בזמן השואה הוא לחם כפרטיזן נגד הנאצים, נפל בשבי ועבר עינויים קשים. זה לא מנע מאמיל בריג להתנדב למשימת פיצוץ גשרים שהסתבכה במלחמת העצמאות, ורק ברגע האחרון הצליחה למנוע את נהירת כוחות הלגיון הירדני לעבר כוחות צה"ל.
בריג נולד ב-1924 בפולין. כבר בתחילת מלחמת העולם השנייה נתפס והובל על ידי הנאצים להוצאה להורג, אך למזלו כשהגיע תורו לעמוד מול נשקיהם השלופים של הגרמנים, הוחלט לעצור את מסע ההרג. הוא הובל ברכבת למחנה ריכוז, אך הצליח לקפוץ ממנה עם אביו והשניים ברחו יחד להרי הקרפטים, שם הצטרפו לפרטיזנים. באחת הפעולות בהן השתתף נהרג אביו לנגד עיניו.
עוד בפרויקט "הגיבורים הנשכחים של צה"ל":
באותן שנים חיפש אמיל הצעיר את אחותו ובמסגרת חיפושיו ניצל מהתקפה נאצית על אחד הבתים שבהם הסתתר. מאוחר יותר, הצטרף לתנועת הנוער הציוני בהונגריה, נתפס ונידון למוות, ממנו ניצל ברגע האחרון עם בוא הצבא האדום לאזור. תחנתו הבאה הייתה שירות בצבא הרוסי, שם שהה עד סוף מלחמת העולם השנייה. הוא עלה לישראל, הצטרף לשורות ההגנה ועם הקמת צה"ל התגייס לגדוד "ברק" בחטיבת גולני.
בריג (מימין) // צילום: לשכת העיתונות הממשלתית, ויקיפדיה
בסמוך ליום הכרזת המדינה, נערך גדודו של בריג באזור שבין נהריים לגשר אשר, היה משולש הגבולות שבין ישראל, סוריה וירדן. על הגדוד הוטלה המשימה לפוצץ את הגשרים שעל נהר הירדן במטרה למנוע בכוחות האויב להתקדם לעבר הכוחות הישראליים. כשמפקד הגדוד ביקש מתנדב שיצטרף לחבלן הגדודי, בריג למוד התופת והסל לא היסס ומיהר להתנדב
"קיבלנו הוראה להכין לפיצוץ את הגשרים שבין נהריים לגשר", הוא צוטט באתר חיל ההנדסה הקרבית וסיפר, "יצאנו לבדוק את השטח. הגענו ומיד התחלנו לעבוד עם פטישים כדי לחפש את החלל הריק ש'יאכסן' את חומר-הנפץ. אולם רעש כלי העבודה נשמע עד למחנה הלגיון, ונפתחה עלינו אש. בבוקר ניסינו לחדש את עבודתנו, כשהפעם מחפה עלינו רעש הטרקטורים של קיבוץ גשר, אך חיילי הלגיון לא נפלו בפח ופתחו באש עזה לכיוון המשק. לא ידענו מה לעשות, מה גם שנהריים נפלה באותו יום בידי כוחות הלגיון".
כשהפעולה החלה להתעכב עוד ועוד קיבל הלוחם הצעיר הוראה מפורשת: "הגשרים חייבים לעוף". לפנות ערב הוא יצא עם לוחמים נוספים לכיוון שלושת הגשרים ויחד הצמידו להם את חומרי הנפץ, וחזרו לעמדתם ממתינים לטנקי האויב. "ההוראה הייתה להפעיל את סוללות הפיצוצים רק ברגע שהטנקים יעלו על הגשר. הטנקים התקרבו ופתחו באש. באה פקודה, לחצתי על הסוללה, נשמעה התפוצצות, ולאחר שנמוג העשן, ראינו שרק הגשר הרומאי התרסק, השניים האחרים נותרו על כנם".
בריג לא נרתע ולקח עמו שני פתילים וזחל לעבר הגשרים שלא התפוצצו. למרות שנתקל באש אויב, הוא המשיך ללא היסוס. "הדלקתי פתיל אחד, וניצוץ הגפרור חשף אותי לעיני האויב. נפתחה אש, אך למזלי הייתה לי אפשרות לעבור בקפיצה לגשר השני. הפעלתי את הפתיל השני, נשמעו שני פיצוצים, ושני הגשרים התמוטטו. חזרתי לעמדה בלא כל פגיעה - המשימה בוצעה". על פעולתו זו קיבל את אות גיבור ישראל. כשנודע לו כי הוא עומד לזכות באות מופת וגבורה על התנהלותו בזמן המלחמה, הוא הגיב בביטול ואמר: "לא חשבתי זאת לגבורה, כל אחד אחר היה עושה כמוני".
לאחר המלחמה, כשזכרונו עדיין צרוב מנוראות השואה, הוא השתתף בחיפושים אחר פושעי מלחמה נאצים ברחבי אירופה. בהמשך הוא ייסד את משרד מכירת הכרטיסים למופעים "קסטל" ואף פרסם ספר על קורות חייו בשם "קום והילחם". הוא נפטר בשנת 2002 בגיל 78.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו