70 שנים אחרי

חשש: מדיניות הצנע בדרך לקריסה

השבוע לפני 70 שנים נראה היה שמדיניות הצנע, שהתבטאה, בין השאר, בקיצוב המזון שחולק לתושבים ובצמצום הוצאות המדינה, עומדת בפני קריסה. ידיעות רבות הלכו והצטברו בעיתונים והצביעו על משבר ממשלתי בנוגע למדיניותה הכלכלית.

בין השאר, נודע שבשל הרמה הנמוכה של רזרבות מטבע החוץ, לא ביצעה הממשלה בחודשים האחרונים רכישות של מוצרי יסוד מחו"ל, וחלק ממחסני המזון הממשלתיים עומדים ריקים לחלוטין. העניין עורר בהלה גדולה בציבור, ובתוך ימים ספורים חזר השוק השחור, שבעמל רב הצליחה הממשלה לצמצמו, לפרוח ולשגשג.

שר האספקה והקיצוב, דב יוסף, הורה להחזיר למנגנון הפיקוח על המזונות את כל הפעילויות שננקטו בעבר נגד השוק השחור, ובכללן חידוש הצבת מחסומים בדרכים - לצורך חיפוש בכלי הרכב החשודים בהברחת מוצרי מזון מהסקטור החקלאי. כבר בשבוע הראשון לפעילותם המחודשת של מפקחי המזון הובאו לדין בעלים של 38 משקים חקלאיים, שהבריחו את מוצריהם למחסני הספסרים. הם נקנסו בסכומים גבוהים, ונשללה מהם זכות אספקה של מספוא לכמה שבועות.

בישיבת ממשלה דחופה שכונסה השבוע לפני 70 שנים לדיון במשבר הקשה, הודיע השר יוסף ש"לא רק שקופת הדביזים (הקצאות מטבע זר) כמעט התרוקנה לחלוטין, אלא גם יכולת הממשלה לרכוש בעת הזאת מזונות יסוד בחו"ל, וגם חומרי גלם, הולכת ומתרחקת, בשל גל התייקרויות עולמי".

שר האוצר, אליעזר קפלן, דיווח ש"בימים הקרובים נסיים את הדיונים הממושכים עם משרד האוצר הבריטי, שישיב לנו, כך אנו מקווים, את סכומי השטרלינג הגדולים השייכים לנו ומוקפאים על ידיהם - הון שיאפשר לנו למלא חלקית את מחסני המזון". קפלן הוסיף שללא כל קשר, יש להדק עוד את החגורה ולהעמיק את משטר הצנע, ולא, "נגיע לקריסה כלכלית בארץ".

800 תושבים חדשים בכל חודש: רמת גן הוכרזה כעיר

ב־24 בינואר 1950 הוכרזה רמת גן כעיר. כך דיווח עיתון "הבֹקר" על היום החגיגי: "בבתי הקפה ובבתי החרושת, בנסיעה באוטובוס ובקרנות רחוב, כולם משוחחים בגאווה רבה על הפיכתה של רמת גן לעיר, שכן בעירנו קיים פטריוטיזם מקומי חזק. ואף שרמת גן מונה כבר 20 אלף תושבים, הרי אופי העיר נשאר משפחתי ואינטימי, עוד מהימים ההם".

כיכר רמב"ם (לימים אורדע) במרכז ר"ג, 1950 // צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

ראש העיר, אברהם קריניצי, הודיע בטקס הרמת כוסית לרגל המאורע, שנערך בבניין המועצה המקומית שהפכה לעיר: "רמת גן גדלה בקצב של 800 נפשות בחודש, שכן שמה הטוב של עירנו הולך למרחקים, ורבים רוצים להצטרף. אנו פותחים את שערינו ומקבלים בשמחה ובאהבה כל אזרח חדש, לא בודקים בציציות אם הוא מ'אנשי שלומנו' או יריבנו".

לכל המדורים של "70 שנים אחרי"

ראש העיר פנה בקריאה נחרצת לממשלה: "הבו לנו עוד שטחים, אנו זקוקים באופן נואש לאלפי דונמים, כדי להכיל את בתי החרושת הרבים המבקשים להיבנות כאן, ועבור דירות שעלינו לבנות לכל הפועלים הרבים האמורים להתפרנס במפעלי התעשייה העברית ברמת גן".

רמת גן נוסדה כמושב שיתופי ב־1921, וכשהוכרזה כעיר, השבוע לפני 70 שנים, היתה החמישית בגודלה בארץ. כיום מונה העיר כ־160 אלף תושבים, והיא ממוקמת במקום ה־11 בארץ מבחינת גודל האוכלוסייה.

נחנך "מכון שמשון" לפיתוח הגוף

המכון הראשון לפיתוח הגוף בישראל, "מכון שמשון", נפתח השבוע לפני 70 שנים בתל אביב. המקום הוקם על ידי רפאל הלפרין בן ה־26, בחור ישיבה לשעבר ואב לשלושה ילדים, שחזר משהות בארה"ב והביא עימו ציוד לפיתוח הגוף והכושר.

משתתפים בתחרות "מר ישראל", 1950

"מכון שמשון" שכן בתחילת דרכו ברחוב בן־יהודה 128 בתל אביב, וביום פתיחתו הודיע הלפרין בראיון: "אני מעוניין לסייע לכל נער בישראל לרכוש לעצמו, במאמץ ובעבודה מייגעת במשך כמה חודשים, גוף חסון ובריא שיחזיק מעמד בכל מצב ובכל צרה. זאת, כדי שלא רק רוחו תעמוד לו במערכה, כי אם בעיקר כושרו הגופני".

המכון הפך במהרה לאבן שואבת לצעירים ולמבוגרים, שנהנו מהדרכתו המדוקדקת והמקצועית של הלפרין, שדאג לרשום בכרטיסיות אישיות את נתוני לקוחותיו - כולל משקל, היקפי השוקיים, הרגליים, המותניים והחזה, לצד תוצאות בהרמת המשקולות. גולת הכותרת של פעילות המכון, כבר בשנתו הראשונה, היתה ארגון אירוע שבו התחרו שרירנים מכל הארץ על התואר "מר ישראל", תחרות המתקיימת עד עצם היום הזה.

רפאל הלפרין, שהפך עם השנים לרב והלך לעולמו ב־2011, בגיל 87, זכה באליפות העולם בהיאבקות מקצוענית במשך חמש שנים ברציפות (1957-1952). לאורך חייו שילב את עולם הרוח והיהדות עם עשייה עסקית ענפה, בעשרות מיזמים שפיתח וניהל.

בעיות ברכבת לירושלים

כמו היום, גם אז הסב הקו לירושלים כאבי ראש גדולים למנהלי הרכבת: לנוכח העברת משרדי הממשלה לירושלים והגברת הבנייה בעיר, פנה איגוד הסוחרים בבקשה להוסיף לקו הנוסעים לבירה גם נסיעה אחת ביום של רכבת משא. ב־23 בינואר 1950 הודיעה הנהלת הרכבת ש"אין באפשרותנו להיענות לבקשה בשל מגבלות של קטרים, קרונות ועובדים, שכולם מוקצים בתקופה זאת להובלות משא של תוצרת פרי ההדר, בעונתו הבוערת".

קטר רכבת, 1950 // צילום: פריץ כהן, לע"מ

"תוספת געגוע" למשכורת

לנוכח התמרמרות עובדי משרדי הממשלה השונים בשל הרעת תנאים עם המעבר לירושלים, כשהמשפחה נשארת בתל אביב, החליטה ועדת הכספים של הכנסת להעניק להם תוספת חודשית של 26 לירות. מטעם הוועדה נמסר: "התוספת ניתנה מתוך התחשבות וכדי לפצות את העובדים, הנאלצים להיפרד ממשפחתם עם הנץ החמה בשעת בוקר מוקדמת ולהיות מנותקים ממשפחתם לאורך כל היום, עד ישובו מירושלים לביתם בתל אביב בשעת לילה מאוחרת".

האזרח שרק רצה לעזור

במדור "קוראים כותבים" בעיתון "מעריב", השבוע לפני 70 שנים, פרסם האזרח אפרים קרליץ את התלונה הבאה: "ברצוני להוקיע ברבים את התנהגות אנשי בית החולים הכללי בג'באליה ביפו. אתמול הופיעה ידיעה בעיתון על צעירה שניסתה לשלוח יד בנפשה והובאה לבית החולים. חשבתי לעצמי, נערה זאת בוודאי סובלת מאוד, ואולי גם גלמודה היא, וחשתי לשם בשעת בוקר כדי להציע את עזרתי. בבית החולים דחו אותי באומרם באופן חוצפני 'אין בך צורך'. ושאלתי: 'האם חיים אנו בגן עדן שבו אין צורך באדם החפץ לעזור לזולתו?' ייערך בירור לאלתר בעניין!"

הנעלמים / מתקנים שונים

מד גשם

מתקן שהוצב בחצר בחלק גדול מבתי הספר של הזמנים ההם והיה אהוב מאוד על הילדים. תפקיד הילדים היה לבדוק בימי גשם, בתורנות, לאיזה גובה במד המפלס נצברו מי הגשמים של היממה האחרונה ולדווח על הממצאים לכיתה. היו סוגים רבים של מדי גשם, הכל על פי החשיבות שייחסו מורי הטבע לעניין. המהדרין היו מוסיפים לצד מד הגשם גם שבשבת - והילדים התבקשו לדווח גם על כיוון הרוח.

מד גשם בריאלי, חיפה. צילום: מאוספי "ביתמונה"

הצרכנייה / פריטים מאז

מכונת כתיבה חשמלית
מכונה שהיתה שלב הביניים שבין מכונת הכתיבה המכנית לבין מעבד התמלילים הממוחשב. היא נקראה בשמה העממי, "כדורית" (או IBM, על שם החברה שייצרה אותה), שכן במקום הפטישונים המרעישים של האותיות, שהצריכו הפעלת כוח שרירי, היתה כדורית מתכת שקטה (בתמונה), שהסתובבה במהירות והקישה אות אחר אות על נייר ההדפסה. ה"כדורית" כבשה בסערה את המשרדים, אך הפכה למיושנת עם כניסת המחשב באמצע שנות ה־80.

צילום: ארכיון אתר נוסטלגיה אונליין

פריחה בבתי הקולנוע בירושלים

השבוע לפני 70 שנים דיווחה עיריית ירושלים שקיבלה לא פחות מתריסר בקשות להקמת בתי קולנוע, במגרשים ריקים בקרבת כיכר ציון (בצילום, מ־1950) וברחובות הסמוכים לה. ראש המחלקה הטכנית בעירייה מסר ש"יזמים זריזים מבינים שעם העברת משרדי הממשלה והמוסדות לירושלים, תגדל צריכת הבידור הקל בעיר באופן משמעותי". ואכן, בשנות ה־50 וה־60 הוקמו במרכז העיר 12 בתי קולנוע חדשים, רובם בסמיכות זה לזה.