אבל התערבות הורית וניסיון להפוך כלי ביטוי מודרני לטרמפולינה שתזניק את המשפחה כמה שלבים קדימה בסולם החברתי, הם מתכון לטיפול פסיכולוגי ארוך, שיסתיים בשנת 2040 בתביעה מתוקשרת שנושאה יהיה גזילת הילדות.

בואו ואגלה לכם סוד: הילד שלכם לא יהיה כוכב יוטיוב, ואתם לא תזכו בלוטו. אבל אתם כן יכולים לתת לו לבטא את עצמו ברשת, בדיוק כמו שאתם יכולים לשלוח טופס לוטו לפעמים. רק אל תרקמו מזימה שתהפוך אותו לוויראלי, או כל מילה אחרת שלמדתם מתישהו בעשור הקודם. תנו לו לשפוך את מה שיש לו בפנים, ושחררו. אחר כך שילך לשחק כדורגל, קלאס, או כל מה שילדים לא משחקים היום.

ואם הוא מתעקש להיות כוכב? נו, עוד מעט מגיע פורים, ובקולקציית התחפושות החדשה של שושי זוהר כבר יש תחפושת של טיילור ובן זיני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר