גנץ ביצע תמרון הימלטות מוצלח - אך האתגר הגדול ממתין לו מעבר לפינה

בתמרון של הרגע האחרון הצליח יו"ר כחול לבן, בני גנץ, לצאת מלפיתתם של בנימין נתניהו ודונלד טראמפ ולחמוק מפגישה משותפת עם לו"ז לא ברור וחשש כבד שישמש לא יותר מניצב בהפקת הענק שיזמו השניים, ולארגן לעצמו הזמנה נפרדת ומכובדת עם פגישה אישית משלו, בנפרד מנתניהו, בבית הלבן.

בהצהרה לתקשורת שנשא, ניסה גנץ לשוות את התחושה כי הוזמן לוושינגטון בזכות עצמו, והדגיש כי הוא מנהל קשרים ענפים עם האמריקנים וכי הזמנתו אינה קשורה כלל בנתניהו אלא בעובדה שהוא ראש המפלגה הגדולה ביותר בישראל, כך לדבריו.
אלא שמדובר ככל הנראה בניסיון שווא. לא ברור אם הלו"ז החדש שנקבע מכובד יותר מהלו"ז הקודם, זה שנתפר על ידי נתניהו וטראמפ - בעיקר מאחר שאיננו יודעים מה באמת תוכנן בו. מה שכן ברור הוא שהצרות של גנץ מבית רק יתחילו עם שובו ארצה.

אם הכל ילך כמתוכנן, והבית הלבן יעניק לישראל אור ירוק מלא מבחינתו לסיפוח בקעת הירדן, יעמוד גנץ בפני דילמה שבה מעולם לא עמד מאז נכנס למערכת הפוליטית. כי העובדה שהדבר היחיד המשותף לחברי כחול לבן הוא הרצון להדיח את נתניהו מראשות הממשלה היא דבר ידוע. עד כה, במשך חודשים ארוכים, שימש הרצון העז הזה דבק חזק שהצליח לשמור על הזרמים השונים בתוך מפלגת השעטנז. באמצעותו ידעו להתגבר על הכשלים ועל הפערים העצומים ביניהם והשכילו לדבוק במחבר ובמאחד - החלפת נתניהו.

לגבי כל השאר, שמענו בעיקר גיבובי משפטים כלליים ובלתי מחייבים, המשתמעים לשתי פנים או לשום פן, העיקר איכשהו לצאת מזה. למשל, בדיון על סיפוח הבקעה. הרי אין אחד במדינה שיכול לומר אם כחול לבן בעד או נגד הסיפוח, וזה אחרי שתי הצהרות לתקשורת שנשא גנץ בשבוע האחרון, ספציפית על נושא זה, מבלי לומר בעצם כלום.

לראשונה בתולדותיה תיאלץ כחול לבן להתמודד מול סוגיה אמיתית המונחת לפתחה, ולהכריע לא רק באיזה צד של המפה הפוליטית היא ממוקמת אחרי חודשים של טשטוש, אלא גם באיזה צד של ההיסטוריה תהיה כאשר הכנסת תאשר את המהלך הדרמטי - אם וכאשר, כמובן. כי כאשר מצד אחד נמצאים יעלון, האוזר והנדל ומצד שני גרמן, שלח וניסנקורן, שלא לדבר על השותפים פרץ, הורוביץ וטיבי, ייאלץ גנץ לקבל הכרעה שאיך שלא הופכים אותה כרגע נראית גרועה, ושום פגישה נפרדת או הזמנה מכובדת לא יקלו את הדילמה.