למרות ההשתלטות של בני גנץ וכחול לבן על סדר היום הפוליטי עם המאבק נגד החסינות שמבקש רה"מ בנימין נתניהו, משפטו לא יחל לפני הבחירות הקרובות. לא חשוב כמה מאמצים ירכזו ובאיזה אופן ינסו להשתמש ברוב העומד לרשותם בכנסת, אחרי חבירת הרשימה הערבית המשותפת ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן למאמץ לסלק את נתניהו מהשלטון, בסופו של דבר לוח הזמנים לא יאפשר את תחילת המשפט עד 3 במארס וכנראה גם החסינות לא תוסר עד אז.
מבחינה אלקטורלית, פסטיבל החסינות לא פוגע בנתניהו. הליכוד לא ירד בסקרים, ובחלקם אף עלה מעט. הבעיה העיקרית שלו היתה ונותרה השגת 61 מנדטים לגוש הימין. בסביבתו של רה"מ משוכנעים שמדובר ביעד אפשרי. ראשי מפלגות אחרים במחנה הלאומי סבורים שמדובר בחלומות באספמיה. תרחיש הבחירות הרביעיות קרוב מבחינתם יותר מתמיד. אם לא יהיה שינוי דרמטי, לשם הולכת המערכת הפוליטית, עד כמה הזוי שזה נשמע.
במטה הליכוד סבורים שהסיבה להפסד בפעם הקודמת נעוצה בעובדה שרבים ממצביעי הימין הפוטנציאליים נשארו בבית כי לא האמינו לקריאות הגעוואלד של נתניהו. הוא צעק געוואלד בבחירות 2015, צעק שוב בבחירות 2019 א', ובבחירות 2019 ב' פשוט כבר לא האמינו. הפעם, הם אומרים, כולם מבינים שזה לא היה סתם. שיש מחיר לישיבה בבית וההימנעות מהצבעה. שהם טעמו את טעמו של ההפסד וכעת יעשו הכל כדי לא לטעום ממנו שוב. כדי להגן על המחנה הם יבואו בהמוניהם. על מנת לדרבן אותם ינסה קמפיין הליכוד לפרוט על נימי הרגש הליכודיים והימניים, להציג את הסכנות הטמונות בשלטון שמאל שחובר לסיעות הערביות כדי לשרוד, ולהציג את הישגי נתניהו בעיקר בתחום הביטחוני והמדיני.
אז מה ההבדל בין הקמפיין הנוכחי לשני אלו שקדמו לו השנה, ישאל השואל. בליכוד מקווים שהפעם יאמינו להם. הרי ההפסד האפשרי הוא כחוט השערה. אם לא תהיה התגייסות מטורפת של הימין והסתערות המונית על הקלפיות, לא יהיה אפשר להגיע ל־61.
הזעם והתסכול ממערכת המשפט צפויים גם הם, להערכת אנשי הליכוד, להביא מצביעי ימין וקהלים חדשים. עם זאת, בשלב הזה נתניהו לא מתכוון להוביל מתקפה על מערכות אלה, אלא לאפשר לאחרים במפלגה - שרים וחברי כנסת - להוביל מתקפה כזאת מבלי לרסן אותם. כך, מאמינים בסביבתו, יוכל להמשיך לשמור על ארשת ממלכתית יחסית, בעוד מאוכזבי המערכת ומבקריה יתנקזו אליו בדרך ממילא. במיוחד כאשר שאר השחקנים בשמאל נשבעים לה אמונים ומתחייבים לשמור עליה מכל משמר.
סמוטריץ' מחפש בית
החשש הגדול של נתניהו הוא איבוד קולות כללי בימין. לכן הוא עושה לילות כימים כדי לשכנע את הנוגעים בדבר להתאחד לרשימה אחת מימין לליכוד, בראשות נפתלי בנט. מצד אחד בנט הוא הפתרון, כיוון שלכולם ברור - מאיילת שקד, דרך בצלאל סמוטריץ' ועד הרב רפי פרץ - שאם תהיה רשימה מאוחדת הוא זה שיעמוד בראשה. אולם מנגד, בנט הוא גם הבעיה. זאת כיוון שאם יש גורם אחד שמתנגד נחרצות לאיחוד הרשימות הוא בנט עצמו.
בימים האחרונים רואה בנט בסקרים שהוא עורך, את מה שנתניהו רואה בסקרים הפנימיים שלו. שאמנם הימין החדש נמצאת כביכול מחוץ לטווח הסכנה של אחוז החסימה, עם 7-6 מנדטים, אבל בבדיקות עומק מתגלה מידת פריכותם של מנדטים אלה. לא כל מי שאומר היום לסוקרים שבכוונתו להצביע לימין החדש אכן יעשה זאת ביום הבחירות. מידת הביטחון בהצבעה היא מדד קריטי, ובמקרה של הימין החדש, נראה שהיא עומדת להכריע בעד איחוד כולל בימין בראשות בנט, שכבר קרוב מאוד להחלטה ללכת על מהלך כזה.
מבחינת בנט, מדובר בהחלטה קשה. הוא באמת מאמין בצורך שיהיו שתי מפלגות מימין לליכוד, אחד דתית ואחת ליברלית יותר. לדעתו, הדרך היחידה להגיע ל־61 מנדטים לגוש היא רק באמצעות שתי מפלגות כאלה. כך יוכל להתרכז בהעברת קולות של ימנים שחנו בבחירות האחרונות בכחול לבן כי לא רצו את נתניהו. זאת, בעוד הימין הדתי יותר והחרד"לי יוכל למצוא את ביתו במפלגת הבית היהודי־איחוד לאומי, שתכלול גם את עוצמה יהודית של איתמר בן גביר.
לכן כשסמוטריץ' - פגוע האיחוד שנעשה מאחורי גבו בין הרב פרץ ובן גביר - התדפק על דלתו, בנט לא מיהר לפתוח אותה עבורו. צירוף סמוטריץ' לימין החדש יהרוס את תדמית המפלגה כפי שהוא רואה אותה בעיני רוחו. אולם, כאמור, כאשר הסקרים מנבאים שחורות, ייאלץ בנט להסכים להכניס את כולם תחת כנפיו. אלו חדשות לא מלבבות מבחינת בן גביר, שעשוי למצוא את עצמו שוב נדחק לאחורי הרשימה, ואולי אף להיאלץ שוב להתמודד לבדו - מה שיביא לזריקת מנדט או שניים של מצביעי ימין לפח.
נתניהו עצמו מעורב באיחוד הימין עד צוואר. בשבוע הקרוב, עד למועד סגירת הרשימות, יאיץ את המגעים ויעשה ככל יכולתו לחבר את המחנה באופן שימקסם את כוחו. אחרי שניסה לאחד בין סמוטריץ' לרב פרץ, בתיווך הרב דרוקמן, ונענה בשלילה על ידי הראשון, נועד נתניהו בסופו של דבר עם סמוטריץ' פעמיים ביום שלישי השבוע. הוא ניסה לשכנע אותו לתמוך במהלך איחוד כולל, דבר שהוא תומך בו ממילא, ולחלופין, במקרה שבנט יחליט בסוף שלא - להצטרף למפלגת הציונות הדתית של הרב פרץ ובן גביר, שבה מוצע לו המקום השני (ולכך סמוטריץ' מתנגד). למרות התנגדותו ואכזבתו מהדיל המפתיע בין השניים, לסמוטריץ' אין הרבה ברירות. אם בנט לא יקים את המפלגה המאוחדת ולא ייקח אותו לימין החדש, האופציות של סמוטריץ' נעות בין הצטרפות לרב פרץ ובן גביר לבין פרישה מהחיים הפוליטיים.
פרץ ינער את השמאל?
לעמיר פרץ נמאס. כבר כמה שבועות שהוא שומע את הקולות ממחנה השמאל המטילים עליו את האחריות להיעלמותה הצפויה של מרצ, הנמצאת בחשש נפילה תחת אחוז החסימה, ומתפוצץ. מה לו ולמרצ. למה החיצים מופנים אליו ולא, למשל, ליו"ר ניצן הורוביץ, או אל בני גנץ. למה האחריות שלו כלפי מחנה השמאל גדולה יותר מאשר של האחרים.
עמיר פרץ // צילום: אורן בן חקון
בשבוע האחרון, כשגנץ עצמו החל להצטרף ללחץ הקבוצתי, פרץ החליט שהוא שם לזה סוף. התייצבותו באולפן חדשות 12 והודעתו על כך שיש צורך לאחד את כל המחנה לרשימה אחת, נועדה בראש ובראשונה לנער את כולם ממנו. גנץ לא יוכל להמשיך להפיל עליו את האחריות כאשר הוא עצמו נמנע מלנקוט פעולה דומה.
זה לא שפרץ לא מאמין שהאיחוד שהציע הוא דבר חיובי. להערכתו, שילוב כוחות כזה, של כחול לבן, העבודה ומרצ, יכול ליצור סחף שיביא לכך שהשלם יהיה גדול מסכום חלקיו. שאיחוד כזה יביא להתרוממות רוח בקרב אנשי המחנה, שיבינו שהמטרה לנצח הפעם את הבחירות קרובה מתמיד, ולא רק בניצחון טכני של כחול לבן שיושבים חזק על הטיקט של רק־לא־ביבי, אלא ניצחון של דרך, של רוח, של חידוש תהליך מדיני, חידוש תהליך אזרחי וכל מה שהיה פעם דגל עבור מחנה השמאל.
כמובן שדי בהגדרות אלה כדי לעורר בהלה בקרב אנשי כחול לבן, שמתרחקים ממונחי השמאל כמו מאש. חיבור עם העבודה, ועוד בנוסף עם מרצ, ממוטט את כל מה שניסו לשדר ולהעביר, ולכן זה לא יקרה למרות הפגישות המנומסות של גנץ עם פרץ, שבהן התחייב לבדוק את האפשרות לכך.
אולם לדחיית מתווה האחדות של פרץ יהיה מחיר מבחינת גנץ. בכוונתו של יו"ר העבודה להציג את כחול לבן כמכשול מפני מחנה השמאל וכמפלגה שעומדת להעניק עד חצי המלכות לכל שותף מהימין שיבוא איתה, כולל נפתלי בנט שר הביטחון ואיילת שקד שרת המשפטים. שלא לדבר על הסיעות החרדיות, שמבחינת גנץ הן שותפים מלאים במטרה להרכיב ממשלה. פרץ מרגיש שהוא בא הפעם, לא מעט בזכות מהלך האחדות שיזם, מוכן יותר לקראת שתיית המנדטים הגדולה של כחול לבן הצפויה גם במערכת בחירות זו.
לדעתו של פרץ, גנץ ולפיד חיים עדיין שנה אחורה ולא הפנימו את מה שהתחולל בחברה הישראלית, ובעיקר בפוליטיקה. אם הם עדיין חושבים שאפשר לפרק את גוש הימין ולקחת מפלגות מהבלוק של נתניהו ולצרפן לממשלה בראשותם, הם לא יודעים איפה הם חיים, אומר פרץ בשיחות סגורות. לדבריו, גנץ ולפיד מנסים שוב את אותה שיטה שכבר נכשלה פעמיים. בלוק הימין יציב ואיש לא יזוז ממנו. לא בנט, שכל עוד נתניהו ראש הממשלה הוא שר הביטחון. לא הסיעות החרדיות, שמסרבות לשבת עם יאיר לפיד ויתקשו לשבת עם מסע ההסתה. ודאי שלא הבית היהודי והאיחוד הלאומי, שיסרבו לכך מבחינה אידיאולוגית. לכן, אומר פרץ, אם לא יהיה 61 לשמאל ללא ליברמן, על איזו קואליציה הם בונים בדיוק?
גם כלפי מרצ לא חוסכים ביקורת בסביבתו של יו"ר העבודה. אפשר לנהל קמפיין געוואלד ולטעון שהמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה ביומיים־שלושה האחרונים שלפני הבחירות, הם אומרים, אבל לצעוק את זה חודשיים לפני הבחירות עלול להיות נבואה שמגשימה את עצמה. כי בינתיים אנשי שמאל מתחילים להתרגל לרעיון שמרצ לא עוברת ומחפשים בתים פוליטיים אחרים.
עננים של סתיו
מי שמשלמת את המחיר בכאוס הגדול השורר בשמאל היא סתיו שפיר, שנזרקה ממקומה מרשימת המפלגה לכנסת, כנראה לבלי שוב. אם עוד היה ספק בדבר, הרי מינויו של יאיר גולן, שותפה של שפיר במסגרת המחנה הדמוקרטי, למספר שלוש ברשימה, כמוהו כמסר חד וברור מניצן הורוביץ לכיוונה של שפיר כי מבחינתו אין לה מקום לצידו בכנסת הבאה.
הורוביץ מכחיש שהשליך את שפיר מהרשימה וטוען שעוד עשויים להיות שינויים נוספים, אולם נראה שדברים אלה נועדו רק לרכך את המכה ולא יותר מכך. הסקר מהשבוע שעבר בחדשות 12, שהראה שהמפלגה הירוקה בראשות שפיר מקבלת 0.0 אחוזי תמיכה, די קבר את יכולתה לנהל מו"מ מתוך עמדת כוח.
כשנשאלים בכירי מרצ מדוע ההתנגדות הכה גורפת לשפיר, נענים בעיקר בהתחמקויות וגמגומים לא מחייבים. רק אחד מהם הסכים לומר בקול את מה שכולם כנראה חושבים בשקט: הם לא אוהבים אותה, בלשון המעטה. בלי קשר לאלקטורט שהיא מביאה או לא מביאה איתה. בין שהיא מוסיפה קולות ובין שהיא מבריחה אותם, הם לא רוצים אותה בגלל האישיות שלה. או כלשון אותו בכיר: לשפיר יש כישרון להיכנס לבד לחדר ולהסתכסך עם ארבעת הקירות שבו. החתימה עם גולן אמורה לאותת לה שהרכבת של מרצ והמחנה הדמוקרטי אמנם תמשיך לדהור. אבל בלעדיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו