ערב טיסתו של בני גנץ לבית הלבן, נראה שההזמנה המפתיעה של נשיא ארה"ב שיבשה ליועצי כחול לבן את כל התוכניות. עד יום חמישי האחרון התנהלו הדברים באזור הנוחות שלהם. התעמולה עסקה בחסינות והמסרים היו מהודקים.
ואז הגיע דונלד טראמפ. שלושה ימים ולילות שטופי זיעה של לבטים והתייעצות נדרשו לצוות היועצים של כחול לבן כדי לקבל החלטה די טריוויאלית בתגובה לשינוי לא צפוי בתוכניות. אתם רשאים לראות בזה פרומו. אחרי שאימצו אסטרטגיה של פסיעות בלט זהירות בין הטיפות והסוואת עמדות, הגיע לראשונה רגע שמצריך פעם אחת ולתמיד תשובה: כן או לא; נוסע או לא נוסע. מועצת היחצנים הורתה על ניתוק טלפונים ודממת אלחוט בסופ"ש, עד שנמצא נוסח שאפשר לקרוא מטלפרומפטר בלי להגיד כלום.
כך הפך בני גנץ למיץ פטל, מתחבא מאחורי קירות בטון של קלישאות והבטחות מעורפלות, בבית עם וילונות כחולים וקירות לבנים. משימת העל של תעמולת כחול לבן: ששום חיה ביער לא תגלה מיהו מיץ פטל ובמה הוא מאמין.
פעם הגיעה למיץ פטל יעל גרמן, ניסתה לדבר איתו על התנתקות, ועד היום לא הצליחה לגלות אם מיץ פטל שלה דוגל בהיפרדות. לפניה ניסו הדתיים להבין אם מיץ פטל אמנם מעדיף ממשלת אחדות חילונית, וגם הערבים לא קלטו עד הסוף אם מיץ פטל מעוניין בשותפות. אפילו יועז הנדל לא יודע מה עמדתו של מיץ פטל ביחס להחלת ריבונות. מכולם הצליחו מיץ פטל ויועציו לחמוק, אבל אז דפק על הדלת של מיץ פטל השריף של היער, מיסטר טראמפ, וקרא "בני'לה בני'לה צא החוצה, הנשיא רוצה לדעת מה אתה חושב". מיץ פטל נאלץ לצאת, אך עדיין לא אמר כלום.
האמת היא שמיץ פטל משחק עם עצמו בנדמה לי. כולנו יודעים מיהו: איש שמאמין יותר בהסכמי אוסלו מאשר במפעל ההתנחלות. זה לגיטימי. השאלה היחידה היא מדוע הוא בוחר להתחבא כארנב, ולמה קשה לו כל כך להודות בזה.
ועוד משהו: בשולי פורום השואה הבינלאומי פגש חבר הכנסת ניצן הורוביץ ביו"ר בית הנבחרים האמריקני ננסי פלוסי. כמקובל, העלה הורוביץ לרשתות תמונה משותפת עם הפוליטיקאית הבכירה. לצד דברי שבח מתבקשים, צירף הורוביץ לתמונה ביקורת על המשבר שגרם נתניהו ביחסים עם המפלגה הדמוקרטית ויהדות אמריקה. "האינטרס הישראלי מחייב יחסים מעולים עם שתי המפלגות", קבע הורוביץ.
לרגע היה קל להשתכנע מדאגתו של יו"ר מרצ ליציבות הקשר עם שתי המפלגות, אבל אז הגיע משפט החנופה המוחץ, שתיאר את פלוסי כ"אחת היחידות שיודעת איך לעמוד מול טראמפ". אין ספק, דברי עידוד למאבקה של יריבה דמוקרטית בנשיא ארה"ב הרפובליקני, בדיוק כמו עצומת ח"כים נגד ביקור טראמפ, היא הדרך לפלס נתיב לליבן של שתי המפלגות. מופת של תבונה דיפלומטית, לוגיקה פוליטית, ושפע מודעות עצמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו