לפעמים, אורחים הם הנחמה של הבורגנות
יום אחד תהיה ארוחה משפחתית עם חברים בלי שכל אחד יאבד את זה בתורו • אבל כשהילדים משחקים, נדמה לרגע שאינך נושא את הכאב לבדך • קולו של אבא
,עודכן
ביום שישי האחרון קרה משהו שלא קורה אצלנו יותר מדי- אירחנו זוג אחר לארוחת ערב, כולל ילדים וכל הטרדות הנלוות. המקרה הלא שכיח חידד אצלי שתי נקודות עיקריות: 1. אני שונא אנשים זרים בבית שלי. 2. יש הבדלים משמעותיים בין דרך ההתפתחות של בנות לדרך ההתפתחות של בנים.
שעות לפני השעה היעודה, נעמה התחילה: "מתי האורחים יגיעו?"
"עוד שלוש שעות".
"שלוש שעות זה הרבה?"
"כן".
"כבר עברו שלוש שעות?"
ככה זה המשיך, עד שהאורחים הגיעו. נעמה שאלה, נעמה עזרה בהכנות, נעמה סידרה פעם ועוד פעם את כל הדברים שהיא רצתה להראות (לזוג יש ילדה בת גילה). במשך כל הזמן הזה עודד חזר על מנטרה אחת: "אני לא רוצה שהם יבואו לבית שלי".
לא ניסינו לגדל את הילדים שלנו לפי המגדר שלהם. אבל הוא יצא מאוד בן, והיא יצאה מאוד בת. כמה מפתיע. ובנות, כך עושה רושם, הן הרבה יותר מוכוונות חברתית מבנים. בגלל זה כל היום של נעמה נבנה בראש שלה סביב הביקור הזה, ועודד הסכים לקבל את הפולשים רק אחרי שנתַנו לו ביצת קינדר.
בסופו של דבר, הוא הואיל בטובו לתת לאורחים לשבת לשולחן, והארוחה התחילה. היה נופך רשמי באוויר, אולי כי זה היה שישי בערב וכולם באו מתוקתקים, ופתאום הבנתי למה הזוגית חשבה שצחקתי כשהצעתי בצהריים לסגור את כל הארוחה עם כלים חד־פעמיים.
יום אחד אכתוב טור על איך אכלנו ארוחה משפחתית בלי שכל אחד מאיתנו יאבד את זה בתורו, אבל בינתיים זה לא קרה. הבכי המוטרף של עודד על הפולשים הלא רצויים התחלף בבכי של נעמה, כשהרגישה שהערב לא הולך בדיוק לפי התוכניות שלה, ומשם זה עבר לתסכול שלנו, כשהבנו כמה עבודה קשה נדרשת כדי להחזיק ערב כזה ועדיין לשמור על פסאדה של נורמליות.
ייאמר לזכות הילדים שהם באמת מאבדים את זה בתורות, כאילו היקום יודע שגם להורים אפשר לבוא בדרישות עד גבול מסוים. ככה הצלחנו להגיע עם אוויר לשלב הקפה והעוגות. הקפה היה רגיל, העוגה היתה טובה. המזגן עבד בצורה סבירה (ניקיתי את הפילטר), וכולנו היינו מוגנים מהקרה שהיתה בחוץ.
הסתכלתי על הילדים משחקים (הבן שלנו עם הבן שלהם, הבת שלנו עם הבת שלהם), וחשבתי על זה שיש משהו די מנחם בבורגנות. לפחות לפעמים, נדמה שאתה לא נושא את הכאב לבד.
שנייה אחרי שסגרנו את הדלת אחרי האורחים, הזוגית, שאין לי מושג איך הצליחה להרים את הערב הזה לבד, נזכרה שהיא לא הוציאה את הפיצוחים. לא ברור לי איך אפשר לשכוח פיצוחים, זה גם טעים וגם מאפשר לך להתחמק משיחות.
בכל אופן, לא אמרתי לה את זה. למרות שהיא היתה המארחת המושלמת, היא שאלה אותי עשר פעמים אם זה באמת לא נורא שלא הוציאה את הפיצוחים. עשר פעמים אמרתי לה שזה לא נורא, ועשר פעמים חשבתי לעצמי בראש "עכשיו יהיה לי יותר למחר". לא בטוח אם זה עוד הבדל בין גברים לנשים, או שזה רק אני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו